הנאשם בנימין נתניהו יקבל את יומו בבית המשפט ויוכל להתעמת שם, באמצעות סנגוריו שיערכו חקירה נגדית, עם כל העדים, ביניהם עדי המדינה. ראש צוות החקירה, ראש אגף החקירות והמודיעין, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה אינם בוררים בעולם התחתון, המקשיבים לטענות צדדים ופוסקים מי מהם צודק. הם בודקים חשדות, אוספים גרסאות, שוקלים ראיות ומחליטים אם החומר המפליל אמין דיו להשגת הרשעה. היה וישיבו לעצמם בחיוב, יוגש כתב אישום; יתעבו ספקות, ייסגרו התיקים, בין מחוסר אשמה ובין מהיעדר ראיות מספיקות.
נתניהו, נחקר סדרתי זה שני עשורים, יודע זאת. הוא גם בקיא בסדרת המהלכים בגיבוש תיקים: תחילה כתב אישום, רק אחר כך מסירת חומר הראיות להגנה. נוח לו, כמובן, להפוך את הסדר - להתעדכן בעדויות נגדו, לפגוש בעדים, להטיח בהם את גרסתו ולערער את ביטחונם. אם יחזרו בהם, או יאמרו ששוב אינם משוכנעים לחלוטין באמיתות עדותם, יגנוז התובע את התיק, פן יתבזה באולמו של השופט.
עוד בוואלה! NEWS:
"תעמולת בחירות": התגובות ל"הצהרה הדרמטית" של נתניהו
לא רק מומו פילבר: עוד יועץ לשעבר של נתניהו ייעץ לבנט ושקד
את הנקטע אין להשיב: בסיפור של נתניהו, העובדות לא מעניינות
הדמות האיקונית, בהקשר זה, היא דניאלה מוריצי, הקפריסאית שעדותה עמדה להרשיע את אביגדור ליברמן, אך שהתפוגגה עם חלוף הזמן בין החלטת היועץ המשפטי הקודם יהודה וינשטיין על כתב אישום לבין השימוע לסניגורי ליברמן להחלטתו הסופית, ההפוכה, של וינשטיין. מי ייתן דניאלה כזאת לנתניהו.
במצוקתו, הוא רוצה פגישת מחזור עם מקורביו שהעדיפו את עצמם - חירותם, משפחותיהם, נכסיהם - על מעבידם לשעבר. לא נאמר אם הכוונה היא לפגישה קבוצתית, סביב המדורה, עם ארי הארו, שלמה פילבר וניר חפץ, או לסדרת דו-קרבות, מעין משחק שח-מט סימולטני. ומדוע להסתפק בעדי המדינה? למה לא להתעמת עם ארנון מילצ'ן, ג'יימס פאקר, ארנון מוזס, שאול אלוביץ' ועוד ועוד? לא כדי להבהיל אותם, חלילה, אלא כדי להעמיד אותם על משגיהם, על קוצר זיכרונם, על פרשנותם המוטעית למלים דומות (למשל, חשוד בשוחד יכול להסביר שבתשובה לשאלת המשחד למי למסור את המעטפה, הזדעזע ואמר "לא!" ובטעות הובן או תומלל "לו").
בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, כאשר מני נפתלי סיפר על שלושת בקבוקי השמפניה שמחסלת שרה נתניהו ביום, סירב בעלה לבוא, להעיד בשבועה ולהתעמת איתו; וכך גם כשהמבשלת אתי חיים העידה על המכה שספגה משרה. עימותים כאלה אינו אוהב.
מעקב אחר זרם התודעה שחולל את המופע עשוי לגלות רצף כזה: בחירות לפני שימוע הן כמו קטיעת יד לפני ערעור על הרשעה בגניבה. הגידם היהודי המפורסם ביותר הוא יוסף טרומפלדור, טוב עימות בעד ארצנו.
איך, בדיוק, יתעמת נתניהו - בשידור חי - עם ההקלטות של הרו וחפץ? אדרבא, זה יהיה הפסקול של המדינה. בסוף השידור תיערך הצבעה בין שמונה מיליון וחצי מושבעים, מכל הגילים. אין צורך במשפט, ובהזדמנות זו - גם לא בבחירות לכנסת.
בתפקיד השמאל: מנדלבליט והשופטים השמרנים של שקד
ואם דרישת העימות מגוחכת, ההתקפה הפוליטית על המשטרה, הפרקליטות ואביחי מנדלבליט מקוממת. כבר כשנחקר בפרשת עמדי, שרבט לעצמו תזכורת, לחפש את שורשיהם של חוקרי יאח"ה במפא"י. החוקרים ההם פרשו לגמלאות; נתניהו עדיין מספק למערכת החוק תעסוקה.
הטענה הנושנה ש"השמאל" ברחוב סלאח-א-דין (ולא הרחק משם, במעלה רחוב בר-לב, במטה הארצי של המשטרה), מוכן להמיר כתבי אישום בנסיגות משטחים מלמדת שלנתניהו אזלו התירוצים. הוא מתכוון, כידוע, לפינוי עזה בהחלטת אריאל שרון, נחקר כבד לא פחות מנתניהו; אבל העובדות סותרות את קו נתניהו.
ראשית, מנחם בגין פינה את סיני, כולל ימית וישובים אחרים, בלי שנחקר. שנית, נתניהו נשא ונתן עם יאסר ערפאת על פינוי נתחים נוספים בשטחים לפני שנחקר. להיפך, נכונותו למסירת חברון לרשות הפלסטינים החשידה אותו בעסקה נכלולית עם הנאשם אריה דרעי. וכך גם עם חאפז אסד על נסיגה בגולן. שלישית, חתירתו של אהוד אולמרט להמשך קו שרון בגדה המערבית, בתהליך אנאפוליס, לא הצילה אותו מחנוכת אגף 10 במעשיהו, הממתין לדייר רם-המעילה הבא.
מנדלבליט, יקיר ההתנחלויות כמזכיר הממשלה, הוא בערך המשפטן הממלכתי האחרון החורש מזימת נסיגות - אף שאין בכך כל פסול ביטחוני, כפי שיעידו רוב עמיתיו בצה"ל - ומשתוקק לאפסן את כתב האישום, אם נתניהו יסטה בחדות שמאלה. ייתכן שנתניהו התבלבל והתכוון לקוטב הנגדי, לשופטים השמרנים שאיילת שקד מתגאה בהבאתם לבית המשפט העליון. לשיטתו של נתניהו, אפשר להאמין ששופטים אלה שבירושלים, בהם מתנחלים, יקבלו את ערעורו על הרשעתו בזכות עמידתו האיתנה נגד פינוי השטחים.
לשבחו של מופע נתניהו ראוי לומר, שלא נכללו בו טענות הזויות עוד יותר, שהופרחו לאוויר בשעתיים שלקראת השידור. הפעם נתניהו הצליח לגרות את הסקרנות, אבל הביצוע המאכזב מדלל את מאגרי האשראי שלו. בפעם הבאה יפהקו בחמלה לשמע סיסמת הגיוס שלו.
אפשר לרחם על סנגוריו, העוברים ושבים כמו מאמני הפועל תל אביב בכדורגל. נתניהו היה יכול לקנות את עולמו - סתם ביטוי, לא ממש לקנות, מישהו אחר היה משלם - בהודעה על פרישתו מהובלת רשימת הליכוד לכנסת, כדי שלא לספוג אמירות קלון מבג"ץ. אבל הוא בועט וצועק בדרך לסוף הבלתי-נמנע, שבוי בתוך עצמו ונידון שם ובסביבתו למאסר עולם.