עלילה נתעבת: כשהתועמלנים מימין מנסים להפיל את האשמה על גנץ

אין כנראה שום מעשה נבלה שתועמלנים מפוחדים לא יבחלו בו, כשריח אובדן השלטון מגיע לאפם וכשהם מבקשים להוכיח למנהיגם שאין להם עכבות בשירותו.

שפל חדש נרשם אמש (שני), בציוץ של גלעד ארדן, שר בושת הפנים שאינו מצליח למנות מפכ"ל. לכבוד המאבק הפנימי על המיקום ברשימת הליכוד לכנסת ובעקבות תמיכתו של בני גנץ בתיקון חוק הלאום, כך שיכיר במעמדם של דרוזים ולא רק של יהודים, נזכר ארדן בשוטר משמר הגבול מדחת יוסף. "כשמחבלים פלסטינים ירו" ביוסף, האשים ארדן, "מפקד אוגדת איו"ש בני גנץ היה חלק מקבוצת הפיקוד שהפנתה לו גב ולא 'עשתה ככל שביכולתה' כדי להציל את חייו". לעומת מחדל זה של גנץ ושות' מזדקרת כאלף שמשות עובדת טבע: "הברית של הליכוד עם אחינו היא נצחית ולא ניתנת לעירעור".

מקוצר הציוץ, ומחוזק הברית, התעלם ארדן מאמיתות פחות נוחות. למשל, כשבנימין נתניהו, ראש הליכוד וטירון זחוח בראשות הממשלה, פתח את מנהרת הכותל, נביה מרעי נהרג. אלוף-מישנה מרעי, סגן מפקד אוגדת עזה, לא נהרג מפני היותו דרוזי. הוא היה קצין אמיץ ומסור, שנפגע בידי פלסטינים במשימה צבאית כפוית טובה - למזער את נזקי נתניהו. במהומות מנהרת הכותל, בגדה ובעזה, אירועי "ברזל לוהט" בלשון צה"ל, נהרגו בנוסף למרעי עוד 16 ישראלים, ביניהם ששה בקבר יוסף. נתניהו ירד לכפיפות סמיכה מול יאסר ערפאת ומסר לו את חברון. ארדן, אז עוזר זוטר למדי בקבוצת הפיקוד של נתניהו, אינו אשם במותו של מרעי.

לקריאה נוספת
אחיו של מדחת יוסף תוקף את גנץ: "יפקיר את המדינה כמו שהפקיר אותו"
ההצהרה הראשונה של גנץ: "אעשה כל שביכולתי לתיקון חוק הלאום"
גנץ עונה למתקפת גלנט: "עם ישראל צריך שיח אחר ומנהיגות אחרת"

בדיוק ארבע שנים אחר כך, בסוף ספטמבר 2000, עלה על הר הבית ראשו הבא של הליכוד, אריאל שרון, למרות ואולי בגלל אזהרות שחבית הנפץ בשטחים ממתינה בדיוק לגפרור כזה. בשבוע ההוא, ערב ראש השנה, סגר היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, מהיעדר ראיות מספיקות, את התיק הפלילי נגד בנימין ושרה נתניהו בפרשת עמדי. "כיעור", הגדיר רובינשטיין, ברחמנות אנינה, את התנהגותם של בני הזוג. והיה אירוע נוסף, באותו יום - באוגדת איו"ש התייצב מפקד חדש, תת-אלוף גנץ, שנקלע בתוך יום לעימותים האלימים שהתחוללו בעקבות התגרות הליכוד בהר הבית.

הצנחן גנץ נועד להרחיב את הכשרתו ולפקד על אוגדה משוריינת, אך פעמיים בתוך פחות משנתיים נקרא לדגל למלא תפקידים שהתפנו בנסיבות קשות. תחילה מונה למפקד יחידת הקישור ללבנון, כשתא"ל ארז גרשטיין נהרג ממטען חיזבאללה שהונח על דרכו. רק סיים האוגדונר גנץ לפנות את דרום לבנון - ושוב נדרש לתפקיד שוחק, כי מפקד אוגדת איו"ש תא"ל שלמה אורן התפטר בעקבות מותם של שלושה לוחמים בירי הדו-צדדי ביחידת דובדבן, במבצע בעשירה א-שמליה. גנץ, יכול להעיד כל מי שראה אותו בפעולה והתלווה להסתכנותו האישית בשטח - מי יודע, אולי גם ארדן היה שם - השקיע לא פחות מאחרון הלוחמים. הנטל הכבד של האחריות לביטחון המדינה ולשלום האזרחים והחיילים ניכר במבע פניו באותם 10 חודשים ראשונים של ההתמודדות עם האלימות הפלסטינית.

בשרשרת הפיקוד היה אז גנץ חוליה חשובה אך לא מכרעת. מתחתיו היו מפקדי חטיבות וגדודים. מעליו - אלוף פיקוד המרכז יצחק איתן (שתפקידו הקודם היה מפקד אוגדת איו"ש) והרמטכ"ל שאול מופז - מינוי של ממשלת נתניהו. בקבר יוסף היה גנץ לפיכך בקומה השנייה במבנה בן ארבע קומות. למטה מח"ט שכם, יוסי אדירי, בקומה השלישית האלוף איתן וברביעית רב-אלוף מופז. הייתה שם גם צמרת השב"כ, שהשתתפה בניהול המגעים עם בכירי הביטחון ברשות הפלסטינית, שהוגדרה עדיין כשותפה במאמץ להרגעת השטח ולא כאויבת, מה שיקרה רק לאחר שנה וחצי, ב"חומת מגן".

גם יריבו המר של גנץ, הליכודניק הטרי יואב גלנט, יכול לספר לארדן מה - ומדוע - התרחש בקבר יוסף. גלנט, שלאחר עשור התמודד עם גנץ על כהונת הרמטכ"ל, גבר עליו בברכת נתניהו ואז הסתבך והפסיד, היה ב-2000, כתת-אלוף, חבר בוועדת החקירה של האלוף במילואים יורם (יה-יה) יאיר, יחד עם תא"ל אלעזר שטרן. הם לא מצאו דופי בתפקוד גנץ ומפקדיו. חומרת פציעתו של מדחת יוסף לא הייתה ידועה למקבלי ההחלטות, שהאמינו לתומם להבטחות ג'יבריל רג'וב שהפינוי מהקבר הנצור ממשמש ובא והעריכו שהסיכון לחיי חיילים (כולל יוסף) גבוה יותר במבצע משוריין לכיבוש המתחם ולנסיגה כוחנית ממנו ברחובות שכם. ודאי שלא הייתה בעיניהם שום משמעות לשיוכו הדתי או הלאומי של הלוחם. יהודי ששמו יוסף מדחת היה זוכה ביחס זהה, לטוב ולרע, כמו מדחת יוסף. טענת הפקרתו של יוסף משום דרוזיותו היא עלילה נתעבת. היה שם כישלון, לא זדון, וחלקו של גנץ בו לא היה רב מזה של צה"ל כולו בפיקוד מופז או של השב"כ בראשות אבי דיכטר.

ולראייה, ראשי ממשלות הליכוד, שרון ב-2002 ונתניהו ב-2011, ראו במופז מועמד נכון לתפקיד שר הביטחון ובגנץ - לרמטכ"ל. אם היה פגם בהחלטותיהם באותן שעות של אי-ודאות בשכם, הוא התגמד לעומת המכלול. מדחת יוסף גוייס לפתע, 18 שנה לאחר מותו, לליכוד ובתוכו למחנהו של ארדן, בשירותם של חנפני נתניהו ולנוכח הופעת גנץ ככוח פוליטי אימתני.

כדאי לשמוע איך מגיבים על חרפה זו דוברים נכבדים ואמינים של העדה הדרוזית, כגון ח"כ לשעבר (ודומה שגם לעתיד) שכיב שנאן, ששכל לפני שנה וחצי את בנו, השוטר רב-סמל מתקדם כמיל שנאן, בפיגוע בהר הבית.

אופייני לליכוד שביום חשוב לצה"ל, יום פרישתו של הרמטכ"ל המעולה גדי איזנקוט וכניסתו לתפקיד של יורשו המבטיח אביב כוכבי, יתיזו עסקנים החוששים לאובדן השררה רעל המוהל יהודים בדרוזים וצבא בפוליטיקה. אין תחתית שאליה לא יחששו לרדת, במאמץ נואש לסחוף אליה את צה"ל והמדינה.

האירועים שתחילתם בהר הבית והמשכם בצומת איו"ש, בקבר יוסף ובפיגועים משני עברי הקו הירוק נקראו בצה"ל "גאות ושפל". עכשיו מקבל הכינוי משמעות נוספת: הגאות של גנץ בסקרים, השפל של הליכוד.