פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      באנגלית מהוססת ובקו ממלכתי: גנץ גזל לנתניהו את אדרת צ'רצ'יל

      נאומו של הרמטכ"ל לשעבר בוועידת מינכן לא היה חף מקלישאות, אך יכולת רטורית מוצלחת לא מבטיחה בהכרח מנהיגות ומדיניות ברורה. הבחירות אמנם לא יוכרעו בטהראן, אך בני וביבי נמצאים כבר בשיאו של הקרב האווירי על תדמית מר ביטחון בהתנגדותם לאיום האיראני

      באנגלית מהוססת ובקו ממלכתי: גנץ גזל לנתניהו את אדרת צ'רצ'יל
      עריכה: שניר דבוש

      לקראת סוף כהונתו הראשונה מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו שר חוץ חדש, יריבו הפנימי בליכוד: אריאל שרון. הנשיא ביל קלינטון כתב לימים כי "מן הנמנע היה לדעת אם נתניהו מסר את התיק לשרון כדי שיהיה לו את מי להאשים אם ועידת וויי תיכשל, או כדי לספק לעצמו חיפוי מימין אם היא תצליח".

      20 שנה אחר כך, שעתיים לפני נאומו של בני גנץ בוועידה השנתית במינכן, פחות מחודשיים לפני הבחירות לכנסת, נזכר נתניהו למסור את תיק החוץ ליריב פנימי בליכוד, ישראל כץ. הוא עשה זאת כאנוס בצו בג"ץ וכדי לחזק את כץ מול הציר המתחזק במפלגתם, של גדעון סער וחיים כץ, שהיה עד לאחרונה בעל-בריתו של ישראל כץ. היה זה שר חוץ בריטי שאמר עוד במאה ה-19 שבריתות באות והולכות - ורק האינטרסים קבועים.

      בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
      גנץ במינכן: אין לי מחלוקת עם נתניהו בנוגע למאבק באיראן
      נתניהו תקף את גנץ: הציבור יודע להבחין בין מנהיגות לחקיינות
      "רק הכיסא חשוב לו": בהסתדרות לא אהבו את הצעד של ניסנקורן

      ישיבת ממשלה 17.2.2019 (רוני כנפו)
      ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר ישראל כץ בישיבת הממשלה, היום (צילום: רוני כנפו)

      לפי התזזית במגרש הבינלאומי היום, אפשר לטעות ולחשוב שהבחירות יוכרעו במינכן או בטהראן. נתניהו ניסה להציף את אתרי החדשות בתעמולה המבליטה את מאבקו בהסכם הגרעין עם איראן מ-2015. ההסכם היה טוב יותר מהמצב שבעקבות ביטולו. נתניהו שגה אז, כשיצא למערכה נגד ברק אובמה, והוא ממשיך לשגות כיום, כשמהלכיו חסרי האחריות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פוגעים בביטחון ישראל, מבצעית ותקציבית. גנץ צדק אז, כרמטכ"ל, יחד עם אמ"ן והמוסד, בתמיכתו בהסכם, ואין לו סיבה להתנצל על כך תחת מתקפת נתניהו.

      שתי טקטיקות סותרות נפגשו בקרב האוויר - ביבי נגד בני. נתניהו, במאמץ להחזיק בכתר הרעוע של מר ביטחון, זנח את הבטחות הבחירות שלו למוטט את חמאס - המצביעים עוד עלולים להבחין שזה עשור הוא משתמט מקיומן - והתמקד באיראן. זה נשמע כמו קו אופוזיציוני, נפתלי בנט לעשירים, החותר תחת הממסד הביטחוני השליט, שבראשו גנץ. לעומתו נקט גנץ בקו ממלכתי, כלל-לאומי, בהמשך לכינוי "פטריוט" שהעניק בנאום ההשקה שלו לנתניהו, כמעין צל"ש רמטכ"ל.

      לקראת ממשלת כפר-אחים

      גנץ גם גזל מנתניהו את אדרת צ'רצ'יל, אף שלא הכי מתוחכם לפרוט שוב במינכן על לקחי 1938, צ'מברליין והפיוס. זה מרשים קצת יותר אצל נסחן הנאומים מאשר בנימה המהוססת של המושבניק מכפר אחים, אבל לא נורא - לא האנגלית המצוחצחת של אבא אבן, הגרסה הישירה של מילווקי מפי גולדה מאיר או הרהיטות של פילדלפיה ובוסטון על שפתי נתניהו קובעות את המדיניות. טראמפ הוכיח שהשטויות המקוממות ביותר יכולות לבקוע מגרונו של דובר אמריקאית כשפת אם. זריף, שר החוץ האיראני שקדם לגנץ בוועידה, הוא דובר מיומן, מה שאינו עושה אותו לצודק יותר (אף שבישראל מקווים שהקו שלו יגבר על הקנאות של קסאם סוליימני).

      הציבור הישראלי אכן מלוכד, כדברי גנץ, בהתנגדותו לאיום האיראני, אבל הוא חלוק בשאלת רכיבי האיום (צה"ל, כמו גנץ, אסר מלחמת חורמה על ההתבססות של משמרות המהפכה בסוריה ורואה בה סכנה מידית ואמיתית, להבדיל מהסכנה הרדומה של התחדשות המאמץ הגרעיני) ובמסקנות המתבקשות. הטענה שעמדת גנץ, מאיר דגן, תמיר פרדו, גדי איזנקוט, הרצי הלוי ואביב כוכבי, בהיותו ראש אמ"ן, משקפת "שמאל חלש", היא מגוחכת.

      הרבע הנכון היחיד במשוואה הוא הציור העצמי של נתניהו כימין. הוא אינו חזק, אלא מחליש, והשימוש התעמולתי במבצע שליפת הארכיון האטומי מטהראן - שהוכיח שאיראן הפסיקה לפתח נשק גרעיני לפני 16 שנה, בניגוד לקו נתניהו - מראה שאינו בוחל בהישענות על מקורבו יוסי כהן במערכה פוליטית. מתבקש שבכירי המוסד בדימוס יעירו על כך פומבית.

      בני גנץ בועידת מינכן , פברואר 2019 (רויטרס)
      בני גנץ בוועידת מינכן, היום (צילום: רויטרס)

      שר המודיעין כץ יודע, מהיכרותו עם החומר ומתוקף חברותו בקבינט, את העובדות על הגרעין האיראני ועל הנזק שפרישת טראמפ מההסכם גורמת לבניין הכוח של צה"ל ולפעילות זרועותיו. כמובן, אין לצפות עתה שכץ יהיה כפוי טובה ויתקוף את נתניהו, שבאיחור של ארבע שנים מילא את הבטחתו לשדרג אותו למשרד החוץ. אולם, אין לכך משמעות מעשית.

      המתח בליכוד, בסוגיית מינוי שר החוץ, היה מלאכותי. סביב כץ ידעו לפני חודש שהתיק שלו - עד כמה שידיעה יכולה להיות סופית, כשמדובר בנתניהו. סימן מובהק לכך ניתן כאשר אי המחמד של כץ, מול עזה, אומץ לפתע בידי נתניהו, לפחות בדיונים פנימיים וחד-צדדיים.

      שר התחבורה ישראל כץ באירוע שנתי של ישיבת 'כסא רחמים' בגני התערוכה, 25 בדצמבר 2018 (ראובן קסטרו)
      ההחזקה האירעית בתיק החוץ לא תחזק את כץ, היא משקפת את התחזקותו (צילום: ראובן קסטרו)

      ההחזקה האירעית בתיק החוץ לא תחזק את כץ. היא משקפת את התחזקותו. משה שרת, גולדה מאיר, יצחק שמיר, אהוד ברק - בחודשים המעטים שלקראת בחירות 1996 - ושרון, הגיעו לראשות מפלגתם והממשלה ממשרד החוץ. כץ אינו בליגה האחרת של נתניהו, אבל הוא יורד מהספסל ומתחמם ליד הקו, שמא הקפטן שלו יחטוף כרטיס אדום.

      התוצאה המצטברת של גנץ במינכן וכץ בחוץ היא הגדלת הסיכוי להקמת ממשלה רחבה, בהשתתפות גנץ, יאיר לפיד והליכוד ללא נתניהו, לאחר בחירות עתידיות שבסיומן יהיה נתניהו מנוע משפטית מהרכבת הממשלה. ואם נציגו הבכיר של הליכוד, לאחר התמודדות עם סער, יהיה כץ - תקום ממשלת כפר אחים, לכבוד המושב המשותף של משפחות גנץ וכץ. מי יעמוד בראש הממשלה ועד מתי - את הפרט הקטן הזה יקבעו הבוחרים, נציגיהם במיקוח, היועץ המשפטי לממשלה ובג"ץ.