באחד מדפי המסרים שאותם שינן בני גנץ לקראת סבב הראיונות הטלוויזיוני הראשון שלו אמש (שלישי) הוא התרברב בכך שהוא מנפץ אגדות. אמרו שהוא לא יתמודד, אמרו שהוא לא יתחבר, אמרו שהוא יאכזב בנאום הראשון והפתיע, ואומרים שזה יומרני מצדו לחשוב שהוא יהיה ראש ממשלה. "בינתיים אני עושה את כל מה שכולכם אומרים שלא יכול לקרות", הוא השיב, במוטיב שחזר על עצמו בצורה זו או אחרת בשלושת הראיונות.
החל מאמש, הוא יוכל להוסיף עוד אגדה מנותצת על חגורת ההישגים שבה הוא מתפאר - הוא צלח בהצלחה את מבחן הפריים טיים של יונית, תמר ודוריה, מבלי ליפול אפילו פעם אחת. ניכר היה שיועציו העבירו אותו הכנות קדחתניות ומהוקצעות וציידו אותו עם תשובות מחושבות אסטרטגית, התחמקויות אלגנטיות מהשאלות הלא נוחות, ואפילו כדרורים מפלרטטים חזרה למראיינות. מעת לעת העיניים ברחו ליועצים בצדי החדר, לפעמים הוא נראה קצת חיוור ושידר לחץ ושפת הגוף לא תמיד הייתה מאוד טבעית, אבל בסך הכול הוא התנהל בנינוחות, או כמו שאומרים על גנץ מימים ימימה, בניחותא.
הבעיה היא ששלושה שבועות לפני הבחירות, כשהמנדטים הולכים ואוזלים, עם בניחותא אי אפשר לקנות במכולת ובטח שלא להביס את נתניהו. חלום ה-40 מנדטים שגנץ הציג בראיונות מעולם לא היה נראה רחוק יותר. לפי סקר וואלה! NEWS כחול לבן נמצאת כעת במצב הכי נמוך שלה מאז הקמתה, ולראשונה היא ירדה מתחת לרף ה-30 מנדטים לעומת נתניהו שרק מתחזק מעבר אליו.
בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
"בלי הפתעות": האריה של ש"ס מלקק את הפצעים שהותיר הטרול מטבריה
אחרי ההקלטה המביכה, גנץ טוען: "הדברים נאמרו לפני שנחשפו פרטי האישום"
"מי שחונה כחול לבן - עלול להיגרר לימין": גבאי משיק קמפיין
המומנטום הראשוני של החיבור בין גנץ ולפיד נבלם. הקמפיין המקרטע, המסרים המבולבלים, סימני השאלה על הרוטציה השנויה במחלוקת והחיכוכים הפנימיים חושפים את כחול לבן כרגישה במיוחד למתקפה החדה והמסודרת של נתניהו והליכוד. כך, בשבועיים האחרונים איבדה כחול לבן שבעה מנדטים וירדה מ-36 בסקר וואלה! NEWS הקודם ל-29 כיום. מדובר במספר דרמטי, כשמסתכלים בתוכו, כי זו הפעם הראשונה שכחול לבן מאבדת מסך חלקיה לפני האיחוד, אז היו 19 מנדטים לגנץ ו-13 ללפיד. אם הבחירות היו מתקיימות היום, נתניהו היה מקבל כרטיס קל מאוד להרכבת הממשלה הבאה, כשהליכוד היא המפלגה הגדולה עם רוב מוחץ של לפחות 64 מנדטים בגוש הימין.
מצוקת הסקרים, ביחד עם מתקפת הסייבר המסתורית על הנייד של גנץ והשמועות הזדוניות שבעקבותיה, הכניסו את כחול לבן ללחץ, ובשעה טובה גנץ הרגיש מספיק מוכן על ידי היועצים והאסטרטגים כדי לשבור שתיקה תקשורתית. ברמת התוכן לא היו הפתעות: גנץ רצה לדבר בעיקר על הצוללות בעוד שהעיתונאיות מולו רצו לדבר בעיקר על הפלאפון. בשני המקרים הוא עשה מאמץ ניכר כדי להימנע מכל מחיר אש צולבת את נתניהו. הוא ירק סיסמאות קשות כמו "הלו, זה ישראל, לא הרפובליקה הדומיניקנית", אבל נזהר מלהאשים את נתניהו ישירות בשחיתות, התחמק מלחבר אותו בקו ישיר לפריצה האיראנית לנייד שלו וסיפק הסבר פתלתל שיישב את הסתירות בין ההצהרות להקלטות על האפשרות לישיבה עם נתניהו.
היחס המכבד והלא עולב בראש הממשלה והדלת הלא נעולה לשיתוף פעולה עתידי נועדה למשוך מצביעי ימין, כמו גם ההתחמקות של גנץ משאלת המדינה הפלסטינית ("הדבר הזה רחוק"), ההתנערות מהמפלגות הערביות והחיבור לבנט ושקד. אולם השבירה ימינה של גנץ עשויה לשמש את יריביו משמאל. מפלגת העבודה ומרצ כבר הכריזו עליו מלחמה בניסיון להחזיר את הקולות האבודים הביתה. עכשיו החרבות יישלפו עליו משני צדי המתרס - הליכוד, הימין והחרדים שכבר משסים בו מזה זמן מה - וגם מצד המפלגות שעליהן הוא בונה לקואליציה עתידית.
לכבוד פורים, בשמאל מאשימים עכשיו את גנץ בכך שהוא מתחפש לנתניהו, ולרגעים בודדים בשלושת הראיונות אין ספק שהוא שאב ממנו השראה ישירה. גנץ התחמק מלהשיב לשאלות מהותיות על הסוגיה הנפיצה של הנייד שלו, ושב והתעקש שלא הייתה כל סכנה ביטחונית, תוך הצפת סימני שאלה על גורמים עלומים שמפיצים בהקשר הזה מידע מכפיש כדי לגרום לו לפרוש. "זה עניין אישי, פרטי, וכזה הוא יישאר", קבע בנחרצות. "היום מספרים עליי, מחר עלייך, ומחר על השופט".
המילים מעוררות תחושה עזה של דה ז'ה וו לראיון שהעניק נתניהו בבחירות על ראשות הליכוד ב-1993, בו התוודה על קיומה של הקלטת הלוהטת. "זה ענין אישי, וזה יישאר אישי", הודה אז בשידור חי ברומן מחוץ לנישואים וטען שהוא נסחט על ידי גורמים פוליטיים עלומים. אם התופעה הזו לא תיעקר מהשורש, הוא הזהיר "אני לא אהיה רק הראשון. יהיו עוד. יהיה עוד מועמד ועוד שופט".
האזכור המעורפל לקלטת הלוהטת לא הוסיף לגנץ אמינות: עד היום, לא נמצאה כל עדות תומכת לקיומה של קלטת לוהטת כלשהי וגם לא לטענה שהוא נסחט בגינה; פרשת הפריצה לנייד של גנץ, שעדיין אפופה מסתורין ומעוררת הרבה שמועות וסימני שאלה, עשויה להסתיים בצורה דומה; גנץ, כמו נתניהו, כנראה יודע יותר ממה שהוא מגלה.
זה מצב קצת אבסורדי שבו ראיונות של מועמד לראשות ממשלה הופכים לאירוע היסטורי, וחבל שהוא לא מממש את היומרה להיות אלטרנטיבה במדיניות תקשורתית פתוחה יותר משל יריבו. אבל כנראה שבצדק. קשה לומר שהראיונות שלו הותירו חותם או תחושה של מנהיג שיוצא לקרב אימתני על הצמרת. הם גם לא סיפקו כותרת מהדהדת שישנו את המומנטום השלילי בסקרים. שעה אחרי הראיון הוא כבר נדחק מהכותרות לטובת הטלטלות בפרשת הצוללות, החיסול של המחבל מאריאל ופיצוצים מסתוריים שהרעידו את דמשק - תזכורת לכך שבקצב האירועים המשוגע של הבחירות גנץ יצטרך הרבה יותר משלוש הופעות טלוויזיוניות מהונדסות כדי להתרומם.