פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בין מס' 1 לאגף 10: במאמץ להפוך משפיט לשליט - לכל אחד יש מחיר

      נתניהו הוא מתמקח מנוסה - שהפעם נלחם גם על חייו. כשיו"ר העבודה גבאי לא הזדעזע למשמע הבקשה לשקול הצטרפות לקואליציה - הוויכוח שנשאר הוא רק על הסכום. אילו רק היה מחקה את נתניהו עד הסוף, התכסיס היה מציל את כבודו האבוד

      בין מס' 1 לאגף 10: במאמץ להפוך משפיט לשליט - לכל אחד יש מחיר
      עריכה: תומר לוי

      ג'ורג' רומני, אביו של הסנאטור העשוי להתמודד נגד דונלד טראמפ על מועמדות הרפובליקנים לנשיאות בשנה הבאה, היה מעין אבי גבאי אמריקני. הוא כיהן כמנכ"ל אמריקן מוטורס, מספר שלוש בתעשיית הרכב בדטרויט אחרי ג'נרל מוטורס ופורד, שנכנס לפוליטיקה וניצח בבחירות בדרג תת-ארצי כמושל מישיגן, תפקיד מקביל לגבאי כראש מפלגה בינונית ונערך לקרב הגדול על ההנהגה.

      כמו גבאי, שנאבק עם בני גנץ על הבכורה במחנה המרכז-שמאל בדרך לגמר עם נתניהו, היה על רומני לנצח את שכנו באגף המתון של המפלגה, מושל ניו יורק נלסון רוקפלר, לפני הדו קרב עם מועמד האגף הימני ריצ'רד ניקסון. ככל הנראה, לא היה צולח את כל השלבים וזוכה בנשיאות, אך מסקנה אחת ודאית: הוא דן את עצמו לקלון ולהפסד באמירה אומללה אחת. בתשובה לשאלה מדוע תמך במלחמת וייטנאם בעקבות ביקור במפקדת גנרל ווסטמורלנד בסייגון ושינה את דעתו בהמשך, אמר, "עברתי שטיפת מוח".

      רומני אולי האמין לתומו שבמשפט שיצא מפיו הנושא הוא וייטנאם, אבל בפועל הפך את עצמו לנושא שאינו כשיר להיות נשיא. לתוכן אין כל משמעות. מוח הניתן לשטיפה פוסל את הראש המצויד בו. להושיב בבית הלבן, על המתג הגרעיני המסוגל לפוצץ את העולם, אדם המעיד על עצמו שהוא שטיף? תודה, ג'ורג', אנא חזור למכוניות שאהבת לייצר ולמכור.

      הולכים לבחירות - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
      רוסו על אפשרות החבירה למפלגה אחרת: "לא פוסל כרגע שום דבר"
      מבן גוריון ועד לבני: הרכבות הממשלה שהסתבכו לאורך ההיסטוריה
      גבאי: העבודה תתמזג בבחירות הקרובות עם מרצ או עם כחול לבן

      אבי גבאי בכנס הישראלי-חברתי של קרן ברל כצנלסון (יח"צ , צילום: ארתור לנדה)
      שרף את עצמו. גבאי (צילום: יח"צ, ארתור לנדה)

      האמריקנים מתייחסים ברצינות לבריאותם הנפשית של מנהיגיהם. המועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא ב-72', סנאטור תומס איגלטון, נאלץ לפרוש כשהתגלה שטופל בהלם חשמלי. ניקסון הדיכאוני בפחדיו מהדחת ווטרגייט נמצא בהשגחת עוזריו, פן ישתגע. ובישראל מדבר יריבם של ראש הממשלה ומשפחתו ברמז בוטה, לא בהכרח עתידני, על פסיכיאטר מחוזי - לא סתם פסיכיאטר, אלא מי שמוסמך לאשפז בכפייה במחלקה סגורה. על דרך השלילה, הכותרת "ימין שפוי" צופנת כנראה יותר ממה שהעין רואה.

      אבל שפיות כשלעצמה אינה מספקת. גבאי שרף את עצמו, או את מה שנותר ממנו לאחר ביזיון סילוקה של ציפי לבני, בפגישה הלילית עם נתניהו - מסגרת שתמיד מבשרת רעות. כווידוא הריגה עצמית, הוסיף את הלקח שלמד, להימנע מהתחייבויות מוחלטות כגון שלא לשבת בממשלת החשוד בפלילים נתניהו.

      כך, לפי גבאי, אמורה לפעול השיטה: מבקשים מהמצביעים קולות תמורת נדר, מקבלים את הקולות, מוצאים רב גדול - או בהיעדרו מצפון נקי, חדש מהניילונים - ומפרים את הנדר. הצידוק: מניעת שואה. עם כל הכבוד ל"לא תרצח", כשאתה במינכן 1938 והיטלר נקלע לקו הירי שלך, לא תלחץ על ההדק?

      אכן, דילמה מוסרית. נצח ישראל לא ישקר, למעט בנסיבות מיוחדות. אצל גבאי הנסיבה המיוחדת הייתה תגלית מרעישה: הוא אינו שונה מנתניהו מהותית, רק בסדר הגודל. לא במקרה נספח בתחילה למשה כחלון. כשנתניהו דרבן את שריו להיות כחלונים, הוא ניבא את אחריתם של הכחלונים, הגבאים והגלנטים.

      אביגדור ליברמן במהלך מסע"ת של ישראל ביתנו, בית סוקולב, תל אביב 30 במאי 2019 (ראובן קסטרו)
      לוהק לתפקיד המפיל. ליברמן (צילום: ראובן קסטרו)

      כשגבאי מינכ"ל את בזק, מקצועו לא היה תקשורת אלא ניהול. היום בבזק, מחר באוסם, אתמול בכולנו, מחרתיים בעבודה. אמריקן מוטורס, ג'נרל מוטורס, ג'נרל אלקטריק. משיקים קו בהצהרות חגיגיות, וכשהתוצאות ברבעון מאכזבות, גונזים את המכונית - אדסל, פייסר ודומותיהן.

      כשגבאי נשבע שלא יעבוד בתאגיד נתניהו, הוא רק אמר את המובן מאליו. מפלגת העבודה יכולה לשמש שותפת זוטרה לחשוד בקבלת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים? כל השומע יבכה. לא יעלה על הדעת.

      יעלה, יעלה. אם אביגדור ליברמן לוהק, במינוח מאולץ, לתפקיד המפיל, כאילו אפשר להפיל מה שעדיין לא קם, גבאי יזכה בתואר המציל הלאומי. מציל את נתניהו, שהוא הלאום. ברגע שהסכים לדון בכך, נגמר סיפור גבאי.

      נשאר רק המיקוח על המחיר

      יש הבטחות בחירות המופרות כשמופיע אתגר חדש, אילוץ הכופה תעדוף אחר. ג'ורג' בוש האב מבקש מהבוחרים לקרוא את השפתיים הנשבעות שלא יגדיל את המיסוי, אך מכיר בכורח המציאות לאחר שנתיים כי הדמוקרטים מתנים בכך את תמיכתם ביציאה למלחמה נגד סדאם חוסיין. מה השתנה אצל נתניהו, לדעת גבאי וסגנו המאכזב טל רוסו, מאז ערב הבחירות וההתחייבויות? הם עדיין מתכחשים לעובדה המרכזית, נכונותם לדבר איתו על עסקה. הם אינם יכולים לטהר אותו; הוא יכול להשחית אותם.

      ראש הממשלה, בנימין נתניהו במהלך הצהרה לתקשורת 27 במאי 2019 (ראובן קסטרו)
      אין אדם שאין לו מחיר. נתניהו (צילום: ראובן קסטרו)

      כל חייו הפוליטיים מאמין נתניהו בכלל אחד: אין אדם שאין לו מחיר ואין מחיר שאין לו אדם. מחיר מכירה, מחיר קנייה, עם מע"מ, בלי מע"מ, מחיר פתיחה, מחיר סגירה, בתשלומים, שוטף פלוס 90 - יש על מה לדבר, בוא בלילה למשרד שמאחורי הבסטה. והוא צודק. לפי נוסחת ג'ורג' ברנרד שאו והבירור אם הגבירה הכבודה תבלה לילה במיטתו תמורת מיליון לירות, ומאחר שהתשובה חיובית אין ויכוח על המהות אלא רק על המחיר. ברגע שגבאי לא הזדעזע לשמע החוצפה במחשבה שאדם כמותו בכלל ישקול רעיון נפסד כזה, נשאר המיקוח על המחיר.

      ומאחר שנתניהו הוא מתמקח מנוסה, והפעם גם נלחם על חייו, המחיר הותאם ללקוח באמצעות הגדלת המוצר שיימכר תמורת השתעבדות גבאי. המוצר הוא המשבר שהמוכר חולל ושיסכים ברוב חסדו לסיים. נתניהו מאיים על הדמוקרטיה, נתניהו יסיר את האיום על הדמוקרטיה, ההישג כולו של גבאי.

      תמורה למחיר

      זה אחד משיאי הציניות, משני עברי הדוכן. לרוב, אדם שאינו פוליטיקאי לא היה מוצא את עצמו מעורב בדיבור כזה. אומנם יש ולעתים שר או בכיר אחר מסוגל להשחית את השיח בגישוש אצל פקיד, קצין, פרקליט, שופט או עיתונאי (רוצה להיות הדובר שלי?) ובכך להכתים את יחסיהם המקצועיים, אך זה נפוץ הרבה יותר בין יריבים פוליטיים, כי הם עשויים מאותו חומר גמיש-רכיש וחברים באותו מועדון, שהאוויר בו משכיח מדייריו מי שלח אותם לשם ומהי השליחות.

      ח"כ בני גנץ ומאיר כהן,מליאת הכנסת, 29 במאי 2019 (ראובן קסטרו)
      בעיית הקצינים. גנץ (צילום: ראובן קסטרו)

      תופעה דומה אובחנה גם אצל גנץ, בסיפור הדלת שננעלה אך לא נטרקה בפני נתניהו. זאת בעיית הקצינים שהגיעו מצה"ל. הארגון הצבאי מאופיין בהיררכיה ובתנועה. אפשר לטפס עד לפסגה, אך גם אם לא - יש זרימה מתמדת, למעלה או החוצה. הארגון הפוליטי מאופיין בקביעות ובדשדוש. מי שנאחז בצמרת אינו מרפה בעוד שמתחתיו אין קידום. לכן גדולי המצליחים להגיע לתפקידים הפוליטיים הבכירים הם האלופים-פלוס שהתנהגו פוליטית עוד בצבא - משה דיין, אריק שרון ואהוד ברק. יצחק רבין, שנמשח לראשות בידי ותיקי מפלגתו כשגולדה מאיר התפטרה וזכה לראשונה בבחירות 18 שנים פוליטיות אחר כך, אינו שייך לתבנית זו.

      כשגבאי או גנץ אומרים "לא", הם מתכוונים לומר "לא סוגר אופציות". הכול פתוח. הכול יחסי. הכול מכיר וסחיר. כשנתניהו אומר "כן" הוא שם בכיס את בן שיחו הלהוט ועובר ללקוח הבא, שאצלו אולי ישיג תמורה טובה עוד יותר למחיר.

      ישיבת סייעת הליכוד, כנסת, ירושלים 30 באפריל 2019 (ראובן קסטרו)
      דסיליון. ישיבת סיעת הליכוד, השבוע (צילום: ראובן קסטרו)

      חבל שגבאי לא חיקה את נתניהו עד הסוף, גם בנכלוליות - השים עצמו כסוגר עסקה, גרם לנתניהו לבטל את פיזור הכנסת, והתכחש כשמאוחר מדי למנוע החזרה כחוק של הסמכות להרכבת ממשלה לנשיא. רק תכסיס כזה היה יכול להציל ברגע האחרון את הכבוד שאיבד גבאי בשנייה הראשונה, כשלא טרק את הטלפון למראה השם שהופיע על הצג.

      נתניהו הוא האחראי הראשי למיאוס הכללי מהפוליטיקה הישראלית, שדורדרה עד לשפל של פיזור הכנסת, אבל גם הוא נזקק לשותפים חיצוניים (גבאי, כחלון, אריה דרעי) ופנימיים (גדעון סער ושאר ההולכים אחריו ככבולים אליו בשרשראות). הברירה שבפני נתניהו פשוטה: שליט או שפיט. אם לא ראש ממשלה, נאשם בו ברגע, ובמורד הדרך מבצבץ אגף 10 במעשיהו. אם לא יהיה מספר 1, לא יהיה כלום. ומאחר שלכל אדם יש מחיר גם במפלגתו, הליכוד על 34 חברי סיעתו בכנסת הוא המספר הגדול המתקרא דסיליון - אחד ולצדו 33 אפסים.