כשמצד אחד אביגדור ליברמן, ומצד שני אהוד ברק - בנימין נתניהו מוצא את עצמו במועד ב' של בחירות 2019 מוקף ברוחות מן העבר. ברק וליברמן שניהם אוהבים שהפכו לאויבים וחוזר חלילה, שניהם מילאו בזמנים מסוימים תפקידים מרכזיים בחייו של נתניהו, והעבירו איתו שעות של שיחות והתייעצויות.
הראשון היה המפקד שלו במבצעי גבורה בסיירת מטכ"ל בשנות ה-70, השני היה יועצו הפוליטי הקרוב שכבש איתו את ראשות הליכוד. ביחד הם מחזיקים בלמעלה מ-75 שנות נתניהו - וזה עשוי להתברר כנשק קטלני יותר מ-117 שנות הניסיון הביטחוני של גנץ והגנרלים בכחול לבן. ההיכרות המעמיקה שלהם עם הקליינט מאפשרת להם להתנהל מולו ללא פחד, בשפה קיצונית ומטלטלת, לעתים אף מבזה, לרדת למקומות הנמוכים וללחוץ על כל הנקודות הרגישות.
ברמה הפסיכולוגית האנושית, הקאמבק של ברק מייצר משולש בחירות קטלני, שמבטיח שיהיה לוהט ומעניין: נתניהו הולך להתמודד עם שני יריבים - מימין ומשמאל - שיש להם הרבה שלדים בארון המשותף והרבה ידע מוקדם על איך למשוך לו בצמות ולהוציא אותו מאיזון - והוא יצטרך לעשות מאמץ גדול כדי לא להיגרר לקטטות ולרומם אותם לדרגת מתחרים. ברמה הפוליטית - ביום שאחרי הבחירות - לא בטוח שהכניסה של ברק לזירה בהכרח רעה לנתניהו. בדיוק כמו ליברמן, שיודע לקצר ולהאריך את הפתיל שלו כלפי נתניהו בהתאם לאינטרסים הפוליטיים, גם לברק יש בהיסטוריה תקופות של שותפות אמיצה, שמרחפות מעל ההצהרות הלוחמניות התוקפניות שלו כיום. אבל גם ברק וגם ליברמן רואים עצמם מועמדים פוטנציאליים לראשות ממשלה - ואם תהיה להם הזדמנות להירשם בהיסטוריה כמי שהביאו את הקץ על שלטון נתניהו, לא סביר שירצו להחמיץ אותה. לברק יש גם את אות הניצחון ההיסטורי של 1999, ותואר האדם היחיד בפוליטיקה שהצליח להדיח את נתניהו מהשלטון.
הולכים לבחירות - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
"יש להפיל את משטר נתניהו": ברק הודיע על הקמת מפלגה חדשה
גנץ: "נתניהו לחץ על כפתור פיזור הכנסת - ואין דרך חזרה"
הברק חזר: רכבת ההרים הפוליטית של החייל הצנום מסיירת מטכ"ל
באופן אירוני, גם בני גנץ מוצא את עצמו עכשיו כלוא במשולש בחירות קטלני עם ברק וליברמן: שניהם מדברים בקול רם, מימין ומשמאל, את שפת ה"רק לא ביבי" שהביאה לכחול-לבן את ההישג הנדיר של 35 מנדטים בפעם הקודמת. ככלל, החזרה של ברק לזירה לא מבשרת טובות עבור גנץ. אם תכנית העל של ברק תתגשם - והוא יצליח לגבש מאחוריו איחוד של מספר מפלגות השמאל - הוא עשוי לכרסם משמעותית בבייס השמאלי של כחול לבן. כשבמקביל יש קמפיין אגרסיבי של ליברמן על הקול החילוני, גנץ עשוי למצוא את עצמו נאבק על הבכורה בגוש. לא פלא שהוא התקשה לברך על שובו של ברק אלא להיפך, נתן לו קבלת פנים קרירה במיוחד והזהיר מהסכנה שבפילוג הגוש. כניסתו של ברק לזירה מבשרת גם על שובן של רוחות עגומות מן העבר של פרשת הרפז, וחידוש הציר הטעון מול גבי אשכנזי.
למזלו של גנץ, יש עוד הרבה שלבים בתכנית העל של ברק שצריכים להתממש ויכולים להשתבש, ואתמול היה רק השלב הראשון ביציאה לדרך. ברק כינס מסיבת עיתונאים והכריז על הקמת מפלגה ללא שם וללא כתובת אבל עם נבחרת מצומצמת אך איכותית שכוללת את סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, עורכת הדין יפעת ביטון ואיש העסקים קובי ריכטר. בימים ובשבועות הקרובים נשמע טיפין טיפין על עוד מצטרפים לרשימה. במפלגת העבודה מלחשים שיאיא פינק ואמילי מואטי שוקלים את צעדיהם, וגם ראש המוסד לשעבר דני יתום במצטרפים. ברק פנה גם לחברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס ורבין, וממשיך לחזר אחרי ציפי לבני ויואל חסון, שבינתיים לא משוכנעים שמדובר במהלך משמעותי.
בימים הקרובים תתברר זהותם של יושבי הראש הנבחרים בעבודה ובמרצ, והכוונה היא לפתוח איתם מיד בהליך של משא ומתן. אם אכן תכנית העל של ברק תתממש - הוא יצליח לצבור תאוצה בסקרים ולפתוח הובלה שתייתר את שאלת ההנהגה של גוש השמאל המחודש, ושיהיה ברור שהוא זה שעומד בראש. אם ניצן הורוביץ ייבחר במרצ ואיציק שמולי או סתיו שפיר יזכו בפריימריז בעבודה, זו תהיה משימה די פשוטה, ואלה קצוות שברק דאג לסגור מראש בשורה של פגישות בחודשים האחרונים. אם תמר זנדברג או עמיר פרץ ייבחרו, התהליך עשוי להיות קצת יותר מסובך, במיוחד במקרה של פרץ שיש לו תכניות-על משל עצמו.
מוקדם לדעת איך תתגלגל היוזמה של ברק הפעם. לא תמיד התוכניות שלו מצליחות. אבל את האפקט הראשוני שלה היה אפשר לראות בסקר המנדטים של חדשות 13. חלומות הליכוד והימין על גוש ימין של 61 מנדטים בלי ליברמן התנפצו לעת עתה ל-52 בלבד. גם אם ליברמן יהפוך פתאום את עורו, איחודן מחדש של הסיעות הערביות לרשימה המשותפת יחד עם האפקט הראשוני של ברק מביאה את גוש השמאל ליתרון דחוק של 61 - ומסמנת לנתניהו את הדרך החוצה מבלפור.
שמיניות באוויר - בשביל עוד כמה חודשים של חסד
במועד ב' של בחירות 2019 כל מערכות התקשורת בישראל נוהגות בהרבה יותר קמצנות בכל מה שנוגע לסקרים, אך הפוליטיקאים לא זזים מטר בלעדיהם - והפוליטיקאי מספר אחת בארץ לא זז אפילו סנטימטר. בלשכת נתניהו ראו את מפת המנדטים שנגלתה אתמול לעיני הציבור כולו בחדשות 13, שמבשרת שנתניהו רחוק מאוד מלהרכיב ממשלה. גם בשטח הליכודי מדווחים על תחושה גוברת שההפסד בדרך. במעוזי הליכוד יש נמנום, כעס ואכזבה, וההנחה היא שהתשובה תגיע באחוז הצבעה נמוך במיוחד בקלפי. בעיקר, הולכת ומתחדדת הבנה שגם אם הליכוד ישב בממשלה הבאה - זה עשוי להיות בלי נתניהו בראש.
נתניהו מעדיף בדרך כלל להתחיל קמפיין רק כשהוא סגור על הקואליציה שתמליץ עליו ביום שאחרי. כרגע הקואליציה הזו לא מתקרבת לרף ה-61 שמבטיחה לו את הכיסא, ולכן הוא עושה עכשיו שמיניות באוויר כדי לזכות בעוד כמה חודשים של חסד. ברקע, מכיוון שבראש ממשלה שחשוד בפלילים עסקינן, מדובר גם בניסיון אחרון לחלץ את עצמו מלוחות הזמנים המשפטיים. היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי תאריך השימוע הוא סופי, שבועיים אחרי הבחירות. חלומות החסינות וההתגברות כבר מזמן ירדו לטמיון, אך בתמונת המנדטים הנוכחית - קשה לראות איך נתניהו מרכיב ממשלה כשהשימוע מעבר לדלת.
אז שליחי לשכת ראש הממשלה נשלחו לתקשורת כדי להלל את הרצון הציבורי באחדות, לגנות את הבזבוז בבחירות היקרות המיותרות ואפילו להציע לבני גנץ רוטציה - רק שאין באמת על הפרק שום הצעה. רק לפני פחות מחודש, בהוראה מאותה לשכה, אותם שליחים הרימו את ידם בעד פיזור הכנסת. כעת באותו להט הם מסבירים למה צריך לבטל את ההצבעה.
לא ברור אם זה יותר ציני או יותר מטורלל: נתניהו הקדים את הבחירות הקודמות מרצונו בלבד, וגם את הבחירות החוזרות הוא כפה בידיו שלו עצמו - רק כדי למנוע אפשרות שהנשיא יעביר את המנדט לכחול לבן. בהוראתו הרימו 74 חברי כנסת את ידם ופיזרו את הכנסת עוד לפני שהתחילה לעבוד בפעם הראשונה בתולדות המדינה. עכשיו הוא לכאורה התחרט - ומנסה לעשות פליק-פלאק לאחור באמצעים לא חוקיים ולא חוקתיים - כדי להיחלץ מהזעם הציבורי - שאותו ראה, כמובן, בסקר.
בחדשות 12 פורסם אמש הנתון מהסקר הפנימי שהניע אותו לצאת לכל המהלך הזה, שגילה 69% תמיכה בביטול הבחירות והקמת ממשלת אחדות רחבה. גנץ שלל אתמול לגמרי כל אפשרות של ביטול הבחירות לטובת ממשלת אחדות עם נתניהו ובעצם הוריד את האירוע מהפרק. אבל לא סתם הדליף הליכוד את הנתון על התמיכה הציבורית הגורפת: גם אם אין כל היתכנות משפטית לביטול הבחירות, הספין שנתניהו מפריח מגלגל את האחריות הפוליטית על כחול לבן, ועשוי לפוגג מעט מהזעם הציבורי בסקרים.
