הניצחון על נתניהו והנקמה שבדרך: שקד השלימה את חזרתה לצמרת הפוליטית

לאיחוד בימין יש מפסיד מרכזי אחד, בינתיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו. האחרון נלחם בשבוע האחרון נגד שובם של הצמד איילת שקד ונפתלי בנט, קיים שיחות יומיות עם השר רפי פרץ כדי למנוע את הצבתה של שקד במקום הראשון, הבטיח למפלגה הרים וגבעות אם יתאחדו קודם עם עוצמה יהודית וניסה להוביל ריצה של שתי מפלגות מימין לליכוד. לא רק שאף אחד משאיפותיו לא התממשו, הכול קרה בדיוק ההפך.

עוד לפני ההחלטה של שקד לשוב לימין החדש, לנתניהו עמדה אפשרות לשריין אותה בליכוד. שקד אותתה שהיא רוצה בכך יותר מכל שאיפה פוליטית אחרת. היא ניהלה שיחות ישירות ועקיפות עם כמעט כל גורם בליכוד וביקשה להפעיל לחצים לשילובה. ההתעקשות בבלפור הייתה חזקה יותר, וזו הכריעה את הכף.

המלחמה לא הסתיימה בכך. שרה נתניהו עם איבה אישית שקשה להסביר, נלחמה נגד הצבתה של שקד במקום הראשון. בעלה, ראש הממשלה, לא עמד מנגד. הוא אפשר את המלחמה הזו ואפילו היה שותף מלא בה. התוצאות ידועות. שקד ניצחה וכעת, לא רק שהיא עומדת בראש מפלגה שעשויה להיות השלישית בגודלה בכנסת הבאה, היא גם האישה היחידה שעומדת בראש מפלגה בישראל, ועוד בכזו שרוב חבריה דתיים.

אבל זה עוד לא סוף פסוק, נתניהו בטח לא יוותר על ההזדמנות להגיש נקמה קרה. התחנה הבאה שייפגש בה יהיה במשא ומתן הקואליציוני לקראת הקמת הממשלה הבאה. אם זה תלוי רק בנתניהו, שקד שאמורה לבחור את התפקיד שלה רק אחרי בנט, סמוטריץ' ופרץ, עשויה לסיים בתפקיד פחות יוקרתי ממה שציפתה.

שקד הוצבה במקום הראשון בימין החדש אבל שלחה את בנט לזירת המשא ומתן. בשבוע האחרון, בנט הוכיח שהוא יודע לנהל משא ומתן. אחרת, אין הסבר לכך שקיבל כמעט את כל מבוקשו בידו. המקום הראשון לשקד וארבע מקומות בתשיעייה לנציגי המפלגה. אלה היו שתי דרישות מרכזיות שהציב.

אם יש משהו שאולי הרס את שלמות החגיגה זו הדרישה המופרכת ששלף אתמול פרץ לפיה כל מרכיבי הרשימה המאוחדת ימליצו אחרי הבחירות רק על נתניהו להרכבת הממשלה הבאה. הדרישה הזו באה לאחר שיחה עם ראש הממשלה. שקד ובנט שנמנעו מהצהרה כזו עד היום, התנגדו נחרצות. היום, הבינו שהם הולכים לרשימה עם שותפים, ובשותפות לא רק מקבלים, גם נותנים.

שקד אולי הייתה יכולה ללכת לבד לאיחוד מפלגות הימין, להתייצב במקום הראשון ולקבל תפקיד בכיר בממשלה הבאה. זו הייתה האפשרות הכי בטוחה עבורה. במקום, היא חזרה לימין החדש, חששה להשאיר את בנט מאחור, התייצבה שם במקום הראשון והפכה למנהיגת רשימת ימין גדולה שתגרוף בבחירות הבאות לפחות 10 מנדטים.

אבל אם לשפוט לפי השבוע החולף, היא אולי במקום הראשון, אבל מתכונת ההנהגה המשותפת לא השתנתה. היא חיה ובועטת. בנט מעורב בכל, אולי אפילו יותר ממנה. אם דבר לא ישתנה, ניתן יהיה לקבוע כמעט בוודאות: בנט אולי פינה את המקום הראשון על הנייר, אבל לא הלך לשום מקום.

חזרת שקד ובנט שלחה את רפי פרץ למקום השני ברשימה המאוחדת אבל בפועל רחוק רחוק משם. מי שהסכים בהחלטה של רגע לוותר על קריירת חינוך מפוארת לטובת הנהגת הבית היהודי רגע אחרי שהשניים נטשו את המפלגה, הבין שהכללים בפוליטיקה עלולים להיות אכזריים. חודשים בודדים אחרי, פרץ כבר לא לבד במגרש. כעת, ייאלץ לשחק על מגרש עם שועלים חזקים וגדולים ממנו, ובמשחק כזה, רק החזק שורד. ולא רק פרץ, בצלאל סמוטריץ' שהיה בדרך המהירה והבטוחה להנהיג את הציונות הדתית יעשה את דרכו לשם במסלול איטי ופחות בטוח בהרבה.

האיחוד בימין לא מושלם. עוצמה יהודית של איתמר בן גביר וזהות של משה פייגלין נותרו בחוץ. שלושה ימים נותרו לסגירת הרשימות, לבן גביר נותר מקום ריאלי אחד ברשימה המאוחדת, רק אם יחפוץ בכך, אבל זהות ככל הנראה תישאר בחוץ. בליכוד האשימו היום את הקודקודים של הרשימה המאוחדת בכך שהם מסכנים את שלטון הימין אבל לא בטוח שהם האשמים היחידים בכך.

בן גביר קיבל בשבוע האחרון הצעות להשתלב באיחוד הימין. בין היתר הוצעו לו מקומות 4 ו-8 אבל הוא, כך טוענים גורמים באיחוד הימין, רק ניסה לשפר עמדות. לנתניהו הייתה תרומה גדולה בניסיונות של בן גביר. הוא הפציר בפרץ ובסמוטריץ' להתאחד עם איש עוצמה יהודית והסביר לכל אחד שהמפלגה שווה שני מנדטים. זה עוד לא סוף הסיפור, אבל אם עוצמה יהודית, פייגלין וגורמים נוספים כמו מפלגת נעם של הרב טאו יישארו בחוץ ויתמודדו לבד, אלפי קולות יילכו לאיבוד.