החסינות עוברת להילוך ראשון
הודעת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין על כינוס המליאה ביום שלישי הבא העבירה להילוך גבוה את הקרב על בקשת החסינות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין ניסה לרקוד על שתי החתונות; כדי לשמור על מעמדו הממלכתי כיו"ר הכנסת לא הייתה לו ברירה אלא להיענות ללחץ של כחול לבן לכנס את המליאה ולהצביע על הקמת ועדת כנסת, אבל כדי לשמור על מעמדו הפוליטי בליכוד הוא עיכב את ההודעה על כינוס המליאה ככל יכולתו.
ספק אם זה מה שיציל אותו אצל הביביסטים בליכוד: מקורבי נתניהו ונציגיו המשפחתיים בטוויטר לא חסכו ממנו ביקורת, האשימו אותו בכך שנתן את האות להסרת החסינות ובכניעה לשמאל. בבלפור ציפו שאדלשטיין יתאבד על המזבח למענם ויילחם עד תום בהקמת הוועדה - למרות חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת אייל ינון שקבע שאין לו סמכות לעשות את זה. אדלשטיין לא היה מוכן ללכת עד לשם, אבל הוא עיכב במשך חודש את קידום התהליך.
לקריאה נוספת בנושא
אדלשטיין השאיר לכחול לבן לוח זמנים צפוף, כחודש ליום הבחירות, אבל הם נערכים להתחיל את הדיונים על בקשת החסינות כבר ביום רביעי, יממה בלבד אחרי כינוס המליאה. במפלגה טוענים כי גם בזמן שנותר, יהיה ניתן לקיים את הדיון בהוגנות ובענייניות ולסיים אותו עוד לפני הבחירות, ולדחות את הבקשה של נתניהו.
נתניהו עדיין לא החליט באיזו אסטרטגיה לנקוט: אם להמשיך לנסות למנוע את הדיון או לעכב אותו בעתירות לבג"ץ, או לתת לדיונים להתחיל בלי נוכחות הליכוד ולהחרימם כצעד קמפייני-מחאתי. האפשרות השלישית שעומדת על הפרק היא בכלל למשוך את בקשת החסינות עוד לפני הבחירות. אמנם המשמעות היא שיוגש כתב אישום לבית המשפט ומשפטו של נתניהו ייפתח באופן מיידי, אבל גם אם תוסר החסינות שלו בכנסת זאת תהיה התוצאה; אם נתניהו ימשוך את החסינות, הוא לפחות יחסוך את הקרקס התקשורתי, וישמוט לכחול לבן נושא מרכזי בקמפיין.
השי של החרדים לליברמן ולפיד
תקציב הישיבות הגיע בשנה החולפת לשיא של מיליארד ו-224 מיליון שקלים. אי הרכבת הממשלה והפלונטר הפוליטי הפכו את המספר הזה לכמעט חלום. החל מ-1 בינואר, המדינה פועלת בלי תקציב מאושר, והאוצר הטיל מגבלות קשות על ההוצאות של כל הממשלה בשנה הקרובה. כעת, יש לחרדים כ-800 מיליון שקלים בלבד, וזה לא מספיק.
"הישיבות יקרסו", הם טענו, ומי שמכיר את המספרים סבור שהם די צודקים. בשבוע שעבר, כשאין להם איום ממשי ביד, דרשו ראשי ש"ס ויהדות התורה מראש הממשלה לקדם פתרון למשבר. "הישיבות זה לא כמו שאר הקיצוצים במשרדי הממשלה", הסביר לו ח"כ משה גפני (יהדות התורה). "אנחנו לא רוצים תיקים, רק תטפל בזה".
מרוב בחירות בשנה החולפת, ראשי יהדות התורה וש"ס שכחו ששקט תקשורתי זה אחד הקריטריונים הקריטיים להשגת התקציב עבורם, ויותר מכך, עבור מי שאמור לדאוג להם לפתרון - נתניהו. שכחו עד שגפני ושר הבריאות יעקב ליצמן רצו לקבל את הקרדיט אצל ציבור בוחריהם, והדהדו בעיתונים המפלגתיים את שיחותיהם עם נתניהו.
האוזניים של אביגדור ליברמן ויאיר לפיד פתוחות בכל מקום, והם קפצו על הטרף כמוצאי שלל רב. הם מתחו ביקורת קשה על נתניהו שהוא ממהר לטפל בישיבות אבל לא בבריאות, בחינוך ובמצב הביטחוני. נתניהו נלחץ ופגישה משמעותית וחשובה שהייתה אמורה להתקיים בין החרדים לבכירי האוצר - בוטלה בהוראתו. עד להודעה חדשה.
עונת הפסילות
סגירת הרשימות מסמנת את סוף עונת ההעברות של הקמפיין, ומיד לאחריה נפתחת עונת הפסילות. וכך, שוב החל הריטואל המוכר של עתירות לוועדת הבחירות המרכזית בניסיון לפסול מועמדים ורשימות מכל הצדדים. הכוכבים שיעמדו הפעם במוקד הדיונים יהיו ח"כ היבא יזבק מבל"ד והמפלגה של לריסה טרימבובלר, וכל התבטאויות העבר שלהם יציפו את הזירה הציבורית ואת שולחן ועדת הבחירות המרכזית שתצטרך להכריע אם לסרב לבקשות או לגלגל את הפוליטיקה לעבר בג"ץ.
הליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו צפויות לתמוך בפסילה של יזבק, שממלאת את מקומה של חנין זועבי בתור הח"כית השנואה של המגזר הערבי, בטענה שהיא שוללת את קיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית תומכת בטרור. בבחירות ספטמבר, הוגשה עתירה לפסילת רשימת בל"ד כולה, אך נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, רמזה אז שאם ההליך היה מכוון לפסילתה האישית של יזבק, ייתכן והוא היה מתקבל.
בכחול לבן ניצלו את ההזדמנות לקפוץ על העגלה של הליכוד, כחלק מהניסיון לעשות קמפיין שיעביר קולות מימין, והצטרפו לבקשה של ח"כ אופיר כץ לפסילת יזבק שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית. ברשימה המשותפת כבר מאיימים על יו"ר כחול לבן בני גנץ שלא יתמכו בו בפעם הבאה לראשות הממשלה, אבל הנה ספוילר: חגיגת הפסילות מייצרת חומר קמפיין טוב לכל הצדדים - כחול לבן יקרצו ימינה, המאבק של המשותפת נגד הדה-לגיטימציה ליזבק יעורר את הציבור הערבי, ובינתיים - ליברמן יתקוף את יהדות התורה שבאופן מסורתי לא מצטרפת לפסילת מועמדים על הציר החשאי שלה עם הרשימה המשותפת.
גם ח"כ איציק שמולי (העבודה-גשר-מרצ) שמוביל את המאבק לפסילת המפלגה שקוראת לשחרור יגאל עמיר, פונה על הדרך ללבבותיהם של אנשי מחנה רבין, ומפלגת "צדק משפטי" של טרימבובלר תהיה הקוריוז התורני ותקבל ים של חשיפה. בשני המקרים, הפוליטיקאים יכדררו את הכדור ביניהם בוועדת הבחירות המרכזית, אך ההכרעה לרוב מתגלגלת, כך או אחרת, לבג"ץ. שם, השופטים יצטרכו לשחק את המבוגר האחראי, ולהכריע לפי לשון החוק, ובסוף, אחרי כל הכדרורים, הם גם אלה שיחטפו את הביקורת מהצד שלא יאהב את ההחלטה.