1. ליל המדגמים של הבחירות הרביעיות סיפק כנדרש וכמיטב המסורת דרמות ותהפוכות לשעות הראשונות שאחרי סגירת הקלפיות. הערב נפתח עם כותרת גדולה: 61 מנדטים לראש הממשלה בנימין נתניהו - רוב לממשלת ימין-חרדים-חסינות - והכרעה ברורה בפלונטר של השנתיים האחרונות. משעה לשעה - המנדט ה-61 של נתניהו התרחק, עד שבסוף העדכונים, התיקו שב והשתלט על המאזן הבין-גושי, ובמדגם ערוץ 12 היתרון אפילו עבר לגוש המתנגד לנתניהו.
המאניה-דפרסיה הזו צפויה ללוות אותנו עוד שעות ארוכות גם היום ומחר, עד שיתבררו תוצאות האמת ועד לאחרון המעטפות הכפולות וחישובי הסכמי העודפים: רע"ם, שעמודת המנדטים שלה עמדה ריקה בכל שלושת המדגמים, מתעקשת שהיא עוברת את אחוז החסימה; אם יתברר שאכן כן, גם הדרך למנדט ה-61 תשתנה.
לקריאה נוספת בנושא
תהפוכות המדגמים הן רק ההתחלה: עד פרסום התוצאות הסופיות עוד יהיו שעות מורטות עצבים. הדרמה רק בתחילתה. עד אז, ניאלץ להסתפק בניתוחי ביניים, וגם אחר כך - לא בטוח שיוכרז כאן מנצח. שנאמר, קחו אוויר.
2. נתניהו, כהרגלו, לא חיכה לעדכונים הסופיים במדגמים כדי להכריז על "ניצחון ענק". עם סגירת הקלפיות, הוא מיהר להשיק את השלב הבא בקמפיין: הקרב על תודעת המנצח במקביל להגברת המאמץ לפרק ולבלום את החזית מולו. הוא מיהר לקיים סבב שיחות הטלפון מיוחצן עם ראשי מפלגות "המחנה הלאומי", כולל נפתלי בנט, כדי לסמן טריטוריה ולהפגין את כוחו של "הבלוק". בנאום הלילי לפעילי הליכוד בבנייני האומה הוא הרהיב עוז על הרוב הימני בכנסת ו"הושיט יד" לח"כים בגוש הנגדי בקריאה לוותר על הפסילות האישיות ולחבור לממשלת ימין הומוגנית.
נתניהו יחזור שוב ושוב בימים הקרובים על הפער העצום וההיסטורי בין הליכוד, עם 31-30 מנדטים, לבין יש עתיד, המפלגה השנייה בגודלה, עם 18-17 מנדטים בלבד. אבל אלה מספרים חסרי חשיבות: כל מערכת הבחירות הזו, כמו קודמותיה, מתנקזת למנדט ה-61, ואין שום משמעות למפלגה הגדולה, אלא רק לשאלת הגוש. אם הוא יהיה בידיים של נתניהו, הוא יוכרז כמנצח הגדול. כל מנדט שירחיק אותו משם יעלה את הסיכון שהוא יפסיד, ולכל הפחות - יכניס אותו לבעיה.
ההנחה הרווחת במערכת הפוליטית היא שקואליציה חלופית לזו של נתניהו היא מעשה מרכבה בלתי אפשרי: בגלל מאבקי האגו בצמרת, בגלל הפסילות והחרמות, בגלל רוחב היריעה האידאולוגי הבלתי אפשרי מהרשימה המשותפת עד גדעון סער ובגלל ניסיון העבר. אך אם המנדט ה-61 יגיע בסוף לידיים של הגוש המתנגד לנתניהו - יהיה להם רוב למהלכים בכנסת שיכולים להקשות מאוד על עתידו. המשימה הראשונה על השולחן תהיה החלפת היו"ר, והשנייה תהיה חקיקה נגד ראש ממשלה נאשם בפלילים, וכן הלאה וכן הלאה. אם הם יצליחו לשלב ידיים ולפעול נכון - הם יכולים מאוד לפגוע בו.
בליכוד בונים על זה שהם לעולם לא יצליחו להסתדר ביחד, ובמקביל מפזרים הצהרות על גיוס עריקים ורקיחת פיצולים - הכול כדי למנוע מהרוב הזה לקרום עור וגידים.
3. את אסטרטגיית הגוש המציא נתניהו בעצמו ב-2009, ומהמדגמים עולה שהפעם היא הפגינה את מלוא כוחה - משני צדי המפה. שלל המפלגות הקטנות בימין ובשמאל היו יכולות לסכן עשרות ואף מאות אלפי קולות אם לא היו עוברות את אחוז החסימה, אך כולן התעלו על הציפיות הנמוכות בסקרים והגיעו לתוצאות מרשימות, שממצות כמעט לגמרי את פוטנציאל ההצבעה ברחוב היהודי והפכו למנצחות הגדולות של ליל המדגמים.
מימין, נתניהו עשה מאמץ גדול לחבר ולסדר את בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר ביחד כדי למקסם את הבייס הימני, וניהל עבורם קמפיין אינטנסיבי ואגרסיבי - שהפך אותם לאחת מהפתעות הבחירות. במרכז-שמאל, יאיר לפיד עשה בדיוק ההיפך, אבל השיג תוצאה דומה: הקמפיין הזהיר והמאופק יחסית של יש עתיד התרחק רוב הזמן משאלת המפלגה הגדולה, וכמעט עד הסוף הוא נמנע במכוון מלייצר סחף של מנדטים שיסכן את שלוש המפלגות הקטנות בגוש.
כחול לבן, מרצ, ומפלגת העבודה ניהלו כל אחת בגזרתה קמפיין גוועלד משל עצמה - שלפחות לפי המדגמים הצליחו מעל המצופה: מפלגת העבודה בהנהגת מרב מיכאלי קמה לתחייה מן הקבר, מרצ הגיעה להישג הטוב ביותר בעשור האחרון, ובני גנץ, שנחבט והוכה והושלך מכל עבר, הוכיח שכולם מיהרו להספיד אותו - וסיים את הערב עם חיוך ענק.
מנגד, ברשימת ההבטחות המרוסקות של ליל המדגמים, מככבים בנט וסער, שהתחילו את הדרך בשאיפה לתת פייט לנתניהו מימין על ראשות הממשלה וסיימו עם מספר חד-ספרתי של מנדטים. עוד סיבוב שבו נתניהו הצליח להקטין ולגמד את יריביו.
המנצחים והמפסידים של ליל המדגמים הם סיפורי הצלחה וכישלון הפוליטיים, אבל המפסיד העיקרי מהתוצאות המסתמנות הוא הציבור - עוד סיבוב שמסתיים בתיקו, שמקרב את האפשרות של בחירות חמישיות.