פרשת המדליונים שנושאים את דיוקנו של נתניהו מוציאה מישראלים רבים - כמו כל דבר שקשור באיש - את האמוציות הכי חזקות שטבועות בהם: מעריציו מעלים אותו לדרגת קדוש (ולאור משפטו אפילו קדוש-מעונה, כמעט במובן הנוצרי של המושג); וגם שונאיו עברו כבר מזמן מטקסטים של יריבות פוליטית למילים שבעבר נטו לייחס למחנה האחר.
דבר אחד בטוח: נתניהו הוא לא עוד מנהיג פוליטי, אלא הפך לפני המאבק על אופיה של מדינת ישראל, בין מי שתופסים את עצמם כדור המייסדים שלה ובין אלה שרואים את עצמם מקופחים ונידחים מהזרם המרכזי, על אף שחלקים גדולים בתוכם היו כבר לאליטות החדשות.
נהוג להאשים את התקשורת שהיא מחפשת את החריג והנלעג. לא אחת הואשמו כתבי חדשות (לפעמים בצדק) בכך שהם מגיעים אל כינוסים של הליכוד כאילו ניגשו לצלם סרט טבע: מחפשים את הטיפוסים ההזויים ביותר או לפחות את אלה שיידחפו לכל פריים בצעקות "רק ביבי".
כמי שהיה, כמתעד, בלא מעט כנסים של הליכוד ותומכי הליכוד, אני יכול להעיד ממקור ראשון שהצגת הדברים הזאת עושה עוול לציבור גדול, כזה שבודק, לומד, קורא, מתווכח - ומכריע הכרעה שקולה. מצד שני, למרות כל האמור לעיל - תליון שבעיני רבים נתפס כקמע ועליו חרוטים פני המנהיג, אינו הגזמה של התקשורת, בטח שלא המצאה שלה.
פגיעה בתדמית? בדיוק ההיפך
בתקופה האחרונה עסקו לא מעט פרשנים בשאלת נאמנות הפוליטיקאים החרדים לאותו "בלוק" מפורסם של נתניהו. לכאורה, כך נרמז - לו יהיה זה גנץ בנעליו, או סער, ובנסיבות מסוימות אפילו לפיד השנוא עליהם - אפשר שהברית תופר.
אין אלא לתמוה האם מישהו מאותם פרשנים הסתובב ברחובות ירושלים או בני ברק לאחרונה: נתניהו מוחזק בעיני הרחוב החרדי כאחד מגדולי הדור, עד כדי כך ששום פוליטיקאי חרדי (ואפשר שאפילו לא רב חשוב!) לא יעז להסיר ממנו את תמיכתו.
ויש עוד ציבור - הציבור המסורתי, שתומך ברובו בנתניהו. גם בקרב הציבור הזה הפך נתניהו לסמל אמוני, ממש כפי שהיה בשעתו הרב כדורי המנוח (שצרוב דווקא בזיכרון אחר. מימי הכהונה הראשונה של נתניהו).
האזינו לריאיון עם מוכר התליונים
"מנשקי קמעות"? אולי, אבל מי שחושב שטקס הצהרת הנאמנות לנתניהו באמצעות ענידת התליון הנושא את דיוקנו, פוגע בתדמיתו - טועה טעות קשה: ממש כמו האמירה ההיא של יאיר גרבוז, בעיני מעריצי נתניהו, ההמולה התקשורתית הנוכחית והשיח שבז להם ברשתות החברתיות, הם עוד ביטויים להתנשאות שמלכדת אותם מבפנים.
גם נתניהו סבור שזה המצב, אחרת היה כבר פועל ומפסיק מיד את פעילות האתר שמוכר את התליונים. אחרי הכול, זכויות היוצרים הן כולן שלו. במילים אחרות: הוא שומע את הקולות, רואה את המראות - ונהנה מכל רגע.
ובכל זאת, אפשר שיש כאן גם מקום לדאגה עבור נתניהו, שכן לפחות לפי קווי המתאר של מערכת הבחירות שלו, לא הם קהל היעד, אלא אותם שלושה-ארבעה מנדטים שנמצאים במרכז, על הגדר, נוטים ימינה אבל מתלהבים ממנהיג הימין מעט פחות מחבריהם. בעיניהם אפשר שפסטיבל ההערצה לנתניהו באמצעות תליונים עם דיוקנו, משול לריקוד סביב עגל הזהב.