בנאום שנשאה איילת שקד אמש (רביעי) בהשקת מפלגתה "הרוח הציונית" היה ניתן לסמן מטרה אחת שהיא הייתה רוצה בה יותר מכל דבר אחר, רגע לפני שתצא לקרב נגד אחוז החסימה. מלבד לפנות לבוחריה הפוטנציאליים ולבקש מהם במפורש "תשכחו מישיבתי כאובת הבטן בממשלה", היא אמרה כל מה שהיה אפשר כדי שיבינו זאת לבד, ואולי גם בסוף ישתכנעו.
מול עשרות תומכים, שקד הציגה שם חדש, שותפים חדשים, תמכה בממשלת אחדות עם נתניהו, פסלה הישענות של ממשלה בישראל על מפלגה ערבית ולסיום, הודתה במעין חשבון נפש פומבי שהממשלה שבה היא עוד מכהנת כשרת הפנים היא "מהלך לא מוצלח". אבל אחרי שהאורות כבו, הקהל התפזר והחיוכים הוחלפו - שאלה אחת הדהדה מעל המהלך הפוליטי החדש - האם זה יעבוד?
החיבור בין שקד ליועז הנדל וצבי האוזר הוא מעין שידוך של זוג מבוגר שהתפשר כל אחד על חלומותיו רק כדי לא לפספס אותם לחלוטין. מדובר באיחוד שנעשה בלית ברירה. שלושה מתמודדים במגרש הפוליטי שנותרו לשחק לבדם אחרי שנכשלו במהלך פוליטי שעבור מצביעיהם לא היה מוצלח במיוחד, וכעת כדי לא להפסיד בסיבוב הנוסף בשלב כה מוקדם - חברו יחד.
הוכחה לכך היה ניתן ללמוד מהפשרה שהושגה סביב אחד מסלעי המחלוקת המרכזיים בין שתי המפלגות, טרם ההכרזה הרשמית אמש. מדובר בשאלה אם הן יצהירו על נכונות לשבת יחד בממשלה תחת נתניהו. שקד פעלה למצב את הקמפיין כך שהמפלגה תסכים לשבת גם בקואליציה בראשות נתניהו, בעוד הנדל והאוזר הובילו קו נגדי לפיו לא יישבו תחתיו.
פגישות ושיחות רבות עסקו רק בזה והפשרה לפיה לא יפסלו ישיבה תחת נתניהו לא ממש ממוקדת מטרה. מצביעי גוש "רק לא ביבי" יחששו מכך ששקד והנדל יסייעו להעביר קולות לגוש נתניהו ומצביעי גוש נתניהו לא יתמכו בצמד הפוליטי שכבר בזבז את הקרדיט פעם אחת.
הפשרה ששקד נאלצה לקבל על עצמה רק מקצינה את המצב שאפיין אותה לכל אורך השנה בממשלת השינוי - לא פה ולא שם. במחנה ביבי לא סולחים לה על הישיבה בממשלה, ובמחנה השני לא סולחים לה על הפלת הממשלה, שהיא נתפסת כאחת מהאחראיות לכישלונה. הציבור הישראלי כבר הוכיח בעבר שהוא אינו יודע לקבל גם וגם, מעין ריקוד על שתי החתונות. משה כחלון הוא אחד האנשים שהיה כדאי להתייעץ איתם על כך, הוא היה מהאחרונים שחווה זאת על בשרו.
אם לשפוט לפי ההיסטוריה הפוליטית - שקד, הנדל והאוזר ניצלו כמעט כל קרדיט פוליטי אצל הבוחר הישראלי, וספק אם מהמעט שנותר להם יצליחו גם הפעם בניגוד לכל הסיכויים. במקרה של שקד זה החל בהרפתקת הימין החדש שהסתיימה מחוץ לכנסת ומתחת לאחוז החסימה, המשיך בכישלון מנהיגותי לאחר שבנט העביר לה בסיבוב השני את המקום הראשון במפלגה והסתיים בישיבתה בממשלה הנוכחית שאותה גם סייעה לבסוף להפיל.
אצל הנדל והאוזר המצב לא מזהיר יותר. בתקופה יחסית קצרה, הם יכולים "להתגאות" ברשימת מפלגות ארוכה במיוחד ששימשו אותם כל אחת בתקופתה כדי לקבל תפקיד בממשלה או מקום בכנסת. תלם של בוגי יעלון, כחול לבן של בני גנץ, תקווה חדשה של גדעון סער וכעת, הרוח הציונית עם שקד.
אחרי האיחוד של סער עם גנץ, נותר וואקום של מצביעי ימין שסולדים מנתניהו אך רואים ביו"ר כחול לבן מנהיג שמאל או לכל היותר מרכז-שמאל. שקד יחד עם הנדל והאוזר תצטרך כעת לראשונה בחייה הפוליטיים להוכיח שהיא יכולה להיכנס לוואקום הזה, להכניס לתוכו גם את תומכיה ולהוכיח שהיא, יחד עם הנדל והאוזר, אינה בעלת ערך שוק נמוך.
הסקרים שפורסמו לאחרונה מלמדים כי זאת משימה כמעט בלתי אפשרית והקרב על מקום בכנסת ה-25 או בממשלה הבאה עשוי להיות קשה מתמיד, אולי אפילו עם סיכוי קלוש להשגה. "ימין, ערכי, מעשי". הייתה הסיסמה שהתנוססה תחת הלוגו החדש של מפלגתם, ועדיין לא ברור אם זאת רק סיסמה או הרבה מעבר לכך.