הקלישאה הנאיבית הנושנה שגורסת שכשהתותחים רועמים, המוזות הפוליטיות שותקות, פחות רלוונטי בתקופת בחירות. כך, עם פחות משלושה חודשים לבחירות, גם למבצע עלות השחר יש בהכרח הקשר פוליטי. זה המשבר הביטחוני הראשון של ראש הממשלה יאיר לפיד, שסוגר רק חודש בתפקיד, והסבב הראשון בעזה מזה 13 שנים שלא מנוהל על ידי ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה כיום, בנימין נתניהו. וזה קורה בעיצומו של מאבק פוליטי קשה ביניהם, שנמשך כבר שלוש וחצי שנים, וכעת, בפעם החמישית, שוב סובב סביב שאלה אחת: כן או לא ביבי.
זה המבחן המנהיגותי הרציני ביותר שלפיד עמד בו מימיו, והוא גורלי ביותר עבור עתידו. ככלל, האינטרס העיקרי של לפיד הוא שקט, וכמה שיותר ממנו עד 1 בנובמבר, יום הבחירות. אבל כמי שמותקף שנים על חוסר ניסיונו ושטחיותו אוחז כעת בהגה, הוא קיבל הזדמנות להוכיח שהוא יודע לנהל מערכה צבאית, מדינית, ואזרחית ולחזור הביתה בשלום. מכת הפתיחה החדה והמדויקת של צה"ל אתמול ברצועה השתיקה את הביקורת שהלכה ונבנתה עליו ברשתות במרוצת השבוע בעקבות הסגר בו שהו תושבי עוטף עזה; אבל כל יום בו המבצע מתארך מגדיל את הסיכון להידרדרות ביטחונית שתצא משליטה ותעמיד אותו בסכנה.
"יקח מה שיקח", לפיד אמר בהצהרה המיוחדת לתקשורת שמסר ביום שישי בערב. מיד אחריו עלה שר הביטחון, בני גנץ, שאיים ש"מי שיאיים - לא יתקיים". החזית בעזה היא תמיד פרויקט משותף של ראש הממשלה ושר הביטחון, והמבצע שם את שניהם באותה סירה, לטוב ולרע. למרות המתיחות הפוליטית והמטענים האישיים הקשים בין השניים, הם משדרים שהם עובדים בתיאום ושיתוף פעולה, ואפילו נתפסו בעדשת המצלמה מחובקים בידידות ספונטנית. המסר מתאים לשניהם, שהם שמים את ישראל לפני הכל, כמו הסיסמה שפעם רצו איתה ביחד.
הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, הציע בשבועות האחרונים לשניהם להתאחד ולהחיות את כחול לבן, פירסם אתמול העיתונאי ספי עובדיה, אך הוא קיבל תשובה שלילית ולא כדאי לבנות על קאמבק. כרגע, יש להם פשוט אינטרס משותף: גנץ מספק ללפיד מעין כיפת ברזל של ותק וניסיון מפני הספקנים והמלעיזים על כישוריו ויכולותיו, והוא בינתיים מחזק את תדמיתו כ"מר ביטחון" ומבוגר אחראי. אבל גם כאן, הזמן משחק תפקיד; ככל שהמבצע יסלים או יידרדר, עלולים לצוף מתחים וחילופי האשמות. ככל שיתקרבו הבחירות יהיה להם קשה יותר לשמור על הרמוניה. בסוף, הם מתמודדים על אותו תפקיד.
לפיד מקפיד לשתף גם את ראש הממשלה החליפי, נפתלי בנט, בהתייעצויות ובהערכות המצב, למרות היחסים המתוחים בין השניים מאז שהתחלפו בתפקיד. כמו עם גנץ, גם ברמה האישית וגם ברמה הפוליטית עדיף לו לנקוט במודל של אחריות שיתופית. הוא עומד בראש ממשלת מעבר שחלקים ממנה לא מעונינים בהצלחתו, וצריך להימנע ככל האפשר מביקורות אנונימיות שיפגעו לו בלגיטימציה הציבורית. הערב הוא יכנס את הקבינט המדיני-ביטחוני ומחר הוא צפוי לפגוש את ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, ולמסור לו עדכון ביטחוני. זו תהיה הפעם הראשונה מאז שנתניהו עזב את השלטון שהוא יגיע ללשכת ראש הממשלה לפגישת העדכון המתחייבת על פי החוק; עד עכשיו, הוא החרים את ראשי הממשלה בנט ולפיד וביקש/הסכים לקבל רק עדכונים מהמזכיר הצבאי. גם היום, סביב ההזמנה לפגישה פרץ קרב גרסאות, בין לשכת ראש הממשלה לראש האופוזיציה, על מי היה המזמין.
למרות הריח הפוליטי שנודף מפעולה יזומה בעזה בתוך מערכת בחירות, נתניהו והליכודניקים באולפנים שומרים בינתיים על גיבוי פטריוטי וממלכתי לצה"ל. אך לפני שהמטוסים תקפו אתמול בעזה, הביביסטים ביקרו בחריפות את לפיד על ארבעת ימי הסגר שבו היו נתונים תושבי עזה, וידם עודנה קלה על המקלדת. בשל המצב הביטחוני, בליכוד שוקלים לדחות את הפריימריז, שאמורים להתקיים ביום רביעי, וזה ישאיר עשרות ח"כים ופריימריסטים רעבים לתשומת לב. ככל שהמבצע יתארך ותיווצר מציאות של ירי בלתי פוסק, גם הנדיבות האופוזיציונית תישחק. אם הטרור חלילה יזלוג מעזה לזירות נוספות, ובעיקר לתוך ישראל ולערים המעורבות, גם איתמר בן גביר צפוי לדהור בקמפיין, והוא מבקש כבר מחר לעלות בתשעה באב להר הבית. ובליכוד ישתמשו בכל הסלמה כדי לחזק את הקמפיין נגד הקמת ממשלה עם רע"מ והרשימה המשותפת.
זו לא הפעם הראשונה שיש מבצע בעזה, ולא הפעם הראשונה שחברי המשותפת מגנים את ישראל ומפגינים ברחובות עם מלים קשות ובלתי נסבלות לאוזן היהודית. אבל בתוך מערכת בחירות, הם מייצרים חומר תעמולה למסע החזרה של נתניהו ובלוק הימין לשלטון, שמזהיר מהאפשרות שלפיד יקים איתם ממשלה. ביש עתיד מכחישים בכל הזדמנות שיש כוונה כזו, אבל במפת הסקרים האחרונים, בהם נתניהו מתקרב ל-61, המספרים לא מתכנסים אחרת. עם כמעט שלושה חודשים עד הבחירות, יש עוד זמן לאירועים משני דינמיקה. כמו מבצע בעזה, שבו הצלחה או כישלון יכולים גם לטלטל את המפה.
בינתיים, הפרטנר הערבי שכבר נמצא בממשלה של לפיד, יו"ר רע"מ מנסור עבאס, משמיע קול הפוך לחלוטין מהגינויים הקיצוניים של איימן עודה ואחמד טיבי, ומפריך את הקמפיין הקודם של הימין שממשלת בנט-לפיד מוגבלת ביטחונית בגלל השותפות עם רע"מ. עבאס פירסם הצהרה בערבית בה אמר ש"אנחנו מתנגדים לכל מלחמה שנופלים בה קורבנות וחפים מפשע, אך אין לנו שום השפעה על מבצעים צבאיים. אנחנו נמצאים בכנסת כדי לעבוד למען החברה הערבית ולא כדי להשפיע על מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל". כמו במבצע שומר החומות בשנה שעברה, אז הלך לבקר בבית כנסת השרוף בלוד, גם עכשיו עבאס משמיע קול מתון ואמיץ ופועל להורדת הלהבות. אבל ככל שהמבצע בעזה יימשך והלהבות הלאומיות והלאומניות יסלימו גם בגבולות הארץ, המודל שהוא מקדם עשוי להפוך פחות פופולרי בחברה הערבית.