פריימריז, הבחירות המקדימות שפלשו לחיינו אי שם לפני שלושה עשורים ומעלה, הן חגיגה לדמוקרטיה, בלי ציניות: אין דבר יפה יותר מלראות מועמדים לכנסת מתהלכים מאספה לאספה ומנסים לשכנע עשרות אלפי מתפקדים לתמוך בהם. על הנייר מדובר באקט מבורך שמחבר אזרחים מן השורה, תומכי מפלגה או רעיון, אל נבחרי הציבור שלהם - ומעניק להם השפעה עמוקה על הדמוקרטיה הישראלית.
שנות התשעים היו שעתן היפה של הבחירות המקדימות בשתי המפלגות הגדולות של הפוליטיקה הישראלית, הליכוד והעבודה. שתי המפלגות אמנם נשארו עם אותה השיטה (אם כי העבודה איבדה בינתיים את מעמדה הבכיר), אבל אם בתחילת הדרך התבטאה "השחיתות" בדוכני נקניקיות או פלאפל, שהציעו מזון ומשקה בחינם לבוחרים - מהר מאוד הפכה השיטה מקפצה לקידום אינטרסים שבינם ובין דאגה לעתיד מדינת ישראל אין דבר וחצי דבר.
לפני שנמשיך - ומאחר שברור שהדברים, בעת הזו, מתייחסים לפריימריז בליכוד, שנותרה מפלגת השלטון היחידה שמקיימת הליך של בחירות פנימיות, מוכרחים לציין: אין פה שום רצון להטיל דופי בליכוד או במתפקדים לליכוד. כמי שסיקר כמה מאירועי ה"ליכודיאדה" המפורסמת, אני יכול להעיד ממקור ראשון שפגשתי אוכלוסייה מעורבת פוליטית במובן הכי טוב של המושג, אכפתית ואוהבת ישראל, כזו שמי שמגיע אליה ללא הפילטרים המתנשאים של תקשורת המיינסטרים, מגלה אנשים שגם אם אינך מסכים עם דעותיהם, אתה לפחות לומר לכבד אותם ואותן.
עוד נושא שחשוב לזכור: גם אם במהלך השנים התקלקלה השיטה, הרי שלא בליכוד הומצא המושג "מפקד הארגזים" אלא דווקא במפלגת העבודה (שירשה את השיטה מוועדי העובדים - עוד משהו חיובי במקורו, שהפך לסמל לניוון). רק שהפריימריז במפלגת העבודה כבר לא קובעים כמעט דבר בנוגע להנהגת המדינה - בכל הכבוד הראוי, הם יכולים אולי לקבוע את זהות שר.ת התחבורה הבא.ה - ואפילו זה לא בטוח.
עכשיו לפריימריז בליכוד: ספק אם מישהו שמעורה מעט במערכת הפוליטית הזדעזע מכתבת התחקיר המצוינת של יולן כהן (חדשות 12) שחשפה, לכאורה, קבלני קולות בפעולה. להפך: מי שנחשף לסיפור וחושב שכולו מתמצה בכמה יועצים שהחליטו לתרגם את השפעתם לכסף מזומן, טועה - יש כוחות גדולים בהרבה שפועלים מאחורי הקלעים.
במילים מפורשות יותר: יש ארגוני פשיעה ששיטת הפריימריז אפשרה להם להשיג שליטה בחברי כנסת, כדי שאלה יחוקקו חוקים ייעודיים, ימנעו אכיפה או לפחות יעכבו אותה ועוד קידום אינטרסים פרטיים-עסקיים ולפעמים אפילו פליליים, שבינם לבין דאגה לעתיד מדינת ישראל, אין דבר וחצי דבר. אם יש כתב פוליטי שקרא את הפסקה האחרונה ושאל את עצמו "על מה לעזאזל הוא מדבר?" - שיקום.
מבט חטוף אל הקהל מלמד שאף אחד לא קם, אז הבה נמשיך, ברשותכם, אל הפתרון - והוא קל ופשוט כל כך, עד שקשה להאמין שמישהו יאמץ אותו.
הפתרון: פריימריז פתוחים
הפתרון הפשוט נקרא פריימריז פתוחים: כל אזרח במדינת ישראל שמלאו לו 18 שנים, יכול להצביע בבחירות המקדימות בכל מפלגה שייבחר. התנאי היחיד: מותר לו לעשות את זה רק פעם אחת. הצבעה כפולה, נניח גם בעבודה וגם בליכוד (רציתי להמשיך, אבל גם בתנועות פוליטיות ליברליות-לכאורה, כמו יש עתיד, הרוח הציונית וישראל ביתנו, אימצו את השיטה של המפלגות החרדיות בהן "מועצות חכמים" הן אלה שקובעת את הרכב הרשימה), תיחשב לעבירה פלילית עם ענישת מינימום חמורה, כיאה למי שמנסה לחבל בהליך הדמוקרטי החשוב כל כך.
אם לדייק עוד יותר: אנו יכולים להיות תומכים של מרצ או של הציונות הדתית, של העבודה, של הליכוד או של יש עתיד - ממש כשם שיש לנו זכות הצבעה אחת לכנסת, כך תהיה לכל אחד מאתנו זכות הצבעה, אחת בלבד, בכל מפלגה שבה נבחר.
ברור לכל אחד שאת הקומבינה שניתן לעשות כאשר המספר הקובע הוא כמה אלפי מתפקדים, בלתי אפשרי לעשות כשקהל היעד - לפחות על הנייר - מונה מיליונים של מצביעים פוטנציאלים, שזהותם אינה ידועה עד לרגע שבו נרשמו במערכת, דקות לפני הצבעתם, ממש כמו בבחירות לכנסת.
הפתרון הזה אינו חף מפגמים. תיאורטית הוא מאפשר למתנחלים להשתלט על מרצ או על המתנגדים לנתניהו לכבוש את הליכוד, אבל מעבר לכמה מחלות ילדות שעשויות להתגלות בפעמים הראשונות, בסופו של דבר, כל אזרח ישראלי שירצה לקחת חלק בהליך הדמוקרטי המקדים לבחירות לכנסת - ויודע שיש לו רק קול אחד "לבזבז", ירצה מטבע הדברים לקבוע את נציגיו - ולא לחבל בסיכויי יריביו (ואפילו אם כן, מה הסיכוי של "קומבינה" עוינת שתקיף כמה אלפים, בפריימריז שפתוחים למאות אלפים - אם לא למעלה מכך?).
אני כבר לא מדבר על רווחים שוליים לכאורה, אבל מאוד משמעותיים, כמו קביעת סדר היום הפנים מפלגתי, הבנה של מה מעניין את הציבור באמת - ועוד דברים שאמורים להיות אלמנטריים במערכת פוליטית מתוקנת, בעוד שבמערכת המקולקלת מאוד שלנו אבד עליהם הכלח.
מאחר שאני ממש לא בטוח שאני חכם יותר מנבחרי הציבור, אני נותן לרובם את הקרדיט שגם הם מודעים ליתרונות הפריימריז הפתוחים. אז למה זה לא קורה? אולי כי מי שמחליטים הם מי שנהנו ועודם נהנים מהשיטה הקלוקלת הקיימת - עובדה, היא זו שהפכה אותם לחברי כנסת, אפילו לשרים!
אני לא טוען חלילה שהם שותפים לקומבינות שמחלקן עולה (לכאורה) ריח פלילי, אבל לכל הפחות הם מסתדרים עמן היטב - ועוד לא ראיתי פוליטיקאי שפוי שיוותר בקלות רבה כל כך כל שיטה שעובדת (גם) עבורו נהדר.
יידרש פה אומץ לב פוליטי, הן בניסיון להעביר החלטה כזאת בחוק - ועוד יותר מכך, בשיתוף פעולה בין שני חלקי הכנסת כדי לקדם יוזמה שכזאת, שני דברים שקשה מאוד למצוא בכנסות האחרונות. אבל הי, חודשי הבחירות הם החודשים שבהם עוד מותר לחלום על מציאות פוליטית טובה יותר, נכון?