نتنياهو لا يعمل حسابًا لأحد, فلماذا يخشى لبيد التوجه للعرب؟
نتنياهو فعل كل شيء لتوحيد معسكره بينما وقع لبيد في غرام المنصب, نسي من السياسة وشاهد امام عينيه تفكك القائمة المشتركة. يرغب بدعم العرب له ولكنه لم يكلف نفسه حتى بوضع مرشح عربي في مكان واقعي بقائمته واستمر بتجاهل المجتمع العربي.
בזמן שאזרחי ישראל התעוררו בחמישי האחרון לעוד בוקר משעמם בשמי הפוליטיקה הישראלית עם עוד אירוע שגרתי של הגשת רשימות לוועדת הבחירות, חיכתה להם דרמה מארץ הדרמות. ברגע האחרון, הרשימה המשותפת התפצלה והוגשו שתי רשימות, חד"ש-תע"ל מצד אחד ובל"ד מנגד, מה שהפך את הערבים שוב למרענן הרשמי והנושא הלוהט של הבחירות כפי שהיו לא פעם במערכות הבחירות בשנים האחרונות.
וכך בזמן שכולם התעסקו בסוף השבוע בשאלה מה זה ייעשה לשיעור ההצבעה בחברה הערבית ואם בנימין נתניהו קרוב יותר מתמיד להשיג את המנדט ה-61 הנכסף, בלטה לעין סוגיה חשובה לא פחות: תפקודו של ראש הממשלה יאיר לפיד בשבוע הגשת הרשימות. מצד אחד ראינו את יו"ר האופוזיציה משקיע כל מאמץ, ומזיע ללא הפסקה כדי להביא לכמה שיותר איחודים בגוש שלו ולמנוע בזבוז קולות על מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה.
מצד שני, היינו עדים למצב הפוך מצד לפיד שהלך והצטייר כמי שהתאהב בתפקיד ראש הממשלה ושכח מהפוליטיקה, שהיא הלחם והחמאה של כל מערכת בחירות. מה שהביא אותו להתחיל את המסע ללשכת ראש הממשלה במצב אבסורדי, כשלא מעט מפלגות בגוש שלו מתנדנדות סביב אחוז החסימה, פיצול ברשימה המשותפת שיכול להחזירו לספסלי האופוזיציה, צפי לשיעור הצבעה נמוך בחברה הערבית ולא פחות חשוב מכך - כאב הראש עם השאלה על חשבון מי תגדל "יש עתיד" בשאיפה לצמצם את הפער מהליכוד. זאת לאור העובדה שכבר הוכח לא פעם שאין תנודת מנדטים בין הגושים.
נתניהו זימן לביתו בקיסריה את בצאלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לפגישה משולשת, ושבר את הראש איך לתווך ביניהם ולא לתת להם לעזוב ללא הסכם ריצה משותפת. ברגע שהמשימה הושלמה, הוא עבר לתפוח האדמה הלוהט הבא בגוש שלו והטיל את מלוא כובד משקלו כדי לפתור את המחלוקת הארוכה בין דגל התורה ואגודת ישראל סביב לימודי הליבה. הוא לא עזב עד שעלה עשן לבן והביא לאיחוד המיוחל מבחינתו שימנע בזבוז קולות בקרב המצביעים החרדים.
ואם מישהו חשב שבזה תמו מאמצי נתניהו, אז הוא עבר לאתגר הבא וערך שיחה עם הרב טאו, המנהיג הרוחני של מפלגת נעם - שביום טוב אולי שווה כמה אלפי קולות בודדים - והצליח לשכנע אותו שלא להתמודד עצמאית אלא להצטרף לאיחוד בציונות הדתית במקום ה-11. המהלך רק חיזק את מעמדו כמנהיג הגוש הבלתי מעורער שיכול לארגן את הרכב הגוש מתי שרוצה ואיך שרוצה. עם זאת, יש מוקש אחד בגוש שנתניהו בחר לא להתעסק בו, המוקש שקוראים לו איילת שקד והקולות שהיא יכולה לבזבז אם לא תעבור את אחוז החסימה. הוא כנראה מעדיף בזבוז קולות בגזרה של שקד מאשר להבטיח לה עוד קדנציה מסביב לשולחן הממשלה, כשלא מעט שיקולים אישיים נכנסים לתמונה ולאו דווקא פוליטיים.
בזמן שהיינו עדים בשבועות האחרונים לנתניהו הפוליטיקאי, שלא השאיר אבן במקומה ופעל במלוא הכוח לעצב את תמונת המפלגות בגוש שלו, ראינו שלפיד בחר להשקיע את הזמן בפגישות מדיניות בחו"ל ובארץ בימים הקריטיים של הגשת הרשימות. זה רק מחדד את ההבדל בין שני האנשים המתמודדים לראשות הממשלה. שם השוואה, בשנת 2019 ביטל נתניהו ברגע האחרון פגישה עם פוטין וביקש לדחות אותה על מנת להביא לאיחוד בין איתמר בן גביר לבית היהודי בזמנו כדי למנוע איבוד קולות מהגוש שלו - סיפור קטן שממחיש באופן ברור את ההבדלים.
מנגד, לפיד מזכיר יותר בנט שנכנס ללשכת ראש הממשלה, התאהב בתפקיד ובפגישות המדיניות, העלה תמונות עם מנהיגי העולם לרשתות החברתיות אך שכח לתחזק את מפלגתו בפרט והקואליציה שלו בכלל. במילים אחרות, הוא נכנס ללשכה וזנח את הפוליטיקה, כשכל הנראה הוא חשב בינו לבין עצמו שזה לא מכבודו להתעסק בתחזוקה פוליטית או בחבר כנסת סורר כזה או אחר כשהוא אמור לדבר בטלפון האדום עם ג'ו ביידן או לטוס לפגישה עם פוטין.
לפיד, יו"ר המפלגה הגדולה בגוש שלו, מגיע למערכת הבחירות לא במצב הכי אופטימלי מבחינתו. אין איחוד בין מרצ לעבודה, אלי אבידר התעקש להתמודד למרות סיכוייו הנמוכים לעבור את אחוז החסימה, פיצול בקרב מרכיבי רשימה המשותפת שבסיטואציה מסוימת יכול להביא לכישלון שתי רשימות והכתרת נתניהו כראש ממשלה. ואם לא די בכך, אז 40 ימים לבחירות, וביש עתיד טרם השכילו להבין שכדי לחסום את נתניהו, יש צורך בשיעור הצבעה "נורמלי" בחברה הערבית. בישיבה פנימית של יש עתיד, אף נעשתה פנייה ללפיד ונאמר לו כי הוא מתעלם מהחברה הערבית.
האם ראיתם מועמד ערבי בעל שם במקום ריאלי ברשימה שהוצגה שבוע שעבר? האם הייתם עדים לפניה כלשהי של לפיד לציבור הערבי? האם נערך ביקור כלשהו בישוב ערבי כזה או אחר במטרה לעורר את השטח? אם התשובה היא "לא" אז כנראה שלא טעיתם, מכיוון שזה לא קרה. הם רוצים שהערבים ימליכו אותם, אך לא מעוניינים לפנות אליהם ולחזר אחריהם.
ממה החשש בדיוק? מספיק לראות איך נתניהו לא עשה שום חשבון לביקורת הציבורית נגדו כשפעל להכנסת מורשע בתמיכה בארגון טרור לכנסת, התחייב לתקצב מוסדות חרדיים שלא מלמדים לימודי ליבה ופעל לשילובה של מפלגה שחרטה על דגלה מאבק בקהילה הלהט"בית. כל זאת בזמן שלפיד נושם אוויר פסגות בלשכת ראש הממשלה וחושב שהפאזל יסתדר לו לבד. בפוליטיקה זה לא עובד ככה, כי ללא פוליטיקה לא מגיעים ללשכת ראש הממשלה ובטח שלא נשארים בה.