העובדה שצעירים רבים בוחרים שלא להצביע בבחירות, עשויה להעיד על קושי ביכולתם להפנים שבכוחם לעצב את עתידם - או לכל הפחות להשפיע עליו. כאשר צעירים אומרים שהם אדישים לבחירות ואינם רוצים להשתתף בהן, כדאי להקשיב לסיבות ולא למהר לתפוס זאת כאקט של גיל ההתבגרות. היכולת לבחור, בכל תחום בחיים, היא כמו שריר: יש לחזק, לפתח, לתרגל ולטפח אותו כדי להגיע להישג. הדבר נכון גם להצבעה בבחירות.
בתוך שלוש שנים בלבד, ידענו ארבע מערכות בחירות. עוד קודם לכן, שיעור המצביעים הצעירים היה נמוך משמעותית מאשר בקרב המבוגרים. לפי מחקר מ-2019 של ד"ר אירית אדלר וד"ר נועה לביא ממכללת תל אביב-יפו, 68% מהצעירים הצביעו בבחירות 2015 לעומת 89% בגילי 55-30. וזה עוד טוב יחסית: ב-2006 הצביעו רק 59% מהצעירים לעומת 82% מהמבוגרים. ומה צפוי ב-1 בנובמבר? לפי סקר של חדשות 12 מיולי האחרון, רק מעט יותר מחצי מהצעירים - 55% - יילך לקלפי. אולי, כי 72% מהם סבורים שפוליטיקאים דואגים קודם כל לעצמם. במדינות אחרות בעולם, אם תהיתם, המצב גרוע יותר.
אל מול השסע החברתי וחוסר האמון ההולך ומעמיק, עלינו לפעול יחד כחברה, על מנת שהצעירות והצעירים שלנו יהיו אקטיבים ומעורבים בבחירות לכנסת וגם בחייהם הפרטיים, לא נכון להפריד בין השניים. הבחירה היא פעולה הדורשת מהבוחר ידע ומידע על אפשרויות העומדות בפניו, ואמונה שיש לו יכולת להשפיע. חייבים להשריש את ההבנה בקרב הדור הצעיר כי האדם קובע את גורלו. הבחירה בלימודים גבוהים, בתחום תעסוקה מוביל ומועדף, בהתגייסות למען הקהילה והזולת כמו גם בקלפי, כשאנו עומדים מאחורי הפרגוד ובוחרים - אנו מכירים בכך שאנו שותפים בעיצוב העתיד.
העובדה שבמדינת ישראל צעירים וצעירות רבים לא מצביעים צריכה להדיר שינה מעינינו. זה מעיד על פגיעה עמוקה בחוסן הלאומי שלנו, וביכולות העתידיות שלנו כחברה ומדינה. דור שירגיש שאין לו די אפשרויות בחירה - בלימודים, בהשכלה, בתעסוקה, בקניית דירה, בקלפי - יתקשה להיות אדם עצמאי שמוביל את חייו ואת הדורות אחריו. עלינו לפעול כדי שהצעירים והצעירות יאמינו שיש בידיהם כוח לשנות ולעצב את העתיד שלהם - ושלנו.
בכנסת הקודמת הקים חבר הכנסת רם שפע (העבודה) את פורום Under40, שעסק בהזדמנויות ואתגרים בעולם הצעירים. כעת, לצערי, במצעי המפלגות לכנסת ה-23 אין כמעט התייחסות לצעירים, ואין התחייבות לפעול להרחבת אפשרויות הבחירה, השותפות והמחויבות לארץ הזו. עלינו להבין שצריך להגיע אליהם ולקיים שיח רציני המצפה מהם לקחת אחריות, מאפשר ומזמין אותם לבחור ולעצב את ההווה והעתיד שלהם. השיח הזה יכול וצריך להתקיים בטיקטוק, באינסטגרם, בטלוויזיה או בפאב השכונתי, במקומות בהם נמצאים הצעירים והצעירות. אסור לנו לאפשר להם להתרחק עוד. הפוליטיקאים צריכים עכשיו, בתהליך גיוס קהל הבוחרים, לפנות לצעירים, לשמוע את הצרכים שלהם ולהתאים עבורם מענים המשאירים בידיהם את הבחירה והאחריות. בהמשך הצעירים האלו יבקשו מנבחרי הציבור שלהם לממש את ההבטחות. אנחנו כחברה נצא נשכרים.
הבחירות הן עיקרון דמוקרטי חשוב. אם מדינת ישראל חפצת חיים, אז את חשיבות ההשתתפות בבחירות יש להנחיל ולטפח בקרב הדור הצעיר כבר בשנים הראשונות, כשכף רגלם של ילדינו דורכות במערכת החינוך הישראלית. וגם לאחר מכן, על בתי הספר לעודד מעורבות צעירים בפוליטיקה ובתחומי קבלת ההחלטות בחברה. חייבים לגדל כאן דור שאיכפת לו מהסביבה ומהארץ שבה הוא חי ופועל - ושמאמין ביכולתו לשנות. אחרת, שלא נמצא עצמנו כמו בשיר של אריק איינשטיין מקוננים: אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן.
ד"ר תמי חלמיש אייזנמן היא מנכ"לית עמותת אלומה