מערכת הבחירות החמישית הייתה ארוכה, רדומה ומשמימה מכל קודמותיה. הנסיבות היו מקלות: בקלות הבלתי נסבלת של הפלונטר הפוליטי שבו ישראל נמצאת כבר קרוב לארבע שנים, הכול נשמע מוכר והרגיש כמו בשידור חוזר: מהבחישות של בנימין נתניהו בשותפיו הסרוגים, לניסיונות האיחוד הכושלים במפלגות השמאל, ועד לקריאות הגוועלד של הישורת האחרונה בקמפיין. וכמובן, שאלת השאלות - כן או לא ביבי. גם מפת הסקרים הקפואה, שכבר ארבעה חודשים מבשרת על שובו של התיקו הבינגושי, מחזקת את תחושת החזרתיות המייאשת, שמה שהיה הוא שיהיה. אז זהו. שלא. החל ממחר בערב, עם סגירת הקלפיות, המערכת הפוליטית עוברת לשלב חדש - שבו הכל אפשרי. גם מה שלכאורה בלתי אפשרי להעלות על הדעת.
לראיה, ההיסטוריה הקרובה ממש: בליל הבחירות הראשונות, באפריל 2019, הניצחון של נתניהו היה נראה מובטח. אף אחד לא צפה שאביגדור ליברמן יהפוך צד וימנע ממנו את הרוב, וגם לא שנתניהו יפזר את הכנסת כעבור חודש וחצי בלבד, כדי למנוע מכחול לבן לקבל את המנדט. נדלג שנתיים קדימה, לליל הבחירות האחרונות, במרץ 2021; מתי מעטים בלבד העזו לדמיין תרחיש שבו נפתלי בנט מפיל את נתניהו והופך לראש ממשלת המרכז-שמאל. גם מחר בערב, בליל הבחירות החמישיות, עם פרסום תוצאות המדגמים, כדאי יהיה לקחת נשימה ארוכה לפני החגיגות והדמעות של המנצחים והמפסידים. ניסיון העבר מלמד שזו רק נקודת ההתחלה של רכבת הרים משוגעת, שאין לדעת איך היא תסתיים.
לנתניהו יש 61
עולמות התוכן של התרחישים האפשריים נחלקים כרגיל וכמקובל לשניים, לפי השאלה כן או לא ביבי והמספר 61. בארבע מערכות הבחירות האחרונות, נתניהו לא הצליח להגיע לרוב הדרוש להקמת ממשלת ימין-חרדים צרה ונאמנה, שתתן לו חסינות פוליטית ותתמוך בכל מאווייו וצרכיו המשפטיים; הסקרים האחרונים חוזים שהפעם, עם תיקו של 60:60, הוא קרוב מתמיד להכרעה ולהגשמת היעד האולטימטיבי, ועם שותפים כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שנלהבים עוד יותר ממנו להילחם בחונטה המשפטית.
נתניהו ניסה להתנער מהיוזמות שלהם לביטול עבירת המרמה והפרת האמונים וחקיקת חוק צרפתי, כמו גם להתחמק מהדרישה של בן גביר להיות השר לביטחון פנים, אבל ביום שאחרי הבחירות, אם אכן יגיע ל-61, הם יהפכו מגימיקי קמפיין למציאות של דרישות במו"מ הקואליציוני.
בממשלת ימין צרה, נתניהו יהיה שבוי וכבול בידיים של כל אחד משותפיו, שלא לדבר על כאב הראש שצפוי לו בחלוקת התיקים בין בכירי הליכוד שרוצים לחזור למסדרונות הכוח. תרחיש פוליטי מרהיב נוסף יתרחש אם במקרה, כנגד כל הסיכויים והתחזיות, איילת שקד תעבור עם הבית היהודי את אחוז החסימה. שקד הצהירה מראש שתשלים לנתניהו את המנדט ה-61, מה שיאלץ אותו ואת משפחתו לוותר על הטינה והעוינות ההיסטורית ולהכיר בה כממליכת המלכים.
באופן היסטורי, נתניהו תמיד העדיף לצרף לממשלות הימין שהקים עלי תאנה מתונים מהמרכז-שמאל, להדיפת הביקורת והלחץ הבינלאומי. לכן, גם הפעם, בן גביר העלה את החשד שאחרי הבחירות הוא יעדיף להקים ממשלת אחדות עם בני גנץ ולוותר על נוכחותו סביב שולחן הממשלה. עם זאת, ככל שסמוטריץ' ובן גביר יסיימו גדולים וחזקים יותר מהמחנה הממלכתי, ההצרחה המדומיינת או במתוכננת לא תהיה אפשרית מבחינה מתמטית, או פוליטית: נתניהו לא יוכל להרשות לעצמו שמי מהם יישאר כאופוזיציה מימין בחוץ. שלא לדבר על גנץ, שדוחה כל תרחיש של קאמבק לנתניהו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.
לנתניהו אין 61
בשביל ראש הממשלה, יאיר לפיד, גם תוצאה של תיקו מול נתניהו היא בעצם ניצחון, שכן המטרה הראשונה שלו היא להשיג גוש חוסם שימנע ממנו לחזור לשלטון. אבל גם אם יהיה לו רוב, הדרך של הגוש המתנגד לנתניהו להקמת ממשלה רצופה במהמורות ומכשולים. לפיד ינסה לשחזר את ממשלת השינוי של הבחירות הקודמות, ולהקים ממשלה בהרכב דומה, אך לפי המספרים האחרונים בסקרים לא יוכל לעשות זאת ללא הקולות של חדש-תעל. הוא אמנם התחייב במהלך מערכת הבחירות שלא יקים ממשלה עם איימן עודה ואחמד טיבי, אך לא פסל את האפשרות להישענות חד פעמית או רשת ביטחון. אבל המכשול המרכזי של לפיד הוא אחר: תוכניותיו החלופיות של יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ, להקים ממשלה בראשותו.
גנץ אמנם לא יוכל להרשות לעצמו פוליטית להתנגד לקואליציה של גוש המרכז-שמאל, אך הוא הציב מראש תנאי שיהפוך את זה לבלתי אפשרי בהרכב הנוכחי, בהצהרתו כי לא יסכים לממשלה עם חדש תעל או רוב שיסתמך בכלל על החכים הערביים. בתרחיש החלומות של המחנה הממלכתי, אחרי שנתניהו ולפיד ייכשלו שניהם במשימת הרכבת הממשלה, גנץ יופיע כמועמד השלישי, כשהמנדט יעבור באופן אוטומטי לכנסת למשך 21 יום לפני בחירות שישיות. אז, לפי התוכנית, הם יצליחו לפרק את הבלוק של נתניהו ולצרף את החרדים לממשלה בראשות גנץ עם הגוש הנגדי.
הפוליטיקאים החרדים, מצדם, הקפידו במהלך מערכת הבחירות להכחיש בתוקף את התרחישים של גנץ כהזיות דמיוניות, בטח כשהן כוללות שיתוף פעולה עם יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. בתרחיש אפשרי אחר, אם לנתניהו אין 61, החרדים ינסו בכל זאת להביא את גנץ לצד שלהם, ולהקים שוב ממשלת אחדות עם הליכוד - הפעם כשגנץ בראש, או לכפות על נתניהו להעמיד בראשות הליכוד מועמד אחר שאיתו גנץ יסכים לשבת.
בתרחיש של תיקו מושלם, כמו בסקרים האחרונים, 60:60, קרוב לוודאי ששלושת החודשים הקרובים יעברו על שני הגושים בציד עריקים. ליברמן, שוב הבטיח בימים האחרונים שאם נתניהו לא יצליח במשימתו, יהיה "מפץ גדול" של הליכודניקים שייצור מצב פוליטי חדש ואצר. מי שיחפש בארכיון יגלה את אותה הבטחות גם בסבב השני, השלישי, והרביעי של הבחירות. פעם חמישית גלידה? הכול פתוח ואפשרי, גם בחירות שישיות הן תרחיש סביר וריאלי, כפי שנלמד מניסיון הערב. הכול תלוי קודם כל בתוצאות האמת.
במערכת בחירות צמודה כל כך שתלויה בגורלן של המפלגות הקטנות - עולם התרחישים יכול להשתנות על חודו של כל קול וקול. ובמיוחד, עם כל קול ערבי. אחוז ההצבעה במגזר הערבי הוא הגורם שיכריע איזה מהעולמות אפשריים מלכתחילה: אם הוא יתעלה מעל הציפיות הנמוכות, ושלוש מפלגות ערביות ייכנסו לכנסת, דרכו של נתניהו למנדט ה-61 תהיה חסומה לחלוטין; אם הוא יישאר בשפל כמו בבחירות הקודמות, קיימת סכנה שרק מפלגה אחת תעבור את אחוז החסימה, מה שיעניק מיד לגוש הימין ניצחון.