למרות שעבור אזרחים רבים, הניצחון המוחץ של מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו הגיע כהפתעה, בבוקר שלאחר לילה דרמטי, עם מדגמים שחזו שוויון בינה לבין המחנה הציוני, חוקרי המפה הפוליטית קיבלו את הבשורה באדישות גמורה. "באופן עקרוני ישראל מחולקת לשבטים, וגם אם למצביעים יש התלבטות, ברגע האמת השבטים בדרך כלל 'חוזרים הביתה'", הסביר ד"ר דודי מקלברג מהחוג למדעי המדינה ותקשורת, המכללה האקדמית עמק יזרעאל.
לדבריו, "זאת הסיבה, למשל, שברגע שנתניהו קרא לבני שבטו 'ליכודניקים שובו הביתה' או 'תצילו את הבית, אם לא, יחליפו לנו את השלטון', הוא השיג תוצאה מרשימה בארבעה ימים בלבד". מקלברג טוען כי רובנו מצביעים לאותן המפלגות שההורים שלנו הצביעו להן, או ש"הקבוצה השבטית" שלנו מצביעה להן - ובכל זאת הסוקרים לא מצליחים לפצח את זה.
"הבחירות הקודמות היו קלות כי היה ברור שהליכוד מרכיב את הממשלה, אבל בכל פעם שיש תוצאות שהן כאילו צמודות, הם לא מצליחים לפצח את קוד החברה הישראלית, ולא מבינים את השבטיות שלה, את הלבטים", הוסיף מקלברג. "זאת הסיבה שמאז 1977 אין פה מהפכות גדולות". מומחים נוספים הסבירו כי דפוסי ההצבעה בארץ נשמרים לאורך השנים, ולכן, למשל, מפת חלוקת תוצאות ההצבעות לפי יישובים, אותה מפרסמת ועדת הבחירות לכנסת בתום כל מערכת בחירות, לא יעילה בפיצוח מערכת קבלת ההחלטות הפוליטית של האזרח הישראלי.
בחירות 2015 || סיקור מיוחד בוואלה חדשות:
נקמת "מנשקי המזוזות והקמעות": הדרום המליך את נתניהו
בדרך לממשלת ימין: "איך אפשר לנצח כשיש לך גרבוז?"
התל אביבים ששוקלים לרדת מהארץ: "יום של דיכאון"
פרופסור אשר כהן, מומחה לפוליטיקה ישראלית מאוניברסיטת בר אילן, טוען כי נתוני ההצבעה במערכת הפוליטית הזאת משחזרים את מה שאירע בשנות ה-80. "גם אז, כמו היום, אנחנו רואים שתי מפלגות גדולות 'המערך מול הליכוד' ושני המתאמים הבולטים - המתאם העדתי ומתאם המצב הסוציו-אקונומי של הבוחרים השפיע ובלט בתוצאות".
לדבריו, "המתאם הסוציו-אקונומי מחולק כמובן לפי יישובים - אם בפריפריה בפעם הקודמת הבית היהודי השיג הישגים יפים, והצליח למשוך מהליכוד קולות, אז הפעם הזאת הבית היהודי ירד בשליש בכל הארץ, אבל בפריפריה הוא ירד בחצי - הרבה יותר מאשר במקומות אחרים. הליכוד לקחו לו. הליכוד למעשה משך מכל מפלגות הגוש שלו. אין מפלגה שלא סבלה מזה הפעם" .
הוא טוען כי "נתוני ההצבעה אינם נשענים רק על עקרון ההצבעה השבטית, אלא על שילוב בין דפוסי הצבעה שונים". לדבריו, "אפשר לראות את זה בבירור במערכת הבחירות הקודמת. המכון הישראלי לדמוקרטיה ביצע מחקר שהראה שההצבעה של האזרחים הייתה תלוית מנהיגים והשנה התקבלו תוצאות הפוכות - הצבעה תלוית מפלגות ומצעים. ולמה? כי בפעם הקודמת היו שני פרצופים חדשים ומרעננים - לפיד ובנט - והם רכבו על הכריזמה שלהם. כחלון הוא השחקן היחיד שכביכול חדש במשחק הפעם, אבל הוא לא רוכב על כריזמה, אלא על ההישג הבולט שלו שהוא רפורמת הסלולר. מינה צמח אמרה לפני שבועיים שכששאלה את הבוחר בסקרים מה משפיע עליו בבחירה, עלה שהסקרים עצמם משפיעים עליו באופן ישיר. באמת ראינו כיצד בשבוע האחרון הליכוד עלה, בעקבות הקמפיין הנרחב שלהם על רקע מצבם הגרוע בסקרים".
עוד אמר כי "אנחנו רואים גם הצבעה שבטית כמובן, אבל בשביל זה צריכים אוכלוסייה מיוחדת. זה בולט באמת בקרב הדתיים, החרדים, הערבים, אבל גם בקרב ה"אחוסלים" - שבט שהוגדר על די הסוציולוג ברוך קירמלינג המנוח בספרו 'קץ שלטון האחוסלים' לפני עשור. הכוונה היא לאשכנזים, חילונים, ותיקים וסוציאליסטים לאומיים, הבוחרים כמובן במפלגות השמאל. זה מושג שמשרת סוציולוגים רבים בניתוח עקרון השבטיות בהצבעה. אנחנו רואים גם אמירות שבטיות מפורשות במערכת הבחירות הנוכחית, כמו נאומו של גרבוז הלועג לשבט אחד או תומכי המחנה הציוני שכתבו בפייסבוק לבני השבט השני - הצבעתם נתניהו, חפשו אותנו כשתדברו על סולידריות'".
המרכיב העדתי ממלא תפקיד משמעותי בבחירה
פרופסור תמיר שפר, מומחה לתקשורת פוליטית והתנהגות בוחרים באוניברסיטה העברית, הסביר כי המרכיב העדתי ממלא תפקיד משמעותי בבחירה שלנו בקלפיות. עם זאת, כיום כ-80% מהמצביעים נולדו בארץ, או שהוריהם ממוצא מעורב, ולכן קשה לאסוף נתונים ברורים.
"המרכיבים שאנחנו מתבססים עליהם הם הדתיות והמרכיב הפרסונלי", הוסיף פרופ' שפר. "אנחנו יודעים שחילונים מצביעים למרכז ולשמאל, ורוב הקהל המסורתי והדתי מצביע ימין. גם אם אלה סטיגמות ידועות, זה לא אומר שהן לא נכונות, ומחקרים סטטיסטיים פשוטים מוכיחים את זה". שפר הבהיר כי דפוסי הצבעה דומים קיימים גם במדינות אחרות. בארצות הברית, למשל, פרוטסטנטים רבים נוטים להצביע לרפובליקנים בשיעורים מאוד גבוהים.
"המרכיב הפרסונאלי, אותו בדקנו בבחירות הקודמות, הראה שההצבעה הופכת להיות תלוית מנהיג ולא מפלגה", הסביר. לטענתו של שפר, למרות שאנחנו מצביעים לפי קבוצת השייכות הדתית-תרבותית שלנו, קיים מעבר בין מפלגות אותו הגוש בשיעור גבוה יחסית. לדבריו, "בישראל, התנודתיות מתקיימת בין המפלגות בתוך הגושים, אבל היא בין הגבוהות ביותר בהשוואה למדינות המפותחות".
ד"ר מקלברג מסכים עם הערכתו של פרופ' שפר בנוגע לתנודתיות הגדולה בתוך הגושים. מקלברג אבחן את הגושים השונים, החל מ"השבט החרדי, המחולק למזרחי ולאשכנזי", דרך "השבט המקופח", שבוחר בליכוד, אשר "עד היום מתייחסים אליו כסוג ב' חברתית ותרבותית" וחלקים ממנו עברו להצביע למפלגת כולנו בראשותו של משה כחלון בבחירות האחרונות, וכלה ב"שבט המתנחלים", המצביע לבית היהודי, גלגולו העכשווי של מפד"ל.
בנוגע להצלחתה חסרת התקדים של הרשימה המשותפת, המורכבת מחד"ש הערבית-יהודית ומשלוש המפלגות הערביות בל"ד, רע"ם ותע"ל, אמר מקלברג: "עצם אחוזי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי הוא דוגמא קלאסית למגזר שלם שמתאחד להמשך קיום השבט הגדול". לדבריו, "הציבור הישראלי מסתכל על שבט הערבים כשבט אחד, אבל השבט הערבי מאוד מפוצל".
"יש גם את השבט האשכנזי-האליטיסטי, שלא מבין למה האנשים שהם נחותים בעיניו, מה שהוא מגדיר 'מנשקי המזוזות והקמעות' השתלטו על המדינה", הוסיף מקלברג. "זאת, למרות שהוא עדיין האליטה בעיני עצמו, ועדיין שולט פה בכלכלה - אבל האנשים שהוא מזלזל בהם מחליטים עבורו איך המדינה תראה". עם זאת, לדברי מקלברג, בבחירות האחרונות היה ניתן לראות סחף מסוים מ"שבט המתנחלים" לכיוון מפלגת יחד בראשותו של אלי ישי, בשל איחוד הכוחות עם ברוך מרזל. כמו כן, ש"ס של אריה דרעי הצליחה לסחוף אחריה בוחרים חילוניים וערבים.
לטענתו של מקלברג, "יאיר לפיד היא תופעה אחרת לגמרי, כי זו מפלגה שניזונה כולה מראש מפלגה כריזמטי. גם הוא חלק מהשבט הלבן ובן לאליטה, והוא לוקח בוחרים מהשמאל". תופעה ייחודית נוספת היא "שבט המהגרים מברית המועצות לשעבר", שהדור הראשון שלו הצביע כולו למפלגות רוסיות, אולם דור ההמשך שנולד בארץ ורואה עצמו ישראלי קשה לסיווג. "כשבט, הוא הולך ונחלש, ודור ההמשך מצביע על פי קריטריונים ישראלים שקשה לשים עליהם את האצבע", אמר.
פרופ' אבי דיסקין, מומחה להתנהגות בוחרים מהאוניברסיטה העברית, הסכים עם התיאוריה העדתית ואמר כי 70% מהאוכלוסייה מצביעים לפי "השתייכות שבטית". התנודה בין המפלגות, אם בכלל, מתרחשת לדבריו רק בתוך המחנות עצמם. "אולי נראה תנודתיות מש"ס לליכוד ומהליכוד לש"ס אבל הבוחרים האלו לא יצביעו למרצ", הוא אמר. "30% הנותרים מסוגלים לדלג מהימין למרכז, והפוך, מסיבות שונות כמו מבנה אישיותי, אירועים במהלך מערכת הבחירות, אירועים פוליטיים, אירועים ביטחוניים ובכלל. אבל הרוב המכריע של הציבור הישראלי לא נייד בין המחנות, אלא בתוך המחנות, אם בכלל. העוברים בין המחנות מתקזזים ולכן אין כמעט שינוי. הדבר נכון משנות ה-80 וגם השנה אנחנו רואים את זה בבירור".
פרופ' דיסקין התייחס גם לעלייה בשיעור המצביעים. "כשיש מערכת בחירות צמודה, שיעור ההשתתפות עולה, זה חוק אוניברסאלי, וזה מה שקרה אצלנו. וחוק שני מדבר על שיעור השתתפות גבוה יותר בקרב שכבות סוציו-אקונומיות גבוהות מאשר אלו הנמוכות. אבל בבחירות האלו קרה דבר מיוחד, שיעורי ההשתתפות של הצפונים לעומת הדרומים הצטמצם. הפער קטן ברמה ניכרת בשל הזדעקות לדגל".
לפניות לכתבת: revital.blumenfeld@walla.com