למה נתניהו עשוי לחלק את הביטחון או החוץ לליברמן או לבנט?

נתניהו זכה לכוח אדיר, יותר מאי פעם, וכל יריביו חטפו. ובכל זאת, בשם היציבות, השותפים המוחלשים שלו עשויים דווקא להרוויח. בליכוד מסמנים גם את התקשורת ואת מערכת המשפט, ומה הלקח האחרון שהרצוג צריך ללמוד מנתניהו? 4 הערות לסיכום הבחירות

צילום: מתוך עמוד היוטיוב של הליכוד, רויטרס, עריכה: ניב פוקס

גם אם בנימין נתניהו היה משרטט בעצמו את התמונה המועדפת עליו ביום שאחרי הבחירות, הוא לא היה מגיע לתוצאה כמו זו שהתעורר אליה בבוקר יום רביעי. את כל יריביו הביס נתניהו במערכת הבחירות הזו: בנט וליברמן הצטמקו ב-11 מנדטים במשותף, ואלה הלכו רובם ככולם למפלגת השלטון, אשר זינקה מ-18 מושבים בכנסת היוצאת ל-30 בכנסת הבאה. משה פייגלין, יריבו הפוליטי המר, התרסק בפריימריז בתחילת מערכת הבחירות,ועזב. אפילו החשש שלו מכך שהנשיא, רובי ריבלין, ינסה לשחק תפקיד אקטיבי בתהליך הרכבת הממשלה ולכפות ממשלת אחדות, מה שעל פי אחת מתיאוריות הקונספירציה בליכוד היה אמור לסלול את דרכו של גדעון סער בחזרה למפלגה, התברר כלא רלוונטי לאור התוצאות. יותר מזה, וזו הנקודה המרכזית: נתניהו מגיע לכהונה הרביעית כשמעמדו בתוך הקואליציה שבראשה הוא עומד איתן מאי פעם.

בדרך כלל, מפלגות טרנדיות הן מפלגות מרכז חדשות, שבהיעדר ברירה אחרת כולם מתנקזים אליהן ביום הבחירות, מה שיוצר סחף גדול שלא נצפה בסקרים. ב-2006 הייתה זו מפלגת הגמלאים, ב-2013 יש עתיד. המפלגה הטרנדית של בחירות 2015 הייתה דווקא הליכוד, אחת המפלגות הוותיקות והממסדיות בישראל.

לקראת ממשלת נתניהו הרביעית
זה סוד הקסם: המנהיג שפיצח את הגנום הישראלי
כך הצליח ליברמן לחזור לשרוד פוליטית – ממוסקבה
הפריפריה אמרה "מחל", עוטף עזה עם הרצוג. ובשכונה שלך?

ראש הממשלה בנימין נתניהו ותומכי הליכוד בגני התערוכה בהכרזה על התוצאות, 17 במרץ 2015 (רויטרס)
כולם חטפו. נתניהו חוגג את ניצחונו ביום שלישי בלילה (צילום: רויטרס)

רבים במערכת הפוליטית ניסו להראות באמצעות חישובים מתמטיים כי אין הבדל של ממש בין הכנסת הנכנסת לכנסת היוצאת. לגוש הימין, הכולל את הליכוד, ישראל ביתנו והבית היהודי יש את אותו מספר מנדטים כמו בכנסת הקודמת, וכך גם לגוש העבודה, התנועה ומרצ. מתמטית זה אולי נכון, בערך, אבל זה לא הסיפור. הסיפור החשוב והמרכזי ביותר הוא 30 המנדטים שקיבל נתניהו. יחסי הכוחות בין הגושים לא רלוונטיים יותר מרגע שמפלגת השלטון חזקה כל כך. מעמדו של נתניהו בקואליציה הבאה לא יהיה דומה לזה שהיה לו בכנסת היוצאת; יריביו לא יוכלו לאיים עליו בכל שני וחמישי בפירוק הממשלה אם לא ייענה לתכתיבים שלהם, ומבין מקורבי נתניהו היו כאלה שלא התאכזבו, בלשון המעטה, מהדרישה של כחלון לקבל את תיק האוצר: "הוא לקח את חפירה וחפר לעצמו את הקבר", אמרו ביחס לתפקיד הנפיץ, ששום פוליטיקאי לא הצליח לשמור בו על רמת הפופולריות שלו. "גם החרדים לא יכולים לאיים עלינו", היו מי שאמרו. "מקסימום, מוציאים אותם ומכניסים את לפיד".

העובדה שבנט חלש דווקא מקרבת אותו לתיק הביטחון

כעת, עם כוח גדול יותר מאי פעם (בכהונה הראשונה שלו קיבל הליכוד 32 מנדטים בסיעה משותפת עם גשר וצומת), נתניהו יוצא לנהל את המשא ומתן הקואליציוני. אדם בכיר מאוד בליכוד, המצוי בקשר יום-יומי עם נתניהו באשר לדרך ניהול המשא ומתן הקואליציוני, עומד על הסיבות שבגינן צריך הליכוד דווקא לפנק את בנט וליברמן בתיקים נחשקים, כמו הביטחון והחוץ, בניגוד לאינסטינקט הטבעי - להשאיר את כל התיקים הבכירים בידי הליכוד ולדרוך על שותפיו המוחלשים. "מה זה פוליטיקאי מבסוט?" ניתח הבכיר, "זה בן אדם שיודע שאם העסק מתפרק, הסיכוי שלו לחזור לאותו תפקיד לא גדול. בן אדם שיודע שהתפקיד נותן לו פרק זמן משמעותי כדי שיוכל להגיד אחרי הבחירות 'הייתי שם', ונותן לו מעמד גם כלפי פנים במפלגה שלו. קח את בנט. (אם יקבל תיק בכיר - ע"נ) הוא יוכל לבוא למפלגה שלו ולומר 'עם 12 מנדטים הייתי שר כלכלה, ותראו עם שמונה מנדטים איך השתדרגתי'".

זה, לפי דעה לא רווחת אבל בעלת משקל בליכוד, מה שצריך להנחות את נתניהו, וזה גם מה שיבטיח שקט תעשייתי. "אם זרקת אותו (את בנט - ע"מ) לשבת בביטחון הפנים, מה אכפת לו כל שבוע לעשות בלגן על בנייה במעלה ג' כלשהו? אפשר לדפוק אותו, אבל הוא יבוא בתור חיה פצועה. ככל שהח"כים שלנו יהיו יותר מבסוטים כך תהיה פחות יציבות קואליציונית, וככל שהשותפים בקואליציה יהיו יותר מרוצים, כך הח"כים שלנו יתלוננו יותר. זאת הבעיה", סיכם את הדילמה של נתניהו בחלוקת התיקים.

משה כחלון במטה המפלגה לאחר הכרזת התוצאות, 17 במרץ 2015 (רויטרס)
איך מורידים אותו מהעץ? משה כחלון (צילום: רויטרס)

אדם מאחת השותפות הקואליציוניות העתידיות מעריך שהמשא ומתן, שבשל יחסי הכוחות נראה פשוט לכאורה, יימשך זמן רב. "כחלון בא עם דרישות מפה ועד להודעה חדשה. יהיה לא פשוט להוריד אותו מהעץ, ובלעדיו אין קואליציה. כל אחד ירצה לסחוט ממנו כמה שיותר, ובאמצע גם יש פסח. זה לא הולך לקחת שבועיים".

על הכוונת: מערכת המשפט, וכמובן, התקשורת

ביום שאחרי הניצחון הגדול, התפנו בליכוד לסגור חשבון גם עם התקשורת, שחלקים לא מבוטלים בה נהגו בצורה לא הוגנת כלפי נתניהו במהלך הקמפיין. חבר הכנסת יריב לוין, שעלה לשידור בגלי צה"ל, אמר למראיינים רזי ברקאי ואילנה דיין: "לא נמאס לכם? הציבור אמר בצורה הברורה ביותר שהניסיונות להשחיר אותנו ולהכפיש אותנו כולם נכשלו (...) מה שמוטל עלינו הפעם זה באמת לשלוט, לעשות את הדברים שבשמם נבחרנו ללא מורא. אני מכוון לשינויים גדולים מאוד גם במערכת המשפט וגם בתקשורת, שתהיינה כמה תחנות שמשדרות חדשות. הציבור משווע לשינויים". היו מי שנזכרו בריאיון דומה, בבוקר שאחרי בחירות 1996, שבהו הבטיחה לימור לבנת, אז מנהלת ההסברה של הליכוד, בדיוק כמו לוין, לבוא חשבון עם התקשורת על היחס הלא הוגן שהיא נקטה לדבריה כלפי נתניהו. אז, זה הסתיים במינוייה של לבנת לשרת התקשורת. מעניין איך זה יסתיים הפעם.

ועוד לקח אחרון להרצוג ולבני

האקסיומה מספר 1 בפוליטיקה, שאותה משננים פריימריסטים מבוקר עד לילה, היא: "אתה כל הזמן בקמפיין. ברגע שמתחיל קמפיין אחד, מיד מתחיל הקמפיין הבא". נתניהו יודע זאת היטב. מיד בתום הניצחון הגדול שלו הוא נסע לכותל להניח פתק. ומה עשו הרצוג ולבני באותו הזמן? נסעו לחוף הצוק. יום לפני זה הם כיכבו בשלטי ענק בחליפות, הסלוגן "מנהיג שקול" ומשקפות ברמת הגולן, ושעתיים אחרי תוצאות האמת הם ישבו בים. "תחשוב מה זה עושה לציבור", אומר איש ליכוד. "שבו בסלון, תחשבו על הקמפיין. מה אתם הולכים לים? ככה לא נראים אנשים שרוצים להיות ראשי ממשלה. זה אולי ליד, אבל זה לא זה".

(עדכון ראשון: 14:45)