בכפרים הערביים שלאורך חוף הכרמל מתנהלות הבחירות בעצלתיים בניגוד גמור לקריאות המצוקה האותנטיות-או-לא שמשמיע ראש הממשלה בנימין נתניהו ממעונו הרשמי בירושלים. לולא היה משקיף כעת אל מעבר לסוללת העפר המפרידה בין קיסריה, היכן שמצוי מעונו הפרטי, לכפר ג'סר א-זרקא שמצפון לה, היה מבחין שהרחובות בוהקי השמש ריקים. ישנים עד מאוחר. כשבחוץ יום שמש ו-32 מעלות, יושבים בבית במיזוג אוויר וצופים בטלוויזיה.
שקט גם בריכוזי הקלפיות בבתי הספר. ועדות הקלפי יושבות משועממות-מה. פה ושם נכנס מצביע. טפטוף. המשקיפים וחברי ועדות הקלפי הם ברובם יהודים. בהם בולטת נוכחותם של חובשי כיפות. נכון לשעת הצהריים, היה שיעור המצביעים כ-10% פחות ממחצית שיעור ההצבעה שדווח באוכלוסיה הכללית. לא נוהרים לקלפיות בג'סר א-זרקא, ומסיור בכפרים הערבים לאורך חוף הכרמל, כך גם שם.
סמי עלי, יו"ר הוועד העממי של ג'סר א-זרקא, שהוא גם חבר הוועד המרכזי של מפלגת בל"ד, אומר שבהשוואה לבחירות באפריל אחוז המצביעים עלה, אולי אפילו פי שניים. אבל על קריאותיו של נתניהו הוא אומר: "נתניהו כמו נתניהו. ההסתה הרגילה ועוד קצת. מצלמות, גניבת הבחירות, עוד מעט יעביר חוק שמונע מערבים להצביע. בפועל אנחנו עובדים קשה להוציא אנשים מהבית להצביע ושמי שיוצא להצביע אכן יצביע לרשימה המשותפת".
אל תפספס
יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, היה רוצה שהבחירה הזו תהיה טריוויאלית עבור הציבור הערבי ש"מבין את גודל השעה ואת האחריות שעל כתפיו, ושיש לו תפקיד מכריע בקביעת לאן פניה של המדינה מועדות". את הדברים אמר בצאתו מהקלפי בבית הספר היסודי בכבביר, שכונת ילדותו בחיפה.
ליזם התיירות ג'וחא, מוחמד ג'ורבאן, מנהל הגסטהאוס הראשון בג'סר א-זרקא, המסר הזה ברור. "אני מצביע לרשימה המשותפת כי אני ערבי, זה אומר הכל", הוא אומר בגאווה רבה. "אני צריך שיהיו לי נציגים חזקים ואני רוצה לפחות 20 חברי כנסת שייצגו אותי כמו שצריך. אני שואף ליותר טוב, אני שואף שכל האפלייה תרד ואני רוצה את אותה רמת החיים שמקבל השכן שלי בקיסריה, בנימין נתניהו", אמר.
בתי הקפה בכפר מלאים בגברים השותים קפה, מעשנים, ומנתחים ניתוחים פוליטיים שונים. שיחת היום היא "ביבי חביבי", סרטון שהעלתה אשה מוסלמית ומופץ ברשתות החברתיות לעידוד הצבעה לליכוד. סביב השולחן בבית הקפה שבדרך הים היורדת לנמל הדייגים היא רק מעוררת גיחוך. "כולנו מצביעים למשותפת", אומר אחד הנוכחים וכולם מהנהנים בהסכמה.
כלכלית, שנותיו של נתניהו היטיבו עם ערביי ישראל. גם בכפר ג'סר א-זרקא, גם בפרדיס ובעין ח'וד בולטת תנופת הבנייה, המכוניות לצד כל בית, רכבי השטח, ואופנועי הים, הבגדים הממותגים. לא מכחישים את זה. את יום הבחירות עושה מעמד הביניים כמו כל משפחה ישראלית טיפוסית, בפיקניקים בטבע ובמפגשים משפחתיים. חניוני קניון מול זכרון, מלאים עד אפס מקום בתושבי האיזור, יהודים וערבים. השונה הוא כנראה שבמגזר הערבי רבים מאד מעדיפים לעבוד ביום הבחירות. בין כשכירים, הרבה מהם במסעדות, בבנייה, בשמירה ואבטחה ובין על פרוייקטים משפחתיים אישיים. משפצים את הבית לדודה, מסדרים חשמל לבן דוד. דפוס ההצבעה הוא כזה שבשעות האחרונות, לקראת הערב ובמהלכו, מגיעים להצביע.
למרות הגוועלד של נתניהו, ובהמשך לאתגר שמבטאים ברשימה המשותפת, לא רק להוציא את הציבור להצביע אלא גם לכוון אותו לההצביע עבורה, חלק מההיטמעות של החברה הערבית בחברה הישראלית מתבטא בפלורליזם, אולי הולך וגדל, בפתיחות למגוון דעות והצבעות. אולי במפתיע, מול התחזקות הגורמים הדתיים.
כך למשל בכפר פרדיס מאות מצביעים ליכוד כמו ראש המועצה איימן מרעי שממשיך בכך את דרכו של אביו המנוח יונס "אבו כמאל" מרעי, ועוד יותר מצביעים עבור מרצ, שזכתה בבחירות האחרונות ליותר קולות מכל מפלגה אחרת.
כמאל אבו דאהש, בן 57, סגן ראש המועצה פרדיס והאיש הבולט ביותר של מרצ בכפר, יושב בחצר בית הספר התיכון בו יש מקבץ קלפיות וסביבו קומץ תומכים. "אני לא סובל שחיתות ומרצ זו המפלגה הכי ישרה בישראל", מסביר אבו דאהש. "ישבתי ליד נתניהו בפתיחת תחנת המשטרה בג'סר א-זרקא ואמרתי לו את זה בפנים. חוץ מזה לעיסאווי פריג' יש בת דודה נשואה בכפר אצלנו, הוא כל הזמן כאן ועוזר בספורט והוא עוזר הרבה לכדורגל שלנו, אפילו כספית, עכשיו אינשאללה הוא יעשה לנו בריכת שחיה. נעשה כמו החוף השקט בחיפה, רוב הימים לגברים וגם לנשים. נביא מציל וגם מצילה".
"המצלמות לא מפחידות אף אחד", אומרת הסדרנית שירין חסאדייה בפתח אחת הקלפיות המנומנמות האלה בתיכון פרדיס, גם לא את מוחמד מוחסן, בעל משרד מדידות מקומי שהגיע עם האשה עולא, מזכירת בית ספר אחר ועומדים בתור להצביע. בעניין הזה יש קונצנזוס וכך אומרים כולם. חיפאי בן 52 משכונת כבביר, שהציג את עצמו כמנהל חשבונות אומר בחיוך שבעניין הזה הוא "לא עושה חשבון" והוא מייצג את מה שנשמע מהערבים בכל מקום, לפחות מאלה שהגיעו להצביע.
מובראק מוחמד אבו אלהיג'א, אב לשבעה והמוכתר המיתולוגי של הכפר הקטנטן עין ח'וד, פעם יו"ר "אגודת הארבעים" של הכפרים הלא מוכרים, אומר שהוא לא בכיס של אף אחד. יש פה 190 בעלי זכות בחירה, מהם 180 נושאים את שם המשפחה אבו אלהיג'א. "אין למי להצביע. כולם משתמשים בנו. אנחנו לא עלה תאנה", הוא אומר. "היה פה מישהו מהרשימה המשותפת? גם לקראת הבחירות לא ראיתי פה אף אחד כבר שנים".
בן אחיו, שאדי אבו אלהיג'א בן ה-28 שיושב בחצר הבית, גם הוא מתוסכל מהמשותפת ואומר: "ניתן לאיימן עודה צ'אנס אבל על כל מה שהוא אומר בקמפיין ומה שאמר היום אני אומר 'כלאם פאדי' (גיבוב מילים ריק מתוכן). החתן, מוחמד ג'מאל בן ה-34, אומר כי "הצטלמתי איתו בגרנד קניון, הבטיח לבוא, אבל לא בא. אולי לא מצא את הדרך".
"אבל גם נתניהו שלא ידהר עלינו ולא יגיד נוהרים", אומר אב המשפחה מובארק, "אנחנו לא עדר וזה מאד מעליב. שינסה להגיד פעם שהערבים אזרחים שלנו, כמו כולנו, ואז אולי הוא ייראה תוצאות. אז נכון, התקדמנו ברמת החיים אבל כל הזמן מכריחים לחשוב שאנחנו לא שייכים. העיראקים וכורדים והמרוקאים לא ערבים? הם ערבים-יהודים. אנחנו ערבים מוסלמים, מה סך הכל ההבדל. תדע לך שמהפילוג הזה שעושה נתניהו - רק המשותפת מרוויחה". הוא מוסיף: "על מה שנתניהו עושה לערבים, הרשימה המשותפת תיקח שלושה מנדטים רק מיהודים שמביעים סולידריות עבור הערבים".
בסוף, מודים בני המשפחה, שבתום היום ישקלו אם להצביע, ומסתמן שלרשימה המשותפת. התבנית הזו מוכרת לכולם. כל היום אחוזי הצבעה נמוכים. חוזרים מהעבודה בשעה זו, מתקלחים, נחים ויוצאים להצביע. בינתיים כולם עושים את עצמם מופתעים.