מה הבעיה שלנו בעצם עם מירי רגב, האישה המזרחית מהפריפריה שהצליחה לפלס דרכה בין כל שדרת הגברים הנוקשה של הליכוד? האישה שחרשה במו רגליה את השטח והתברגה במקום שיקשה על ראש מפלגתה לדלג מעליה אם תגיע השעה למינוי שרים. ובכל זאת ניצחונה בפריימריז לא עורר באז מפרגן. לא בגלל שהיא אישה מזרחית, אלא למרות זאת.
בעידן הרשתות החברתיות מירי רגב היא שריד ל"תקופת האבן" של הפוליטיקה הישראלית שבה שלטו חתונות ובר מצוות, צ'אפחות, מיקרופונים ודגלים. במובן הזה היא לגמרי מתאימה למפלגת הליכוד שיותר ויותר מצטיירת כמו אבקת נס קפה עלית בעידן של מכונות אספרסו. אבל זה רק חלק קטן מהעניין.
מירי רגב היא הפנים של מפלגה שגרעין תומכיה נאמנים לה באותו אופן שבו הם נאמנים לקבוצת כדורגל. הנאמנות שלהם אינה קשורה ל"הישגי הקבוצה", אלא מבוססת על הזדהות אישית. לכן היא נמשכת גם כאשר "שחקניה" הטובים נטשו או הודחו ממנה ונטלו עימם את כל ההדר. מירי רגב אימצה לעצמה את תפקיד כרוז הקבוצה שיורד למגרש בעת עימות, מלהיט את הקהל תוך שימוש בסיסמאות ונעלם. כך בהפגנה של תושבי דרום תל אביב נגד העובדים הזרים וכך בהתרחשות בגבעת עמל. היא הגיעה לשטח, מצאה שעירים לעזאזל (ה"סודנים", העירייה) ונעלמה מבלי לעשות דבר. תושבי דרום תל אביב ותושבי גבעת עמל לא שמעו ממנה מאז. הבעיה היא שפוליטיקה אינה משחק כדורגל. הקבוצות אף פעם לא הולכות הביתה. הן נשארות במגרש כל הזמן והבעיות שלהן הן שאלות קיומיות שרק מחמירות אם לא מטפלים בהן. הן גם לא יכולות לחיות בתחרות מתמדת זו עם זו כי בסופו של יום הן חולקות ביניהן דברים משותפים. מה שנקרא טובת הציבור.
אבל יו"ר ראש ועדת הפנים של הכנסת לא רואה ממטר את טובת הציבור. כך היה כאשר קברה את חוק שקיות הניילון שהשר לאיכות הסביבה עמל עליו. לא ברור אם המניע שלה במקרה זה היה קשור לנקמה אישית בעמיר פרץ או בהיכנעות ללובי כזה או אחר אבל מה שבטוח זה שטובת הארץ, שכביכול כל כך יקרה לה, לא עמדה לנגד עיניה. זו גם לא היוותה שיקול במקרה בו הובילה רגב את חוק הסגן החמישי של ראש רשות מקומית שיחול על ערים בינוניות כמו פתח תקווה, חולון ונתניה והוא מהווה פוטנציאל להגדלת הוצאות. מה בדיוק תורם חוק כזה לציבור?
מרבים לבקר, ובצדק, את מפלגת הליכוד בימים אלו על מיעוט הנשים ברשימתה. אבל מיקומה של מירי רגב במקום החמישי לא מהווה מענה לטענה זו אלא תעודת עניות. מפלגה שהאישה היחידה שמצליחה להשתחל לחמישייה הראשונה שלה היא סוג של רני רהב: משחקת אותה עממיקו אבל גדושה בתאוות כוח וולגרית שגוררת אותה לצעוק על מפגין "תגיד לי אתה סתום?" וליישר קו עם כל מי שהיא עשויה לגזור באמצעותו קופון פוליטי. בניגוד לדמויות כמו גילה גמליאל או ציפי חוטובלי, קשה לזקק את ההישג הפמיניסטי של רגב או להתגאות בו. מי שלא יזכור זאת ביום הבחירות יקום בבוקר שלמחרת וימצא שהיא מונתה לשרה. אז באמת תהדהד השאלה: מה אנחנו סתומים?