עאידה תומא סלימאן נבחרה לאחרונה למקום השני במפלגת חד"ש לכנסת. לאחר שהמפלגות הערביות הודיעו בצעד היסטורי על ריצה מאוחדת לכנסת ה-20, היא התברגה למקום החמישי והמכובד ברשימה המשותפת. אם תרצו האישה הראשונה של המפלגות הערביות. תומא היא פמיניסטית אדוקה ודעתנית. כבר בגיל 18 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית מאחורי הגב של הוריה, מעשה חריג במגזר הערבי.
הציבור היהודי בישראל אולי אינו מתרגש מאיחוד המפלגות הערביות לרשימה אחת, אבל אם תשאלו את פעילי המפלגות ואת חברי הכנסת, מדובר בבשורה של ממש. נכון לעת הזו, הסקרים מנבאים להם 12 מנדטים ואת תואר המפלגה השלישית בגודלה בכנסת (יחד עם הבית היהודי), לראשונה מאז קום המדינה.
לכתבות קודמות בסדרה "רצות לפוליטיקה":
מכיכר תחריר לפוליטיקה: קסניה סבטלובה רק רצתה להכיר את השכנים
צגה מלקו מכולנו: "מציעים לי להיות מנקה לפחות פעמיים בשבוע"
פרקליטת הצמרת שהגנה על מארי פיזם בדרך לכנסת
עבור תומא, שחרתה על דגלה את עקרונות הדמוקרטיה, ישיבה משותפת עם בכירי התנועה האיסלאמית דומה לשיתוף פעולה בין מרצ לחרדים. למרות השותפות החדשה, היא לא מתכוונת לרכך את הביקורת שלה. כשהיא נשאלת על חברה לסיעה ח"כ טלב אבו עראר, בדואי הנשוי לשתי נשים, היא מודיעה מבלי להניד עפעף כי היא תילחם מתוך הכנסת בתופעת הביגמיה.
באשר לחברתה ח"כ חנין זועבי, האישה הנוספת היחידה ברשימה, תומא מצדיקה את הצטרפותה למשט המרמרה. זועבי טענה שחוטפי שלושת הנערים "לא טרוריסטים", וגררה סערה תקשורתית עזה. תומא, למודת ניסיון, מטפלת בנושא בצורה דיפלומטית יותר. כמיטב המסורת במפלגות הערביות, היא לא מודה בפה מלא בתמיכתה במנהיג המחנה הציוני, יצחק הרצוג: "יש לו הרבה מה להוכיח לנו. קודם כל שיציג את המצע המדיני שלו, שירכוש את האמון שלי, ואז נראה". לדבריה, "הוא יותר מדי מזגזג".
תומא הייתה עד לא מזמן העורכת הראשית של הביטאון היומי "אל איתיחאד" עיתון המושתת על ערכים קומוניסטיים, ודוגל בחופש ביטוי מוחלט. אבל דווקא משום כך, יש משהו תמוה מאוד בעמדתה הלא החלטית באשר להפצת מגזין הקריקטורות "שרלי הבדו" בישראל. היא טוענת כי עולמה לא היה מתמוטט אם הוא היה מופץ בחנויות בארץ, אבל מנגד היא מכנה אותו "הסתה", וטוענת כי הוא משמש כלי להפצת האיסלאמופוביה באירופה.
תומא גדלה בבית קומוניסטי, כזה ששילם בחייו על תמיכתו במפלגה, אבל היא אף פעם לא פחדה. במשפחתה יש שבע בנות, ואולי בגלל זה היא גדלה כפמיניסטית מוצהרת, מחוזקת מבית ומבחוץ, נלחמת את מלחמתן של הנשים הערביות. לפני 23 שנה היא הקימה את מרכז "נשים נגד אלימות" בנצרת, ומאז עמדה בראשו, וליוותה נשים מוכות אל עצמאותן. זו היתה תקופה שבה פתיחת מקלט עבור הנשים הללו גררה התנכלויות ואמירות קשות מצד החברה הערבית.
את הצלחתה בפעילות הציבורית היא מייחסת גם לתמיכה הרבה שקיבלה מבעלה, שנפטר לפני ארבע שנים מסרטן. היא מצטערת על כך שלמרות הסיוע שקיבלה ממנו לאורך כל שנות הזוגיות שלהם, הוא לא יראה אותך מתמנה לחברת כנסת.