הרצוג ולבני מבטלים זה את זו

הרוטציה עליה הסכימו יו"ר העבודה ויו"ר והתנועה מעידה על על כך שהרצוג לא באמת מאמין שהוא מסוגל לעשות זאת לבדו. לבני – עדיין לא מאוחר להודיע שאת מפנה את הבמה

אבנר הופשטיין

אני מאד רוצה לחבק ולקבל את בוז'י הרצוג כמנהיג הבא של מדינת ישראל. תכלס, מה האופציות אם לא הוא? אני רוצה אבל מתקשה. מאד מתקשה. מתענה אפילו. זה לא בהכרח הקמפיין הדלוח וחסר האישיות. לא הווקליות חסרת הכריזמה בעליל. אפילו לא השתיקה המביכה ההיא בפרשת העמותות – רבאכ, עברו 15 שנה. מאז נשיא אנס וראש ממשלה גנב אז מותר לסלוח.

הבעיה היא ציפי. ליתר דיוק, הרוטציה. ההסכם המגוחך בין השניים האלה, הורג להם כל סיכוי למהפך. למי שחושב שאני גיבור על הסקרים החדשים, מוזמן לשאול את חבריי הטובים שיעידו ש"הייתי הראשון לזהות" שלא מדובר ב"ויתור על האגו" כמו שהם הציגו כשהכריזו על ההסכם חסר השחר הזה, אלא דווקא כניעה מוחלטת שלו לאגו שלה. וכאשר מנהיג נכנע לאגו של מנהיג אחר, הוא לא משדר גדלות נפש אלא רפיסות לב. הרצוג אולי רצה לצאת מנהיג של עידן חדש, אבל בעזרתה של לבני הוא יצא רכרוכי.

עוד בוואלה! NEWS

השפים הטובים בארץ בשיתוף פעולה ייחודי

בשיתוף רשת מלונות דן
לכתבה המלאה
"כניעה מוחלטת שלו לאגו שלה". הרצוג ולבני (צילום: ראובן קסטרו)

אין בדמוקרטיה הישראלית הרבה לאוים, ועקרונות ממילא מעולם לא היו דבר חזק פה. אנשים עוברים מפלגות על פי משב הרוח, משנים עמדות על פי עצות האסטרטג התורן, מתחייבים להימנע מכניסה לממשלות ואחר כך זוחלים אליהן, ומאיימים להתפטר בשביל הפאן. אבל אם יש כלל אחד שנשמר באדיקות מאז קום המדינה אזי הוא יהיה שמנהיג יש רק אחד. מדובר בכלל בינלאומי, אגב, שמופר רק במדינות כמו רוסיה נניח, בהם בובה יכולה לשמור מקום למנהיג בפנסיה.

בוחרים לראשונה: לא מכירים את הרצוג, לא אוהבים את לבני

הרצוג בעצם מבקש מהציבור את הבלתי-אפשרי: תנו לי את הכוח, למרות שאני לא באמת מאמין שאני מסוגל. משום כך הוא מבקש שתכניסו אותו לבית ראש הממשלה, ביחד עם מנטורית שתנשוף בעורפו. גם מי שמחבב את לבני, מעריך את כנותה ואת ניקיונה, וחושב שהיא מחזיקה ביכולות מנהיגותיות יוצאות דופן, יתקשה לחשוב מתי אי פעם שידוך כזה עבד. האם פרס היה מנצח ברוטציה עם רבין? בן גוריון ברוטציה עם אשכול? שמיר בטנדו עם לוי?

דמיינו את אובמה עושה רוטציה עם הילארי קלינטון

בזמן האחרון אוהבים להתרפק אצלנו על אמריקה. אז הבה נתרפק. תארו לעצמכם סצינה כזאת בקיץ 2008: אובמה מתקשה להמריא בסקרים. הוא מרים טלפון להילארי קלינטון ואומר לה: "בואי נעשה 'גיים צ'יינג'ר' נרוץ עם 'תקווה משותפת' – שנתיים את, שנתיים אני. מעכשיו, אין נשיא אחד. ככה זה כשיש שניים". ומאותו רגע, בכל פעם שאובמה היה עולה על הבמה היא הייתה משתרכת אחריו, משלימה לו כל משפט שני, רצה אחריו בדרכים, נדחפת לצילומים, חולקת איתו כל במה. מישהו היה קונה שהאיש הזה ראוי לשלוט על העולם כשהוא עצמו מפחד להיכנס לבד לבית הלבן?
בחירות 2015 הן הבחירות הכי לא משמעותיות, הכי לא מעניינות, והכי לא רלוונטיות לאזרחים שהיו כאן אי פעם.

בניגוד ל-2013, אז עוד רכבנו על הדיה האחרונים של המחאה, ישראל של היום מתעסקת בבקבוקים, בגלידות, במי יחרים נאום בקונגרס ובתור לאוטובוס בפריז. סדר היום האווילי הזה משרת את נתניהו, שרוכב עליו בשורה של סרטונים מבריקים. מולו מתייצב צמד אנשים ראויים ויחסית נקיים מבחינה ציבורית, בעלי אינטליגנציה גבוהה והבנה מעמיקה יותר של הבעיות עמם מתמודדת מדינת ישראל. מתחתם רשימה רעננה, צעירה ותוססת. הקרקע מוכנה למהפך. ובכל זאת, אין להם שום סיכוי לבצע אותו, מכיוון שהם מבטלים זה את זו. השלם קטן מסך חלקיו ומייצג משהו לא בשל ולא רציני.

אולי זה עדיין לא מאוחר: ציפי לבני, תודיעי שאת מפנה את הבמה להרצוג ומסכימה להיות מספר 2 גאה ותומכת. תקבלי תיק בכיר, נניח חוץ או אפילו בטחון, ותחכי לתור שלך. אמרת ויתור על האגו? הנה ההזדמנות האחרונה שלך, לפני שאתם מתחילים לחלק ביניכם (ברוטציה, כן?) את שאריות ראשות הוועדות בכנסת, שחברי הקואליציה הבאה יותירו מאחוריהם.

לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות

לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully