מההתנגדות להסכם השילומים עם גרמניה ועד למחאה נגד תכנית ההתנתקות, גדישת הכיכרות והרחובות בידי ההמונים הייתה תמיד כלי עיקרי ליצירת לחץ פוליטי. עם זאת, במערכות הבחירות האחרונות, ובעיקר בזאת הנוכחית, התופעה כמעט שנעלמה מהנוף הפוליטי והתחלפה בסרטונים ביוטיוב ובפוסטים בפייסבוק. אז מה בעצם גרם לכך?
עוד בוואלה חדשות:
הקרב על כיכר רבין: עצרות ענק לימין ולשמאל בתוך שבוע
הכינו את המקלטים: תשדירי תעמולת הבחירות החלו
הלייקקנים: מה באמת כתבו הפוליטיקאים בפייסבוק השבוע?
עוד בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה יצאו ההמונים לרחובות בינואר 1952 התקיימה הפגנת ענק בכיכר ציון בירושלים והעילה הייתה הסכם השילומים עם גרמניה. ביום החתימה על ההסכם הוביל ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין אלפים מהכיכר לכנסת וכינה את ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון "דיקטטור מטורף וגמד רוחני". ההפגנה הפכה עד מהרה לאלימה, משתתפים רבים נעצרו ובגין עצמו הורחק מהכנסת למשך שלושה חושדים.
קצת יותר מ-19 שנים אחר כן, באוגוסט 1971, ערכה תנועת הפנתרים השחורים הפגנה סוערת נגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. במהלך ההפגנה הועלתה באש בובה בדמותה, כשהמפגינים צעקו: "נעלה באש מדינה שחצי מתושביה מלכים וחצי עבדים מנוצלים".
גם בשנות ה-80 המשיכו המפלגות השונות והתנועות החברתיות להשתמש בכיכרות כדי להביע בקול את דעתן. במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשירית כינה הבדרן דודו טופז את מצביעי הליכוד "צ'חצ'חים" בעצרת פוליטית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. יום למחרת נאם במקום ראש הממשלה דאז מנחם בגין, שהתמודד לכהונה נוספת, ומשך רבבות של תומכים לכיכר.
שנה לאחר מכן שימשה הכיכר להפגנת ענק נגד בגין וממשלתו בעקבות הטבח בסברה ושתילה שאירע במלחמת לבנון הראשונה. על פי האומדנים של תנועת "שלום עכשיו", שארגנה את ההפגנה, הגיעו למקום כ-400 אלף איש.
בשנות ה-90 גם החרדים יצאו לרחובות בסדרת הפגנות המוניות ברחבי הארץ נגד בית המשפט העליון. החרדים מחו על פסיקות של בית המשפט בנושאי דת ומדינה, שלדבריהם הפרו את הסטטוס קוו. ההפגנה המפורסמת ביותר אירעה בפברואר 1999 בכניסה לירושלים כבין 250 ל-300 אלף חרדים השתתפו בה.
בהמשך העשור מחה הימין על חתימת הסכמי אוסלו עם הפלסטינים ועל מדיניות ראש הממשלה יצחק רבין. אחת ההפגנות הידועות ביותר לשמצה התקיימה בכיכר ציון באוקטובר 1995. עשרות אלפים התכנסו במקום והניפו תמונות של רבין כשהוא לבוש במדים של קצין אס-אס ובכאפיה, כשבבמה המרכזית עמדו פוליטיקאים בולטים בימין, בהם ראש הממשלה כיום בנימין נתניהו. בתגובה, אירעה ב-4 בנובמבר 1995 עצרת למען השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, שהפכה בסופה להפגנה המכוננת ביותר בתולדות המדינה עם ההתנקשות ברבין על ידי יגאל עמיר. לאחר הרצח שונה שם הכיכר ונקרא על שמו של רבין.
המחאות הפוליטיות בעשור הראשון של שנות ה-2000 ייזכרו בעיקר בזמן המחאה נגד תכנית ההתנקות. המחאה התאפיינה בשורה של הפגנות, חסימות כבישים ועצרות בהשתתפות מאות אלפים. המפורסמות שבהן היו "השרשרת האנושית מגוש קטיף לכותל המערבי" בהשתתפות 130 אלף איש, עצרת תפילה בכותל המערבי בירושלים בהשתתפות כ-100 אלף איש ועצרת בכיכר רבין באוגוסט 2005, ימים לפני ביצוע ההתנתקות, שבה השתתפו כרבע מיליון איש.
ההפגנות הפוליטיות הבולטות הבאות התקיימו במהלך המחאה החברתית בקיץ 2011. ב-3 בספטמבר התקיימה בכיכר המדינה בתל אביב עצרת ענק בהשתתפות כ-300 אלף איש ומקביל 100 אלף איש נוספים לקחו חלק בהפגנות נוספות ברחבי הארץ.
עם זאת, כאמור, בשנים האחרונות הפופולריות של ההפגנות בקרב הציבור הרחב הלכה ופחתה. כיום, פוליטיקאים מעדיפים להשקיע בסרטונים משעשעים במקום בנאומים על במות הכיכרות. במקום עצרות הענק, הפוליטיקאים מקיימים היום מפגשים מצומצמים המצולמים ומסוקרים היטב.
"בלחיצת כפתור אחת, הסרטון ביוטיוב יכול להגיע למאות אלפי אנשים", הסביר ד"ר אדי כהן, היסטוריון במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן. "זה הרבה יותר יעיל מהפגנה, שדרושים לה אישורים, מערכות הגברה, הפקה, אבטחה ותקציב, כשבמקרה הטוב ביותר היא מגיעה לאותה תוצאה בסרטון". לדבריו, "הפייסבוק, מצדו, תרם את חלקו בהתארגנות בלתי אמצעית של אנשים עם מכנה משותף, שלא הכירו אחד את השני מעולם. 'האביב הערבי' וההפיכות במדינות ערב לא יכלו להתקיים ללא השימוש ברשתות החברתיות, שביקשו מההמון לרדת לרחובות".
עוד הוסיף ד"ר כהן כי הדבר קשור לשינויים שחלו בימינו בקשרים בין בני האדם. "בעידן המודרני, הקשר בין האנשים הפך להיות דרך המדיה והרשתות החברתיות. הנוער אינו יוצא לשחק בחוץ, אלא מסתגר בבית עם משחקי המחשב. תופעת האינטרנט שינתה את האנושות כולה, מקצועות רבים נכחדו והמחסומים בין העמים הוסרו", טוען ד"ר כהן. "הרגלים השתנו ודברים חדשים נכנסו לאורח חיינו. אין חברה שאין לה אתר בית. כל האנושות נהייתה ביצה אחת גדולה, שקוראים לה גוגל. עוד לפני שנפגשים עם מישהו חשוב, מחפשים על אודותיו באינטרנט".
לטענתו, "את ההפגנה בכיכר החליפה מחאת הקוטג'. נדיר לראות מנהיג נואם בכיכר. זה לא מקובל ומסורבל מבחינת סידורי ביטחון. מה שהיה מכונה נאומי הכיכרות חלף מהעולם. כחלק מהניו אייג', תופעת הסרטונים הקצרים הולכת ותופסת תאוצה, דוגמת הסרטונים שהפיץ לאחרונה נתניהו כחלק ממסע הבחירות שלו. המשותף בסרטונים של כלל המפלגות הוא חוש הומור: ניסיון להעביר את המסר עם מעט צחוק אפילו אם הוא מסר מפחיד כמו 'דאעש מתקרבים לירושלים'".
יש מי שעוד לא ויתר על הכיכרות
למרות זאת, יש עוד מי שלא התייאש מהכיכרות. במוצאי שבת תתקיים בכיכר רבין עצרת של השמאל בסימן החלפת השלטון. שבוע לאחר מכן, שלושה ימים לפני הבחירות, תיערך במקום עצרת תמיכה במפלגות הימין תחת הכותרת: "זה צו השעה - אין דרך חזרה".
"המטרה היא שאנשים ילכו להצביע ולא יישארו אפתיים", אמר דרור בן עמי, ממקימי תנועת "מיליון ידיים" שיזמה את הפגנת השמאל. "אנחנו סבורים שרוב עם ישראל מרגיש אכזבה מחוסר המעש ורוצה שינוי". דניאלה וייס, פעילת ימין בולטת ומיוזמות ההפגנה, טוענת כי "מפגן כוח סמוך לבחירות הוא המכה בפטיש, שתביא לעוד מנדט או שניים".
לפניות לכתב: talk2yaira@walla.com