מהגשש החיוור ועד איבגי: יש אמנים שלא מפחדים מבחירות

בשנת 1984 ניצבה שלישיית הגשש החיוור בחיקו החמים של הקונצנזוס הישראלי. המערכונים של שייקה, פולי וגברי גלגלו מצחוק מאות אלפי מעריצים. השלושה הצליחו לזקק את הישראליות לשורה של מערכונים מוצלחים ופופולאריים. אלא שבמערכת הבחירות הטעונה לכנסת ה-11, בשיאו של קיטוב בחברה הישראלית, על רקע ההתבוססות בבוץ הלבנוני, משבר כלכלי וחשיפת "המחתרת היהודית", בחרה שלישיית "הגשש החיוור" להופיע בתשדירי הבחירות של המערך.

"עברו כבר יותר מ-30 שנה ועדיין זוכרים את השתתפותנו באותה מערכת בחירות", אומר חבר השלישייה, גברי בנאי, בראיון לוואלה חדשות. "אנחנו היינו אז קונצנזוס ותפסנו צד, לכן זה עשה משהו. עד היום עוד דשים בזה וזה נשאר בתודעה של העם".

הם לא היו הראשונים. בבחירות 1977 כבר החל להופיע ספי ריבלין בתשדירי הליכוד. הוא השתתף גם בתשדירים במערכת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981 ומ-1984 הוא זכור במיוחד כמי שניהל את "דיאלוג כן ולא" עם מועמד המערך, שמעון פרס. גם שהיה כבר ללא קול, לקראת סוף ימיו, קרא ריבלין במערכת הבחירות האחרונה ב-2013 להצביע לנתניהו.

במערכת הבחירות הזאת המדיום הטלוויזיוני אינו מרכזי כפי שהיה בימי הגשש וריבלין. עם ישראל ישב אז מדי ערב מרותק למסך, מחכה לפאנץ' של ריבלין שלעג לפרס או לחברי הגשש שביכו את הטעות שנעשתה בבחירת הליכוד. תעמולת הבחירות היום פזורה באין סוף אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות והציבור כבר לא נרעש מנוכחותם של ידוענים בקמפיינים פוליטיים. ובכל מקרה, גם הם לא ממש מבקשים להיות מעורבים.

"אין לי ביקורת על מי שלא מביע דעתו. אם מישהו חושש שזה יפגע בפרנסתו – אני אהיה זה שאומר לו: 'תהיה גבר, תשפיל את עצמך'? שיעשה מה שהוא חושב", אומר בנאי בהשלמה. הוא סבור כי חוסר המעורבות נובע מן הפחד כי הבעת עמדה פוליטית תפגע באמן. עם זאת, הוא מספר כי מניסיונו אין לכך באמת השפעה. "האמת, זה לא עשה לנו שום דבר", הוא אומר, "הזהירו אותנו, הפחידו אותנו. אמרו: 'שורפים קלטות שלכם'. אמרתי: 'לא נורא, ישרפו, יקנו אחר כך חדש'. אם אתה שלם עם מה שאתה עושה, אז זה בסדר. תמיד יש מי שיכעס, מי שנלהב ופנאטי".

עם השנים היו אמנים נוספים שלא חששו ונרתמו לקמפיינים פוליטיים: דורון נשר השתתף בתשדירי מפ"ם ב-1988, מוחמד בכרי קרא באותה שנה משירי ביאליק עבור חד"ש, עינת ארליך הופיעה בתשדירי מרצ ב-1992 ורמי הויברגר הופיע בתשדירי העבודה ב-1996. באותה שנה בלטו גם דנה ברגר וזהבה בן בהופעתן עם שיר לשלום עבור מרצ ושלוש שנים אחר כך כיכב חיים משה היה בתשדירי המפד"ל.

את המעורבות הדלה של אמנים בבחירות הנוכחיות מסביר בנאי בכך שהם "לא רוצים צרות". הוא מפרט: "יש את העניין הזה של כל הטוקבקים המתלהמים. ראיתי מה קרה לאורנה (בנאי – א"א) ולאחרים שהבהירו את דעתם, ישר תוקפים אותם, ישר סוקלים אותם, ישר שורפים אותם, ישר מאיימים ברצח של ילדים. 'אנחנו נרצח את הילדים שלך', כתבו לה. זה לא יאומן וכולו על מה?"

למול ההיצע הדל, האמן הפוליטי הבולט של בחירות 2015 הוא ללא ספק משה איבגי, שמשתתף בסרטון תעמולה של רשימת המחנה הציוני. "עשיתי מה שעשיתי בהתנדבות", איבגי מבהיר. "אנחנו בארץ דמוקרטית ומותר לנו להביע דעה. עשיתי את זה מתוך רצון אמיתי לשינוי, כי אכפת לי וכואב לי ומתוך רצון שיהיה פה טוב יותר".

האש הבוערת בעצמותיו של איבגי אמנם לא אוחזת ברבים אחרים אך הוא אינו מוטרד מכך: "אני לא יודע למה אחרים לא נוקטים עמדה ואני גם לא מתעסק בזה. אני עושה מה שאני עושה כי אני אוהב את הארץ הזאת ואני חושב שמגיע לנו שלטון שמשרת אותנו ולא שאנחנו משרתים אותו".
המפיק הוותיק אשר ראובני חושב כי זו אינה טעות, מבחינת האמן, להשתתף בקמפיין. "אם מישהו הולך עם האמת שלו ורוצה להביע דעה – זו זכותו", הוא אומר. עם זאת ראובני סבור כי "זה לא כל כך בריא וזה משפיע על האמן בתקופה הסמוכה לפרסום. אבל ברבות הימים שוכחים לו את זה".

ד"ר לאה מנדלזיס, ראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כנרת, מזכירה כי "רוב האמנים שהופיעו בקמפיינים פוליטיים עוררו מחלוקות, מנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז, עבור בנאום האספסוף של תיקי דיין ועד לנאום מנשקי המזוזות של יאיר גרבוז". לדבריה, "יש טענה שקמפיין פוליטי אינו בידור ואי אפשר להשטיח את השיח הפוליטי. שבדרנים יעסקו בבידור".

אך מעורבותם הפוליטית של האמנים היום באה לידי ביטוי לא רק בתקשורת הממוסדת ובתשדירים הרשמיים. רבים מהם מביעים דעתם גם ברשתות החברתיות. כך עשה אביב גפן, שהצליח לעורר שערורייה ברשתות החברתיות כאשר צעק "להעיף את ביבי" בהופעה, הפך לדמות בקמפיין של הליכוד וכן המשיך את ההתכתשות עם מפלגת השלטון בפייסבוק.

רביב טל, מנכ"ל Vigo העוסקת בניטור מידע ברשתות חברתיות, אומר כי "בעידן הריאליטי והמדיה החברתית, שבו מקובל לעבור מעסקי השעשועים לבית הנבחרים, כבר אין סודות. מפורסמים רבים בוחרים לשתף את עמדותיהם הפוליטיות ולא מתביישים בדעות קיצוניות במיוחד. על אף שמקובל לחשוב כי החשיפה הפוליטית של המפורסמים נעשתה בצל הבחירות, מרבית הסלבריטאים חשפו את עמדותיהם בעקבות מבצע "צוק איתן" ודווקא הפוליטיקאים הם אלו שמשתמשים בהן היום. על אף שרוב המפורסמים משתייכים לשמאל וקוראים להחלפת ראש הממשלה, השנה התוודענו למפורסמים ימניים וביניהם עמיר בניון, יואב אליאסי (הצל), מושיק גלאמין ועוד".

טל מציין כי משה איבגי – על אף ההשתתפות בקמפיין של המחנה הציוני, לא נרשמה התבטאות ישירה שלו – בעד או נגד המועמדים – במדיה החברתית. עם זאת גולשים רבים שיתפו את הסרטון והצביעו על כך ש"איבגי שחקן מעולה, אבל בסרטון הוא לא משחק אלא אמיתי".

את אורנה בנאי מביא טל כדוגמא למישהי ש"למעט ההערות בתכניות "גב האומה" אינה מתבטאת פוליטית במדיה החברתית. "זאת מאז ההתבטאות השמאלנית במבצע 'צוק איתן' שעוררה הדים של ביקורות ברשת", הוא מסביר. אמנים נוספים שידועים בדעותיהם הפוליטיות אך בבחירות הללו לא השתמשו ברשתות החברתיות להעברת מסרים פוליטיים הם: אריאל זילבר (ימין), מנשה נוי (שמאל), רמי הויברגר (שמאל).

"מחקרים מראים כי לאדם מפורסם אין השפעה גדולה על הבוחר, בניגוד להבעת עמדה של גוף מסויים", אומר ד"ר ישראל ויסמל-מנור מאוניברסיטת חיפה, מומחה לבחירות ולקמפיינים פוליטיים. בתור דוגמא, הוא מסביר: "אם ועד מתיישבי אזור מסויים יתמוך ברשימה כלשהי, זו תהיה אמירה חשובה הרבה יותר עבור הבוחר".

לדברי ויסמל-מנור, "רוב המצביעים כבר עברו את גיל הגרופי. כשאתה אדם מבוגר האדם שנותן את תו התקן או ההמלצה צריך להיות מישהו משכמו ומעלה כדי שהוא יגרום לך לשנות את עמדותיך".

לדעתו, הרווח שמפיקות המפלגות מתמיכה של אדם מפורסם הוא רגעי. "זה הופך לאייטם חדשותי, זה מצטלם טוב, זה זוכה לחשיפה וזה סיקור שהוא אינו ביקורתי. לרוב מדובר בסיקור אוהד. אם לכמה שניות הופעת על המסך עם שחקן או דוגמנית, זה משהו חביב ביותר, אבל לא יותר מכך. אין לכך השפעה ארוכת טווח. זה משהו נחמד, תעמולה לא כבדה ואחרי הכל מדובר בעיסקה סיבובית שטובה לכולם – לפוליטיקאי, לבדרן ולמהדורה".

היום, במבט מפוכח, מודה בנאי כי הוא לא יודע כמה השפעה יש לאמנים על מערכות בחירות וכי ייתכן שמדובר בהשפעה קטנה בלבד. ויסמל-מנור מאשר ומזכיר כי הן הגשש והן ריבלין "לא באמת שינו הרגלי הצבעה. וזה עוד בימים שהיה רק ערוץ טלוויזיה אחד". הוא סבור כי מייחסים לידוענים השפעה משמעותית מדי על הציבור ש"מבין שהם סך הכל בני תמותה ולא האורקל מדלפי".

"ייתכן ואין היום צורך בבדרנים כי הפוליטיקאים עצמם הפכו לכאלה", מעלה מנדלזיס השערה. "ראה את ביבי, בנט וגלאון. הם עוסקים בבידור נמוך ברמה מבישה. הבחירות האלה הן לא בידור זול, צריך להסתכל על הציבור יותר בכבוד. יש מצב של ייאוש וחוסר תקווה. אנחנו לא צריכים בידור, אנחנו צריכים שהפוליטיקאים ידברו איתנו ויתנו מידע".