פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      רובה סער: האיום המדומה בקרב ההישרדות של נתניהו

      פרדוקס נתניהו קובע שכדי להישאר ראש ממשלה, עליו להישאר ראש ממשלה. אלא שבדרך המאמץ לדחות את המלצות היועמ"ש כשל, והאיומים לעתור לבג"ץ נגד החלטותיו נראים כאיומי סרק. אם סער יתברג במקום הראשון ברשימת הליכוד, המשמעות תהיה שגם בליכוד מתרגלים ל"מוצאי נתניהו"

      רובה סער: האיום המדומה בקרב ההישרדות של נתניהו
      צילום: רוני כנפו, עריכה: טל רזניק

      ההתקפה החזיתית של בנימין נתניהו על גדעון סער מסגירה מה שנתניהו מתאמץ תמיד להחביא: חוסר ביטחון. כאילו אין לו די איומים אמיתיים, מאביחי מנדלבליט ועד לבני גנץ, הוא מוכרח לפחד מאיום מדומה הזומם כביכול להדיח אותו, אך למעשה רק נערך למאבק על כסאו העומד להתפנות.

      נתניהו אוהב להתרברב ביכולת עילאית לחלוקת קשב ולמידור בין מטלות. "אני שונה", הוא מעיד על עצמו, משמע בנוי מחומר אחר מבני תמותה, בלתי שביר. מה שאמר בן גוריון על המלחמה בהיטלר, כאילו אין ספר לבן, ובספר הלבן כאילו אין היטלר, חל אצל נתניהו על תפקודו כחשוד בשוחד לצד ניהול המדינה. הנוסחה קוסמת אך כוזבת. קדימות מוכרחים לדרג; בכל רגע נתון אחת מהן חייבת להיות עליונה. במחצית הראשונה של שנות ה-40 הייתה עדיפות לניצחון על הנאצים. אצל נתניהו, עכשיו, ההישרדות הפלילית מעל לכל.

      פרדוקס נתניהו קובע שכדי להישאר ראש ממשלה, עליו להישאר ראש ממשלה. זכאותו להטבה שמעניק לחשוד במצבו חוק יסוד הממשלה - דבקות בכיסאו גם בעת משפטו ועד לדחיית ערעורו על הרשעתו, מעין תשליל של מעצר עד תום ההליכים, בעוד שנתיים-שלוש - מותנית בכך שגם בכנסת הבאה ירכיב את הממשלה. יש לכך, כמובן, גם הקשר פוליטי, הצורך ברוב ובנכונות של מפלגות שותפות לחבור אליו שוב; היעדר תמיכה כזו הפיל את אהוד אולמרט בשלב מוקדם למדי של פרשיותיו, עוד הרבה לפני כתב האישום. אבל העיקר הוא ההקשר המשפטי: להינצל מפסילת כשרותו להרכיב את הממשלה הבאה.

      בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
      גורם בסביבת נתניהו: פועל לכך שסער לא יוביל את רשימת הליכוד
      סער לנתניהו: נחצה קו אדום. הצג ראיות למזימה - או חזור בך
      המומלץ הרשמי היחיד של נתניהו: החשוד בפרשת הצוללות

      ישיבת ממשלה, 6 בינואר 2019 (אתר רשמי , אלכס קולומויסקי)
      פרדוקס ראש הממשלה. נתניהו (צילום: אלכס קולומויסקי)

      מכאן המאמץ הכושל לדחיית הודעתו של היועץ המשפטי על החלטתו להגיש נגדו כתב אישום. נתניהו מבין שהודעה כזו, למרות השימוע המובטח בה, תעביר את נקודת האיזון מ"חף עד שיורשע" ל"נאשם אלא אם יזים את האשומים". נאשם ולא אשם, כי רק בית המשפט ירשיע או יזכה, אבל מבחינת בג"ץ, די יהיה בכתב החשדות לשלילת כשירותו של נתניהו להרכבת ממשלה בשלב זה של ההליך. מכבסת מיליון הקולות שמפלגתו תקבל כשהוא בראשה לא תלבין את כתמיו, בעיני בית המשפט העליון. מותר לו להיכלל ברשימה לכנסת, להיבחר כח"כ ולהיות זמין לעמוד שוב בראשות הממשלה, אם יורשו, לא חשוב מאיזו מפלגה, יפנה את מקומו מרצון או מאונס; אך לחדש את חוזהו מ-2015, שחידש את חוזהו מ-2013, שחידש את חוזהו מ-2009, לא יוכל. למשפטו יעמוד כאחד האדם.

      איומו לעתור לבג"ץ נגד הודעת היועץ הוא סרק-סרק. בג"ץ ממנה עצמו ליועמ"ש על רק כשהיועץ המשפטי לממשלה חורג בעיניו ממתחם הסבירות. אם היועץ מראה, כפי שעשה בשבוע שעבר בנימוקי סירובו להמתין עד לאחר הבחירות, ששקל ובחן חלופות סבירות ובחר באחת מהן, החלטתו תוחתם בכשרות בג"ץ. כמו פקודה בלתי-חוקית, שחייל חייב לציית לה אלא אם היא בלתי-חוקית בעליל, רק החלטה בלתי-סבירה בעליל, לא סתם פחות סבירה או לכאורה אף בלתי-סבירה, תשלח את ראש התביעה הכללית למקצה שיפורים. התחמשותו של מנדלבליט בקבוצת עוזרים בייעוץ ובפרקליטות נועדה לחסן אותו מפני טענת אי-סבירות קיצונית, בין באישום ובין בגניזה: הנה, הוא דן ושמע, הרהר ולבסוף החליט כפי שהחליט, באופן סביר מצד הנוהל כמו גם מצד התוכן.

      גדעון סער, במהלך הלוויתו של משה ארנס בסביון 8 בינואר 2019 (ראובן קסטרו)
      מוצאי נתניהו. גדעון סער (צילום: ראובן קסטרו)

      חפש והשמד

      בייאושו כי רב, רצה נתניהו לכפות בחוק על הנשיא ריבלין להטיל עליו את ההרכבה, אם ימליץ עליו רוב של חברי-הכנסת; ההמלצה, כמטרה ראשית של נתניהו, תושג במיקוח עם הימין והחרדים כבר לפני הבחירות. כאמתלה לחקיקה, בדה נתניהו את מזימת ריבלין-סער: בליכוד יתחולל מרד (שנתניהו הגדול לא יצליח לדכא) וכת הקושרים תשיג איכשהו גם רוב חיצוני - כלומר, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, משה כחלון ואריה דרעי יערקו מנתניהו לסער - ותדיח את המנהיג הדחוי.

      חזקת החפות, שנתניהו תובע לעצמו, נעלמה כשהפך מחשוד לחושד. לפתע מתברר ש"שניים-שלושה" אנשים טענו שסער ניסה לפתות אותם לחבור אליו במרד נגד נתניהו. הם באו לספר לקורבן המיועד. הוא "לא המציא", אותם או את סיפורם. סער מכחיש, אבל מהי גרסתו מול זו של שניים-שלושה עדים, אפשר לומר עדי-מדינה, או לפחות עדי-מפלגה. הקלטות? מסרונים? נתניהו שכח להציע עימות. רק זה עוד חסר לו: שהאמת תופיע מיד.

      בתוכנית הרב-שנתית של נתניהו, תר"ש "גדעון", סער מלוהק לתפקיד שלפניו שיחקו אחרים שמעמדם בליכוד הפריע לנתניהו - אריאל שרון, סילבן שלום, ישראל כץ. תמיד סיכל מינוי סגן, ממלא-מקום, מספר 2, פן יתרגלו במפלגתו לחשוב גם על עתיד בלעדיו ועם יורש-עצר. כל ראש שהזדקר לצידו, ולו גם במרחק בטוח מתחתיו, ספג את השיטות שנתניהו הביא ממלחמת וייטנאם - חפש והשמד. כשהוא מתפאר בהיותו "ליגה אחרת", כוונתו לא רק לראשות הטבלה; הוא רוצה את הליגה כולה לעצמו. האחרים יכולים לשחק בליגה למקומות עבודה. הוא NFL, הם נפלים. אין בילתו. בלעדיו המבול.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו עומדים לזכר הנרצחים בבית הכנסת בפיטסבורג, בפתח ישיבת הממשלה. צילום: (מערכת וואלה! NEWS , עמוס בן גרשום לע"מ)
      "הוא NFL, הם נפלים". נתניהו והשרים (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

      זה מעולם לא היה מתכון יעיל להתחבבות על עמיתים, אך הפעם דומה שההימור של נתניהו גבוה מדי. הוא לא רק מצטייר שוב כיודע להרוס ולא לבנות; עכשיו קבע מדד פרטי לכישלון. בבחירות פנימיות שהוא פטור בהן מהתמודדות, המציא יריב שהישגו יצלם נתניהו מוחלש. אם סער יגיע למקום הראשון ברשימה, המשמעות תהיה שהגיעו מוצאי נתניהו, שבליכוד מתרגלים לכך שיש חיים אחריו.

      נתניהו רוצה בוודאי גם לפטם את הרשימה בתומכיו, כדי שיעזרו לו בבוא המרד, אבל נאמנותם ארעית, תועלתנית ותלויה בדבר. ניצחון של סער, לאחר שנתניהו אסר עליו מלחמה, הוא סיוט כפול ומשולש לנתניהו. פירושו הפסד בחצי-הגמר, עוד לפני הגמר מול גנץ, ולאחר הבחירות, כשנתניהו ייפסל מהרכבת הממשלה ויישפט, אחת משתיים - יתבונן לאחר הרשעתו, מאגף 10 במעשיהו, בראש ממשלת האחדות גנץ או סער, חונך עם ישראל כץ את תחנת הרכבת בצומת בנימינה, ולחלופין שב לזירה המרכזית לאחר זיכויו ותובע לשווא שתוחזר לו הבכורה שנלקחה ממנו.

      אבל לא הכול אבוד. המפלגה, גם אם תתריס כלפיו במשיחת סער לנסיך הכתר, עודנה צייתנית. עומדים לרשותו שני מקומות נוספים לשריון. למשל, לאישה; למשל, לצעיר. אם בני בגין, דליה רבין ועמרי שרון נבחרו, בזכות אבות, מדוע לא שרה ויאיר?