הגשם לא הפסיק לרדת ביום ראשון שעבר בקריית שמונה. הרחובות היו ריקים מאנשים. תחת הסככה של "פלאפל עמר" כבר הצטופפו בשעת צהריים מוקדמת סועדים שאחזו במנות הפלאפל שהעלו אדים חמים וריחניים. הפוליטיקאים והתקשורת אוהבים סמלים ודמויות, ועמר הפך לכזה. עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי צילום ב"פלאפל עמר" עם טחינה וחריף, משווה להם ממד של עממיות.
אחרי שנתניהו הצטלם עם עמר ואחרי שגבאי הגיע למקום והשיב הביתה את הבן האובד - הרי שעמר היה מוכר כל השנים כמזוהה עם מפלגת העבודה - השבוע ניכר בבעל המקום שהמולת הבחירות לא ממש נוגעת בו, או לפחות עדיין לא. "עוד לא החלטתי למי אצביע הפעם", אמר. הוא אכן התפקד לעבודה בזמן ביקורו של גבאי. שנים רבות, כשמפלגת העבודה הייתה נטועה עמוק בחברה הישראלית, סניף המפלגה שכן ממש מול הפלאפל של עמר. הפעילים היו יורדים כמה מדרגות ישר לדוכן שנמצא שם כבר משנת 1955.
בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
איך בדיוק הולכת רוטציה? הטריק שאולי יביא מהפך
מי שמתחבר עם כהניסטים יאבד את אמריקה
"המערך היו חזקים אז, במיוחד בימים של רבין", הוא נזכר. "היום זה כבר לא ככה". הוא מגלה שהוא בכלל נוטה לגנץ, אבל עוד לא סגור על זה. "שיבוא הנה ונשמע אותו, וגם חשוב שיהיה לו נציג מהגליל. כרגע אין לו אף אחד מהגליל", אמר.
קרובת משפחה שלו ניסתה לשכנע אותו שהפוליטיקאי הראוי לקבל את הקול שלו הוא משה כחלון. המשכנעת היא אורנה פרץ. גם היא הפכה בשנה האחרונה לסמל - סמל לתחושת הניתוק והעלבון של הפריפריה. פרץ היא האשה שהעזה לצעוק בטקס חנוכת המוקד הרפואי בעיר ולקטוע את נאומו של ראש הממשלה. הגדרתה כ"משעממת" בפי נתניהו וקול הצחוק ומחיאות הכפיים של הסובבים אותה, נצרב בה והותיר בה כאב עמוק. אחרי אותו אירוע עוד הצהירה כי היא נשארת נאמנה לליכוד, כמו שהייתה תמיד, אבל מאז כבר העבירה את תמיכתה לשר האוצר כחלון והיא עושה עבורו רבות.
כך עשתה גם ביום ראשון בקפה "חברותא" שבכיכר צה"ל בעיר. המרכזים המסחריים הוותיקים של קריית שמונה, כמו במרבית ערי הפריפריה בישראל, איבדו בשנים האחרונות את מעמדם ולקוחותיהם למרכזי הקניות הגדולים שהוקמו מחוץ לערים, אבל קפה "חברותא" עוד מצליח להחזיר מלחמה ולשמור על לקוחותיו.
המקום נולד אחרי המחאה החברתית של 2011 ומאז מצליח למשוך אליו קהל של מתקני עולם, פעילים חברתיים ואנשים שמעדיפים שקולם הביקורתי יזכה לפגוש דמויות מוכרות בשר ודם ולא יישאר טקסט זועם ברשתות החברתיות. בין הלקוחות שפגשנו גם אנשים מלב הממסד, כמו מישל בן-שימול, סגן ראש העיר, ואביב עזוז מההסתדרות.
"מישהו כאן לא רוצה שנדע את האמת"
"מאז הקטיושות של שנות ה-80 אני זוכרת את התמונות האלו, שבהן רואים איך זורקים לתושבי קריית שמונה חבילות עם אוכל ומתנות. זה היה מחזה משפיל. מה אנחנו קופים?", מדברת פרץ בלהט. מבחינתה אותו דימוי של תלות ומסכנות נמשך עד היום והיא לא מוכנה לשאת את זה יותר. "מבחינתי האמירה הזאת של נתניהו, שאני לא מעניינת, היא בעצם כל הסיפור. כי אנחנו באמת לא מעניינים. תמיד היינו בכיס של השלטון".
ירון בן-עזרי, מבעלי בית הקפה שמתפקד כקואופרטיב, מסכים איתה, אבל מצביע על כך שנאמנות הייתה גם לשלטון מפא"י בגלל הכוח שהיה להסתדרות. לטענתו "הרצון הוא להיות מזוהה עם השלטון". אבל מכאן בן-עזרי ופרץ הולכים בנתיבים נפרדים; הוא מדבר על "הצורך בברית של דפוקים, של עיירות הפיתוח והאזרחים הערבים". נדמה שכל אמירה לגיטימית בבית הקפה הזה, גם זו של בעל הבית, שנותרה תלושה ולא שייכת עבור שאר יושבי המקום.
קריית שמונה היא עיר המזוהה עם הליכוד. העיר מסמלת את הנאמנות למפלגת השלטון ואת הקיטוב החברתי והעדתי מאז הבחירות הסוערות של 1981, כשהעיר והקיבוצים השכנים שוסו זה בזה, ואחר כך בבחירות 1984 שבהן כיכבה הילדה ליסה פרץ. העיר שנושאת את זכר נופלי קרב תל חי ושבמשך שנים ארוכות הייתה סמל למחיר הביטחוני הכבד שהיא משלמת, נחשבה תמיד למעוז של הליכוד.
פרץ חושבת שבסיס הנאמנות נעוץ ב"כעס הישן לשלטון מפא"י". לדבריה, "זה כעס שעדיין חי באנשים. פה בקריית שמונה זה מתבטא בכעס על הקיבוצים שהאדמות מסביב שייכות להם ואתרי הטבע שייכים להם. אין לקריית שמונה איך ולאן להתפתח. אני חושבת שהגיע הזמן לשאול איך זה שהימין בשלטון 40 שנה ואנחנו עדיין במצב הזה? מישהו כאן לא רוצה שנדע את האמת. הגיע הזמן שהפוליטיקאים שמגיעים הנה ילכו לשכונות אחרי שהם מצטלמים בפלאפל עמר".
בשתי מערכות הבחירות האחרונות קרוב ל-40% מהמצביעים בעיר תמכו בליכוד; 37% בבחירות 2013 ו-39% בבחירות 2015. "כולנו" של כחלון הייתה המפלגה השנייה באחוזי התמיכה בעיר בבחירות האחרונות עם 16%. גרעין נאמני "העבודה" נותר קשיח, כ-8%-9%, שהם רק בין 800 ל-1,000 תומכים.
"אני שומע מה הזקנות מדברות, יש כעס על הממשלה"
אריק מלאכי, פעיל חברתי ונהג "אגד", אומר ש"בבחירות האלה האנשים כבר לא בכיס של הליכוד. אני נוהג בקווים בתוך העיר, אני שומע מה הזקנות מדברות. יש כעס על הממשלה". הוא עצמו מצהיר שיצביע לפייגלין.
אביב עזוז, תומך במפלגת העבודה, קפץ ממשרדי ההסתדרות ומזמין כוס קפה. הוא דווקא די בטוח ש"מה שהיה הוא שיהיה. בבחירות לכנסת ביבי לוקח פה בגדול". הוא עושה במודגש את ההבחנה בין הבחירות לכנסת לבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לא מזמן. "ביבי הפעיל פה מכבש לחצים כדי שיצביעו עבור מועמד הליכוד וזה לא עבד לו. מועמד הליכוד הפסיד, וזה קרה בעוד ערים".
פרץ מסבירה את ההבדל בין ההצבעות. לדבריה, "הבחירות לעירייה לא קשורות לזהות המפלגתית, בזמן שהבחירות לכנסת הן בעיקר על הנושא הביטחוני, ויש בו נאמנות מפלגתית. לא משנה כמה שמעון פרס עזר לעיר, התפיסה החזקה היא שהשמאל יחלק את המדינה וימסור שטחי מולדת, ויש גם את הנאמנות לביבי שמצטייר כמי שישמור הכי טוב על ביטחון המדינה. לא רואים דמות אחרת שתעשה את זה טוב ממנו".
"בסוף", אמר בן-עזרי, "על זה בעצם הבחירות, כן ביבי, לא ביבי. לא מדברים על הדברים החשובים".
לתוך בית הקפה מציץ מישהו ומתייעץ איזה ריצוף לבקש בדירת "עמידר" אליה ייכנס בקרוב. פרץ, המוכרת כפעילה חברתית ולוחמת למען דיור ציבורי, היא הכתובת לשאלה. "אל תיקח לבן, אתה גבר ואתם לא יודעים לנקות. יראו כל כתם", אמרה לו. מיד היה מי שחשב אחרת בשאלה: אריחים לבנים או לא לבנים. יש בסך הכל שני צבעים.
על דבר אחד כולם הסכימו: נתניהו והליכוד יגרפו שוב נתח גדול מקרב המצביעים בקריית שמונה, אבל התחושה שלא בפער עצום כמו בבחירות הקודמות. ביציאה מהעיר הבהיר רובי הצלם שהוא חייב לצלם שלטי בחירות. רק אחרי נסיעה ממושכת ברחבי העיר, מצאנו סוף סוף דגל של הליכוד בשכונת הר הצופים, ועוד שלט קטן של לפיד ליד מרכז הקניות "ביג" שבפאתי קריית שמונה.
