אחרי 30 שנה בפוליטיקה, סיסמת המערכה האחרונה, הנואשת, של בנימין נתניהו היא דם, גזע ומעות. מלחמת נצח, חבירה לכהניסטים, כסף קטן וגדול ושווה כסף שנידבו לו ולרעייתו גבירים או שנלקחו מאוצר המדינה, על פי החשד.
נתניהו הוא עכשיו ראש תנועת החירות, חירותו-הוא, רגע לפני כתב-אישום וכשברקע מפגינים העלולים להניף מול עיניו שלטי "10", כמו באליפות ההתעמלות, אבל לכיוון אחר לחלוטין - זה מספרו של אגף האסירים העליונים במעשיהו. בשעת מצוקה, מורידים מהחבל לא רק את הנידון למוות, אלא גם את המת, מאיר כהנא, שנותר רק להמתין לתחייתו כדי לומר, כהנא צחק.
וכך הוא עושה לעצמו מה שתמיד עשה לזולתו, הדבקת אשמה בשירשור. מי שמוכן להכליל מפלגות בגוש פוליטי נגדו כמייצגות אזרחים ערבים, ועל כך התומך בהן כמוהו כערבי, כתומך במחבלים, בהשמדת ישראל. אין מקום לדקויות. חבר של חבר של חבר של אויב הוא אויב ובוגד. ואם כך, חבר של חבר של כהניסט הוא כהניסט. יטען עד לצרידות שזה רק עניין של אחוז החסימה וגוש הימין ושימור השלטון - לא יועיל לו. הוא דבק בכהניזם והכהניזם דבק בו.
בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
ליברמן: "אין סיכוי שאני מצטרף לשום ממשלה בראשות בני גנץ"
איפא"ק נגד עוצמה יהודית: "מפלגה גזענית, לא ניפגש עם אנשיה"
גנרלים על אזרחי: כשגולנצ'יק וצנחן יצטרכו להסתדר באותה מפלגה
גם זה מחיר שברוב ייאושו הוא מוכן לשלם, למעט במקום אחד - באמריקה. שם היה כן השיגור שלו, בשש שנים וחצי כציר בוושינגטון וכשגריר בניו יורק, בבירה הפוליטית ובבירת התקשורת והיהדות האמריקנית. משם, מצויד ברשת סבוכה של קשרים, תומכים, מעריצים ותורמים, חזר ארצה להתברגות מהירה בצמרת הליכוד. דימויו כמקובל על חוגים אמריקנים רחבים סייע לניצחונו על שמעון פרס בבחירות האישיות ב-1996, אף שהליכוד כמפלגה הפסיד לעבודה, 32-34.
ולכן הודעתו המסתייגת של ארגון איפא"ק, השדולה למען ישראל, מ"עוצמה יהודית" ומשושביניה, משמע בראשות נתניהו, היא תחילת הקץ ביחסיו עם מי שהעלו אותו לגדולה. וכשהוא מאבד את אמריקה, ברור שהוא מאבד גם את ישראל. לא בגלל המהלומה הקשה ליומרתו למדינאות עולמית, אלא מפני חשיפת פרצופו האמיתי - מי שכדי להינצל אישית מוכן לרמוס הכל.
נתניהו, יחד עם פטרונו הראשון בפוליטיקה, משה ארנס, דחף בשנות ה-80 את איפא"ק ימינה והזיז אותו מקו האמצע של הדו-מפלגתיות, דמוקרטים ורפובליקאים שם, עבודה וליכוד כאן. עד אז, מתוך הכרת תהפוכות הפוליטיקה ושאיפה להמשכיות ללא זעזועים, נמנעו ראשי איפא"ק - מנגנון שהקים סיי קנן ובנו מורי אמיתי וטום דאין - מהעדפה גלויה של מפלגות ומועמדים. נתניהו פעל להטות אותו אל הברית הימנית של רייגן-בגין, שולץ-שמיר, נגד פרס והמגעים האחרונים עם המלך חוסיין להסכם עם ירדן על עתיד השטחים. מאמצי נתניהו וארנס זכו להצלחה פוליטית מרשימה והביאו לכישלון מדיני מוחץ. יוזמת לונדון של פרס נבלמה, ירדן ניתקה מגע ורייגן ושולץ פנו לאש"ף. נתניהו הוא אחד האבות האמיתיים של תהליך אוסלו.
אמריקה נתנה, אמריקה לקחה
ואגב אוסלו, סמטה שהתפצלה ממדריד, שם התכנסה ועידת השלום ב-1991, עם נתניהו כסגן-שר ורב-מסביר: אין שום ייחוד בנכונותם של שליטי ערב החוששים מאיראן לשבת לצד ישראלי המאוים כמותם. בהחלפת איראן בעיראק, זה בדיוק מה שאירע במלחמת המפרץ. מצרים, סוריה, כמובן ערב הסעודית המבוהלת ולצידה עוד סולטנויות ואמירויות - אמנם לא תפארת הדמוקרטיה - הרכיבו נגד סדאם חוסיין ברית, בהנהגה אמריקנית, בהסכמה סובייטית ועם ישראל כשותפת בהרתעה ובמודיעין, אם גם לא במבצעים הצבאיים, אך במחיר ועידת שטחים תמורת שלום. זה החשבון הישן של רווח והפסד. לכישוריו של נתניהו לא הייתה תרומה כלשהי להתפתחויות האחרונות בזירה המדינית. להיפך, סירובו לקבל את הנוסחה הסעודית ולהתקדם מול הפלסטינים רק מעכב הסדר אזורי, והתגרותו של דונלד טראמפ בשותפותיו של ממשל אובמה להסכם הגרעין עם איראן - מעצמות אירופה, רוסיה וסין - מפוררת את החזית מול איראן.
התייצבות נתניהו בעד טראמפ והרפובליקנים ונגד אובמה והדמוקרטים הייתה עסקה עם השטן, למכירת נפש יהודי לטובת חיי-שעה של פוליטיקה קטנה. בארצו, טראמפ הוא חבר של מקבילי הכהניסטים. נתניהו דבק בו ובראשי הימין הקיצוני באירופה, באמריקה הלטינית (בולסונארו בברזיל), באסיה (דוטרטה בפיליפינים) ובאפריקה, שם הם סתם רודנים. ישראל אינה אטומה לזרמים אלה, ועכשיו יצא כהנא מן השק וקפץ לחיקו של נתניהו. בכך אילץ את איפא"ק ואת הוועד היהודי האמריקני להתרחק ממנו ולהתקרב ליריבם שמשמאל, ג'יי סטריט.
זה עדיין אינו גט כריתות, אבל הסתיימה תקופת חסינותו של נתניהו בזרם המרכזי של היהדות האמריקנית המאורגנת. קדמו לכך סימני אזהרה, בנסיגתו של נתניהו ממתווה התפילה בכותל, כאשר נכנע למפלגות החרדיות בישראל והרתיח את הזרמים הגדולים ביהדות אמריקה, ואישית את תומכו-לשעבר רון לאודר. עכשיו התקלף מנתניהו הציפוי של פוליטיקאי אמריקני רהוט, שגמלאים במיאמי וגולים בלוס אנג'לס מתמוגגים ממנו ומאגרופו הקמוץ נגד זדים, ונשאר גזען חשוך ומפוחד הזקוק לבן-גביר ולבן-ארי כמו לליצמן ולדרעי.
המבנה שהקים נתניהו לאורך שנים, בעזרת פעיל הרפובליקנים לשעבר בפלורידה דון דרמר, שגרירו בוושינגטון, על סף קריסה. אביחי מנדלבליט ורוברט מולר, צמד המ"מים, יפרסמו במקביל מסקנות בוטות, מוקיעות, נגד נתניהו וטראמפ, חברי הליגה האחרת של השלטים באיילון - הליגה בעד השמצה. אמריקה נתנה ואמריקה לקחה, יהי שם אמריקה מבורך.
ומאחר שהעסקה עם הכהניסטים כללה גם את מכירת המקום ה-28 ברשימת הליכוד, על חשבונו של הח"כ האחרון שתומכי המפלגה יבקשו לשלוח לכנסת, והתרחבה הסתירה שבין טובתו הפרטית של נתניהו לטובת שאר המפלגה. ברור מה יקרה במוצאי ה-9 באפריל, אם בני גנץ יטלפן לישראל כץ או לגדעון סער ויודיע להם שהוא מזמין את הליכוד להשתתף בממשלת אחדות, בתנאי מוקדם אחד - בלי ביבי. הליכוד יעשה אז לנתניהו, ללא חמלה, מה שאיפא"ק עשה לו בעדינות בסוף השבוע. ברוח כהנא, טרנספר.