הסכם מחושב או פגיעה בדמוקרטיה: הטריק הפוליטי שאולי יביא מהפך

החבירה של חוסן לישראל עם יש עתיד ביום חמישי, מבוססת על הסכם רוטציה בין יושבי ראש המפלגות בני גנץ ויאיר לפיד. על פי ההסכם, אם יזכו להרכיב ממשלה, ולהחזיק בה, יכהן גנץ כראש ממשלה בשנתיים וחצי הראשונות, ובתום התקופה יחליף אותו לפיד. המקטרגים יגידו שמדובר בסידור בעייתי, שמצביעים עבור מועמד אחד ומקבלים מישהו אחר, שאולי מדובר בפתרון פוליטי כזה שפוגע בדמוקרטיה, או שיש סיכוי שההסכם לא יתממש בסופו של דבר.

"הכל יכול לקרות, אבל המטרה בחבירה הזו היא קודם כל להפיל את נתניהו, אז למצביעים זה לא יישנה כעת", אמר היועץ הפוליטי איל פרדיס, "לשאר יידאגו אחר כך".

הדבר כבר קרה בעבר בראשות הממשלה, ואפילו התקיים בין יריבים פוליטיים מרים. ממשלות ה-21 וה-22 של הכנסת ה-11, התבצעה רוטציה בין שמעון פרס ויצחק שמיר. דומה שזה עבד היטב, גם מול ביקורת שהופנתה גם אז לסידור היצירתי. גם בכנסת היוצאת, במסגרת המחנה הציוני, תכננו יו"ר העבודה דאז יצחק הרצוג ויו"ר התנועה ציפי לבני, לפעול באופן דומה, אולם הדבר לא התממש.

עוד ידיעות בנושא:
הטר"ש הראשון לגנץ והאתגר של הליכוד: נתניהו מול הקומנדו המרובע
עד שהפוליטיקה תפריד ביניהם: גנץ ולפיד שמו לרגע את האגו בצד

בשנת 1984, ההסכם שנחתם על ידי פרס ושמיר, התרחש לאחר הבחירות. בניגוד למצופה, המערך בראשות פרס איבד מכוחו וירד מ-47 מנדטים בכנסת ה-10 ל-44 מנדטים. הליכוד, בראשות שמיר, ירד אף הוא מ-48 מנדטים ל-41. במצב של כמעט תיקו, כששוברי השיוויון היו המפד"ל ומפלגת יחד, הטיל הנשיא חיים הרצוג את מלאכת הרכבת הממשלה על שמעון פרס. עם זאת, הסיעות הדתיות התנו את חבירתן לפרס בצירופו של הליכוד, ופרס נאלץ להודיע להרצוג כי לא צלחה דרכו במשימה. לכינונו של הסכם הרוטציה בין המערך לליכוד פעל הנשיא עצמו והוא הצליח לתווך בין פרס לשמיר וליצור ממשלה רחבה ויציבה שתישען על תמיכתם של 97 חברי כנסת.

שמעון פרס התמנה ראשון כראש ממשלה זו שכונתה "ממשלת אחדות לאומית". קווי היסוד שלה לא השתנו גם לאחר אותה רוטציה. יצחק שמיר התמנה כסגן ראש הממשלה וכשר החוץ. שנתיים אחר כך, ב-1986, תפס שמיר את כיסא ראש הממשלה למשך שנתיים, ופרס שימש כסגנו. פורמלית, מדובר בשתי ממשלות, כיוון שכל התפטרות ראש ממשלה, כמוה כסיום כהונתה של ממשלה. במסגרת ההסכם, במהלך שתי הקדנציות כיהן יצחק רבין מהמערך כשר הביטחון, ואילו יצחק מודעי ואחריו משה ניסים מהליכוד שימשו בתפקיד שר האוצר.

"רוטציה זה דבר בעייתי בהגדרתו", אמר ד"ר ישראל ויסמל-מנור, ראש המחלקה לממשל ומחשבה מדינית בביה"ס למדעי המדינה של אוניברסיטת חיפה. "אני מעדיף הסכמים בהם הצדדים מחליטים על תפקידים ברורים לקדנציה מלאה. רוטציה באה לפתור בעיה פוליטית נקודתית של חיבור בין גושים, באמצעות כלי ניהולי. זה לא בהכרח הפתרון האידיאלי. הייתי מעדיף שיחליטו. כלומר שיהיה מי שיוחלט שהוא ראש ממשלה, מי שר בטחון ומי שר חוץ".

"זה דמוקרטי מבחינה זו שאתה ידוע על כך לפני זה - במובן שזה שקוף", הדגיש ד"ר ויסמל-מנור. "אבל, הייתי מתנגד גם לולא יושבי ראש הימין החדש, איילת שקד ונפתלי בנט, היו מחליטים ביניהם על רוטציה, נניח של תיקי החינוך והמשפטים". ויסמל-מנור מסביר כי "לכל תפקיד יש עקומת למידה. רבין כראש ממשלה ב-1992 עד 1995 הוא במובהק ראש ממשלה טוב יותר מאשר היה ב-1974. קח לדוגמא את נתניהו מ-2009, לעומת 1996. יש הפסד מסוים בהחלפת ראש ממשלה בשל אילוצים שמגיעים לא מתחום הניהול אלא בשל הפשרה הפוליטית".

ויסמל-מנור הוסיף כי "אני מאמין גדול בכך שצריך לתת לנבחר ארבע שנים, ואפילו כתבתי שאני מתנגד להצבעות אי-אמון למעט אולי כשרוב מכריע של 90 חברי כנסת מחליט זאת. הציבור מביע את דעתו ורצונו בקלפי וצריך לתת לנבחרים ארבע שנים בלי הפרעות. אנחנו לא מדברים על ראש ממשלה שחס וחלילה אנס, אלא שמפסיקים כהונה בגלל מדיניות. צריך לתת לו לנסות ליישם את המדיניות עליה נבחר. אם הוא הצלחה, תן לו עוד ארבע שנים. אם הוא כשלון, הבוחר יישלח אותו הביתה. רוטציה רק מכניסה עוד רעש לשיח הפוליטי הרועש ממילא, והבוחר יתקשה לומר בתום הקדנציה בזכות מי ההצלחה או לחובת מי הכישלון. כמובן אם כתוצאה מהחבירה הזו הגוש ייתאחד כמו שנוצר הליכוד או המערך, אז זה משהו אחר. גם זה יכול לקרות בפוליטיקה".

דוגמה לרוטציה שעבדה פחות טוב, ניתן למצוא בכנסת שמסיימת בימים אלה את כהונתה, בין חברי הכנסת של המפלגות הערביות, במסגרת הרשימה המשותפת שזכתה ב-13 מנדטים. לפי הסכם הרוטציה ביניהן, במחצית הקדנציה היתה אמורה להתבצע רוטציה בין מפלגת חד"ש למפלגת בל"ד, וח"כ עבדאללה אבו מערוף היה אמור להתפטר כדי שג'מעה אזברגה ייכנס במקומו. אבל בינתיים הכל הסתבך. ח"כ באסל גטאס מבל"ד הורשע, הוא התפטר מהכנסת וכניסתו של ח"כ אזברגה הוקדמה.

כך, נוצר משבר כשאבו מערוף התפטר בהתאם להסכם ומיקומה של נציגת בל"ד הבאה, ח"כ ניבין אבו רחמון, במקום ה-19, חייב את התפטרותם מהרשימה של מקומות 16, 17 ו-18. חברי המפלגה לא הצליחו להגיע להסכמות והרוטציה התעכבה בכשנה תמימה. רק לאחר שבאוגוסט 2018 התפטר ח"כ ואאל יונס מהמקום ה-18 התאפשרה בסופו של דבר כניסתה של ח"כ אבו רחמון.

גם בית המשפט העליון אמר את דברו בעניין הסכם רוטציה, שעניינו "הסדר פוליטי מוסכם בין כוחות פוליטיים לחלק ביניהם מינויים לכהונה ציבורית". הוא נדרש לקבוע האם יש לו תוקף משפטי, האם הוא שפיט ומה גבולות הפיקוח השיפוטי לגביו, האם יינתן סעד בגין הפרתו, ומה טיבו. זאת, בעניין ערעור על החלטת השופט גדעון גינת בבית המשפט המחוזי בחיפה שם קיבל עתירה נגד המועצה המקומית והורה לאכוף הסכם רוטציה לתפקיד סגן ראש המועצה שלא כובד. פסק הדין של השופטת אילה פרוקצ'יה, השופט משה לוין והשופטת מרים נאור דוחה את הערעור נגד פסק דין זה ובתוך כך קובע כי "עצם קיומו של הסכם בדבר חלוקת כהונה ציבורית של נבחר ציבור בין מספר גורמים פוליטיים אינו, כשלעצמו, פסול".

עם זאת, פסק הדין קובע כי "יש לבחון בחינה פרטנית את ההסכם האינדיבידואלי העומד ברקע המחלוקת על פי מבחן עמידתו בדרישות החוק החל על העניין, עמידתו בעקרונות חוקתיים בסיסיים, והתאמתו לאמות מידה מקובלות של תקנת הציבור. מקרה מקרה לגופו ולנסיבותיו". השופטת מרים נאור סברה אחרת ופסקה, "על דרך העיקרון כי בין בחירה או מינוי לתפקיד כלשהו ובין איוש המשרה בפועל, יכול שתהיה תקופת התארגנות סבירה, לצורך העברה מסודרת של התפקיד - אך לא למעלה מכך. תקופה של 30 חודשים איננה תקופה סבירה", אך נותרה בדעת מיעוט.