פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      להשקיט את תופי הפלילים: התרגיל הנואש של נתניהו מאחורי סערת הפריצה לגנץ

      במקום שיו"ר כחול לבן ושותפיו יהלמו יום-יום בתופי כתב החשדות נגד ראש הממשלה, הם עסוקים בהתגוננות מפני המאמץ להטיל בהם רבב. נתניהו ניסה ליצור סימטריה ביניהם, כאילו כולם בפוליטיקה פגומים, אך הכפשת יריבו באמצעות חיבור לאיראן היא כבר הרבה יותר ממגוחכת

      להשקיט את תופי הפלילים: התרגיל הנואש של נתניהו מאחורי סערת הפריצה לגנץ
      צילום: פייסבוק

      הפעולה האיראנית נגד הטלפון של בני גנץ - אם הצליחה או לא, שטחי לקבוע בלי נתונים בדוקים - מלמדת שלדעת השלטונות בטהראן, בנימין נתניהו טוב לאיראנים. קסאם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, מעוניין בהמשך שלטונו. ביבי טוב לפרסים של הרפובליקה האסלאמית.

      גנץ הוא רק אחד מעשרות רבות של אנשי ביטחון, בהווה ובעבר הקרוב, שהאיראנים מנסים לחדור לרשת התקשורת שלהם. כל מי ששמו הופיע ברבים כשותף סוד וכמעורב במידע, בדיווח ובהחלטות בנושאים צבאיים, אסטרטגיים, טכנולוגיים. אם להוסיף לכך, כפי שהאיראנים (וחיזבאללה, וחמאס, ואולי גם מעצמות) עושים, גם עיתונאים המסקרים תחומים אלה, המספר הכולל של יעדי תקיפת הסיגינט - ציתות אלקטרוני - והסייבר מגיע למאות. גנץ היה למקרה בולט משום זינוקו לעמדה ציבורית מובילה, אך הוא רחוק מלהיות יחיד או ראשון. מותר להניח שכמותו הותקפו גם עמיתיו, הקצינים הבכירים בדימוס ב"כחול לבן" ומתחריהם במפלגות האחרות.

      עוד בוואלה! NEWS:
      גנץ על הפריצה לטלפון הנייד שלו: "סיפור פוליטי הזוי"
      יועצו של גנץ תוקף: דובר ראש הממשלה מנצל מידע ביטחוני לשקרים
      כחול לבן תוקפים את נתניהו: אין שחר לתדרוכים בעניין הפריצה לטלפון

      יו"ר כחול לבן בני גנץ בנאום בניר עם, 15 במרץ 2019 (ניב אהרונסון)
      לא יהיה טלפון ראשון ממנו לנתניהו. גנץ (צילום: ניב אהרונסון)

      כל המדינות מרגלות אחר כל המדינות החשובות להן, בעיקר בהאזנות מסוגים שונים. בתום מלחמת יום הכיפורים גידף הנרי קיסינג'ר בשיחות עם הצמרת הישראלית את מנהיגי בריטניה וצרפת ואמר שוב ושוב שהאמריקנים יודעים מה הם אומרים בסתר. זה היה נכון עוד בתקופת בלעדיותם של הטלפונים הקוויים והתפוצץ בדור השלישי והרביעי של הניידים והאינטרנט. תדריכים גלויים לאנשי תעשיות ביטחוניות במדינות מערביות היוצאים למדינות-אחיות, כביכול, כוללים אזהרות מפני מה שהמארחים עלולים לעשות לציוד הנייד שלהם, במיוחד טלפונים ומחשבים. ההוראה להשאיר מכשירים אלה מחוץ לאתרים רגישים ולחדרי דיונים נובעת מהידיעה שניתן להפוך אותם, גם בהיותם כבויים ודוממים, לשלוחות צילום ושידור, סביב הקורבן התמים ובהאזנת נפח.

      ידיעה זאת היא כיום נחלת הכלל, אף שאין בה כשלעצמה ערובה להתגוננות מפני תקיפה. אזהרה הנמסרת מגורם מוסמך לאיש ביטחון מנוסה, שהוא עכשיו על כוונת אויב דוגמת איראן, מיועדת לכל היותר לרענן את מודעותו ואולי במיוחד לחדד את ערנותו לדואר ולמסרים המגיעים אליו ועלולים להתגלות, אם יתגלו, כמזויפים, רעילים ונשאים של נגיפים. זה שתוכנו של הטלפון חשוף לשאיבה ולהפצה הוא כבר אמור לדעת.

      תרגיל סיבובי

      אם יש סיכון ביטחוני מהלך, הוא אינו בני גנץ. נתניהו בעייתי. הוא נהג להתייעץ עם זרים נעדרי סיווג מתאים (ארתור פינקלשטיין, ג'ורג' בירנבאום) באופן שהדאיג את קציני הביטחון של משרד ראש הממשלה, את השב"כ ואזרחים שהתלוננו בפני היועץ המשפטי לממשלה על ההפקרות. ב"צוק איתן", כשגנץ וקציניו הביאו לקבינט בראשות נתניהו את מצגת כיבוש עזה, היא זלגה לה מלמעלה אל הטלוויזיה וסיכנה את הלוחמים בחזית. החשוד הראשי לא לבש מדים. אילו תבע אז הרמטכ"ל חקירה, היה היועמ"ש יהודה וינשטיין מתקשה לתייק אותה, כפי שעשה לחברי כנסת ולעותרים מהשורה; אבל גנץ נהג באבירות, או שמא בסבילות.

      לסביבת נתניהו היה אז מניע: גיוס דעת קהל נגד פלישה רבתי לתוככי עזה צפופת האוכלוסין. גם עכשיו יש לסביבת נתניהו, שבחלקה התחלפה, מניע לפגוע בגנץ. למרות ראיות נסיבתיות מובהקות, מוטב להיזהר מפני דילוג מחשבתי מזיהוי מניע כזה לקביעה ודאית שהוא שחולל את פרסום הידיעה על איראן והטלפון. לעתים, הדברים מורכבים - או דווקא פשוטים ומקריים - יותר מכפי שהם נראים. ייתכן תרגיל סיבובי, עם מבוע המעביר חומר למקור, בלי שהעיתונאי יודע, ולא רק חושד, מהי נקודת המוצא. גם למקור וגם לעיתונאי עומדת חזקת החפות. אולי אין כלום כי לא היה כלום.

      ישיבת ממשלה שבועית 10.3.2019 (רויטרס)
      מצבו בסיפור אינו טוב. נתניהו (צילום: רויטרס)

      אבל לאחר הערה כללית זו, מוכרחים גם תומכי נתניהו להודות שמצבו בסיפור מסוים זה אינו טוב. הוא ניצב לבדו בראש המדרג החולש על נתוני מבצע הסייבר האיראני. כראש הממשלה, כפופים לו במישרין השב"כ, המוסד והוועדה לאנרגיה אטומית. נתניהו התעקש - והחתים את הממשלה - להכפיף אליו גם את מערך הסייבר הלאומי, בראשות יגאל אונא, לשעבר ראש אגף סייבר וטכנולוגיות בשב"כ. נציגי מערך הסייבר יושבים בדיונים משותפים, שולחנות עגולים, עם גורמי הביטחון האחרים, בעלי המסורת האירגונית השמרנית והנזהרת יחסית מהענקת שירות אישי לקברניט פוליטי. בנוסף לכך, ראש הממשלה הוא אדונו הישיר, ובניגוד לכוונת המחוקק גם הבלעדי, של המטה לביטחון לאומי. באחוזתו של שר הביטחון נתניהו נמצאים אמ"ן, הכולל את מערך ביטחון-המידע; אגף התקשוב וההגנה בסייבר; והמלמ"ב, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. כל הנחלים זורמים לנתניהו והוא מתפקע מרוב מידע. הגופים היחידים שאינם סרים למרותו הם אגף החקירות והמודיעין במשטרה ומבקר המדינה; והתוצאות ידועות.

      במקום שגנץ ושות' יהלמו יום-יום בתופי כתב החשדות נגד נתניהו ויפרסמו קטעים נבחרים גם ממה שאמרו עליו המשטרה, הפרקליטות, המבקר והיועצים המשפטיים מאז נחקר לראשונה ב-1997, הם מתגוננים ומתבכיינים, והנה חלפו להן עוד יממות מבוזבזות.

      סימטריה כוזבת

      היה מי שייצא לתקשורת את סיפור הטלפון של גנץ מי שהיה, ברור מדוע נתניהו עלץ על הפרסום. ראשית, הוא מסיט את הדיון ממנו - לרגע, עד שהדיון חוזר אליו כמועמד לתפקיד מקור או מבוע. שנית, הדיון מתמקד ביריבו העיקרי, ומה עוד לשלילה. שלישית, הוא תורם לסימטריה הכוזבת, שתכליתה לדלל את רישומם של שלושת התיקים הפליליים הכרוכים סביב צווארו. כביכול, כולם בפוליטיקה פגומים. הנה, גם לגנץ יש איזה רבב או שניים. אמנם לא ממש דומות טענות הכפר הירוק והטלפון לטיוטת אישומי השוחד והמרמה, אבל איש אינו מושלם, דין פרוטה כדין מאה, ולכן אין סיבה לבחור ראש ממשלה, כי לא זה המקרה של כיעור - הגדרת היועמ"ש אליקים רובינשטיין להתנהגות הזוג נתניהו בפרשת עמדי - מפני יופי תוציאו.

      לא אכפת לנתניהו שהסימטריה כוזבת, כי אין סימטריה בין מצבו לבין זה של גנץ. אם לאחר הבחירות לא יהיה גנץ ראש הממשלה, אלא רק שר הביטחון או ראש האופוזיציה, לא נורא. כך או כך או כך, לעומת מקומו לפני חודשים מעטים, הישגו יהיה עצום. לעומתו, אם נתניהו מאבד את ראשות הממשלה ב-9 באפריל, תהיה דרכו למעשיהו קצרה ומרה. לא עת אנינות היא זאת לו - כאילו הייתה אי פעם. לכן הוא בא לדו-קרב עם גנץ כמו הזאב לכומתה אדומה או קים ג'ונג און המפצפץ את דודו בתותח נ"מ מול סטודנט חובב סיף באוניברסיטת היידלברג; ולכן לא משנה שכמו את גנץ ניסו האיראנים לתקוף בטלפון ובמחשב עוד מאות ישראלים. כעת מדברים על גנץ, כדי שלא לדבר על נתניהו.

      מנהיג כוח קודס האיראני קאסם סולימאני, ספטמבר 2016 (AP)
      לא גנץ היה מקבל את קולו. סולימאני (צילום: אי-פי)

      מי שהמציא בשעתו המביכה פושעים פוליטיים, שהקליטו את הניאוף שעליו רץ להודות בטלוויזיה, מקווה שגנץ יתהלך מעתה תחת ניחוח של בושם מפוקפק, כחול לבן: סרט כחול המשמש להלבנת פנים. זה היה מגוחך אילו ההכפשה נעצרה שם, בהקשר המקומי, אך בזכות החיבור לאיראן, זה ממש מטופש.

      כי מה, בעצם, אומר המסגור האיראני של סיפור הטלפון? שנתאנז חוששת מגנץ. איראן אינה רוצה בו כראש ממשלת ישראל. כרמטכ"ל, הניח את היסודות המעשיים, לא הברברניים, ללחימה במשמרות המהפכה בסוריה ובנה את מפקדת העומק. נתניהו, לעומתו, חבר לדונלד טראמפ בקעקוע הסכם הגרעין ובכך פגע בבניין הכוח של צה"ל ופורר את החזית האחידה עם האירופים, הרוסים והסינים. לסולימאני אין טוב מנתניהו, המחליש את המתונים ומחזק את הקיצונים, גם בזירה הפלסטינית. אילו הייתה לסולימאני זכות בחירה בישראל, לא גנץ היה מקבל את קולו.

      גם אם מספרו (הקווי, הרי אין לו נייד) של נתניהו נמצא בטלפון של גנץ, התרגיל הנואש של הצגתו כחשוף לאיראן ימחק אותו סופית מאנשי הקשר שלו. במוצאי הבחירות לא יהיה טלפון ראשון מגנץ לנתניהו. ההזמנה לליכוד לדון בממשלה משותפת תותנה בסילוקו של נתניהו ותהיה פומבית; זה לא לטלפון.