החולמים, המהמרים והטועים: מצעד הגיבורים הטרגיים של הבחירות

עם רדת המסך מעל מערכת הבחירות, רשימה ארוכה ומכובדת במיוחד מתמודדת על תואר המפסיד הגדול. מימין ומשמאל שחקנים פוליטיים ותיקים ומנוסים, וגם כאלה חדשים וחסרי ניסיון, הימרו הימורים שגויים, טעו בחישובים הפוליטיים, או נתקלו בגורל אכזר במיוחד שהביא אותם לסיים את הקמפיין עם תחושה מרירה של פספוס, החמצה, וברוב המקרים - הכחדה או היעלמות. אל חשש, רבים מהם כנראה עוד יצוצו חזרה בחיינו, אבל בינתיים, אלה הם הגיבורים הטרגיים של בחירות 2019.

בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
כל הפנים והשמות: כך צפויה להיראות הכנסת ה-21
"לקדם שקיפות": התייעצויות הנשיא עם הסיעות יועברו בשידור חי
הדרום עם נתניהו, ת"א עם כחול לבן: תוצאות הבחירות לפי יישובים

הימין החדש הייתה המפץ הפוליטי הראשון בבחירות לכנסת ה-21. בנט ושקד הקימו מפלגה חדשה אחרי שטענו כי הציונות הדתית בכיס של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בתחילת הדרך הסקרים ניבאו להם עשרה מנדטים וזו הייתה נראית כמו הבטחה גדולה. השניים טענו כי מטרתם להשיב לימין מצביעים חילונים שפזלו לגוש המרכז-שמאל, אבל אז משהו השתבש בדרך והם החלו בקרב על מצביעי הציונות הדתית.

עם החלום הגדול על תיקי הביטחון והמשפטים ואולי גם על תפקיד ראש הממשלה בעתיד, הקמפיין לא התרומם. הם לא ממש הצליחו להשתלב בשיח התקשורתי ובעיקר יצרו פרובוקציות עם סרטון הבושם של שקד ושיחה עם יונת השלום של בנט, ואפילו ההשפלה המשפחתית של בנט מצד נתניהו לא זכתה לתגובה הולמת אלא בעיקר להתעלמות מוחלטת. אחרי העימותים המתמשכים בין הצדדים בקדנציה החולפת, קל יהיה להעריך שראש הממשלה לא ממש עצוב מכך שהשניים יישארו מחוץ לכנסת, ואפילו אם יתרחש שינוי עם המעטפות הכפולות, זו עדיין תהיה טרגדיה גדולה.

במשך שנים, לבני רקחה וחלמה על גוש דמוקרטי גדול שיפיל את נתניהו, אבל כשהגיע רגע האמת - היא נשארה בחוץ. הבחירה של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה ב-2017 סימנה את תחילת הסוף, ושבוע לאחר ההודעה על בחירות הוא הודיע בשידור חי קבל עם ועדה על גט הכריתות של המחנה הציוני, וגזר עליה להתמודד לבד ולחפש חברים אחרים בחיבורים והמיזוגים.

למרות הניסיון הרב, כל הרצון הטוב והוייב החזק נגד נתניהו, היא גילתה שהיא מטען פוליטי עודף וחורג, שאף אחד לא רצה לקחת, וגם בני גנץ וגם יאיר לפיד ויתרו על שירותיה. 11 יום לפני סגירת הרשימות - לבני הודיעה על פרישה מהמערכת הפוליטית, ופרשה בכבוד לפני שחטפה סטירת לחי דומה מהציבור.

היא הייתה אמורה להיות מפלגת האווירה של הבחירות, אבל התחילה את הבאזז מוקדם מדי ואיבדה את המומנטום. היא הייתה יכולה לקבל מקום של כבוד ברשימת כחול לבן, אבל פוצצה את המגעים עם גנץ בזעם והתעקשה להתמודד לבד. היא הייתה בטוחה שהיא תצליח לסחוף את הקול הנשי והחברתי, אבל הלכה לאיבוד בין בני וביבי עמוק מתחת לאחוז החסימה. היא התלוננה כל הזמן שהסקרים מוטים לדעתה, אבל דווקא במקרה שלה התברר שהם צדקו לאורך כל הדרך. שלוש שנים אחרי שפרשה מישראל ביתנו בקול תרועה גדולה לוי-אבקסיס גילתה שהמציאות הפוליטית קרה וקודרת, וקשה מאוד להסתדר בה לבד.

גנץ מאוד רצה אותה לצדו, ניהל עמה משא ומתן מתקדם, והסכים להיעתר כמעט לכל הדרישות המפליגות שלה. אך כשהיא גילתה שהוא במקביל מקיים משא ומתן עם לפיד היא פוצצה את העסק בקול תרועה גדול, לא השאירה מקום לדיאלוג, והחליטה לרוץ באופן עצמאי - למרות הסקרים העכורים. עד הרגע האחרון בכירי כחול לבן ניסו לפתות אותה לפרוש תמורת תפקיד בכיר ולמנוע את אובדן הקולות לאחוז החסימה, אך הגאווה של לוי-אבקסיס לא אפשרה לה לסגת, והובילה אותה החוצה מהזירה הפוליטית.

כמו חלום שהתנפץ, כך מפלגת זהות של פייגלין בבחירות. היא סומנה כ"הפתעת הבחירות" אבל כנראה שלמציאות היו תכניות אחרות. הסקרים, התקשורת והשיח ברשתות החברתיות הצליחו ליצור מצג של הצלחה מסחררת, ולא בחלל ריק. זהות החלה לצבור תאוצה עם בשורת הלגליזציה מסמים קלים, נמשך במצע החירות, ברעיונות המשיחיים ובאיחוד חלומי של חילונים, כיפות סרוגות, בני ישיבות - כולם בהרמוניה אותנטית ומחממת את הלב.

מה שהחל כהבטחה גדולה החל להידרדר עם ניסיונותיו של פייגלין למשוך באותה נשימה מצביעים מהימין והשמאל יחד. המומנטום אבד, הפער בין ההבטחות ליכולת להוציא אותן לפועל והמתקפה בישורת האחרונה של נתניהו, בנט ושקד, כחלון והחרדים הותירו אותו מחוץ לכנסת הבאה.

לברק יש רשימת תארים מהוללת ומכובדת: ראש הממשלה, שר הביטחון לשעבר, והחייל הכי מעוטר בצה"ל, ובשנתיים האחרונות נוסף לו גם התואר מלך הצייצנים האופוזיציוני של הטוויטר. הוא היה הקול הבולט החריף והחד ביותר נגד נתניהו ורדף אותו ואת היועץ המשפטי לממשלה עד חורמה על כל החקירות והפרשות. במקביל, פעל בכל כוחותיו להקים גוש גדול להחלפת השלטון וניסה למצוא נוסחה מנצחת של חיבורים.

בסופו של דבר הגוש קם, אבל הוא לא היה בתוכו, ושלושת הגנרלים ששירתו תחתיו העדיפו לצאת למערכה מבלי שהוא חלק מראש החץ. גרוע מכך, ברק נאלץ לשבת בחוץ ביציעים ולצפות ביריבו המר גבי אשכנזי כובש את השווקים והאולפנים והופך לכוכב הפופולרי של הבחירות. גם השבט אמר את דברו: נבואות הזעם הקשות של ברק על השחיתות של נתניהו והסכנה שהבחירה בו מביאה לדמוקרטיה לא שכנעו את הציבור הישראלי, שהעניק לליכוד את הניצחון הגדול ביותר שלו בעשור האחרון.

בבחירות 2019 כבל יכול לרשום לעצמו הישג יחיד ומיוחד: חיקוי בלתי נשכח בארץ נהדרת, אבל זהו פרס ניחומים בלבד על הסיטואציה העגומה שבה מסיים אחד הח"כים הוותיקים במפלגת העבודה את הקמפיין. למרות הקדנציה הפרלמנטרית המהוללת וכהונתו המוצלחת כיו"ר ועדת הכלכלה, כבל לא הצליח לנצח את הפרוצדורה של מפלגת העבודה ומצא את עצמו מחוץ לכנסת.

הוא היה הראשון שזיהה את הבעיה ששמה אבי גבאי וניסה מאחורי הקלעים לפעול להדחתו או הזזתו מהתמונה, וגם היה היחיד שיצא פומבית נגדו והעז לקרוא עליו תיגר ולהזהיר שהוא עומד "להפיל את הבית עליו ועל המפלגה כולה". גבאי נקם בו בפריימריז והצליח לדחוק אותו למקום לא ריאלי, אך נבואת הזעם של כבל התגשמה גם התגשמה ומפלגת העבודה סיימה את הבחירות בשפל היסטורי חסר תקדים עם 6 מנדטים.

גם הוא יקבל כנראה עוד הזדמנות לנקום את נקמתו: הוא אמנם שתק במהלך כל הקמפיין, אבל רגע אחרי שפורסמו תוצאות המדגמים כבר קרא לגבאי להתפטר וללכת הביתה: "אין לו זכות להמשיך ולו דקה אחת". ביום שאחרי, לגבאי צפוי מבחן מנהיגות אכזרי במפלגת העבודה, וכבל יהיה שם כדי לשאת את נס המרד.

לא מעט הצעות קיבל ישי טרם סגירת הרשימות. הבטחה לתפקיד שר מנתניהו, מקום בחמישייה הפותחת באיחוד מפלגות הימין. אולי זה אריה דרעי ואולי זה מנהיגו הרוחני הרב מאיר מאזוז, אבל ההצעות ירדו מהפרק בזו אחר זו. ישי אמנם הסיר את רשימתו, הודיע על תמיכה ביהדות התורה והביא לה לפחות מנדט נוסף. התמיכה הזו החזירה אותו למיינסטרים החרדי אחרי שיריבו הפוליטי דרעי ניסה להוקיע אותו ציבורית במגזר החרדי.

אולם מבחינתו זה לא מספיק, מאז שפרש מש"ס הוא חלם לחזור לכנסת או לממשלה, וגם הפעם לא הצליח, בינתיים. יהדות התורה בה תמך קיבלה 8 מנדטים והיא מסתמנת המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה העתידית. ישי סבור שראשיה צריכים לבקש עבורו תפקיד שר מנתניהו, אבל לא מעט מכשולים צפויים לבקשה כזו, העיקרי שבהם הוא דרעי. לכן, גם הפעם הוא עלול למצוא עצמו בקו הסיום בחוץ.

תכניות הסאטירה והצנזורה הצבאית נפרדו סופית מאחד השחקנים הפוליטיים שהכי העסיקו אותם בארבע השנים האחרונות, ובבחירות האלה ככל הנראה תמה לעת עתה דרכו הפוליטית של איוב קרא. עד ממש לא מזמן הוא היה אחד מאורחי הכבוד בבלפור ובמטוס ראש הממשלה, ומילות החנופה שלו לבני הזוג נתניהו היו אמורות להבטיח לו עתיד ורוד. אך קרא לא הפסיק להסתבך בפליטות פה ותקריות דיפלומטיות מביכות, ובעיקר לא מילא את ייעודו כמוציא ומביא במשרד התקשורת וגילה מדיניות עצמאית מדי בנושא החשוב כל כך לנתניהו ורעייתו.

עוד לפני הפריימריז בליכוד, נתניהו סימן לו את הדרך החוצה; בשונה משנים עברו - הוא לא גיבה את הניסיון שלו לעקוף את חוקת הליכוד ולהתמודד שוב על משבצת המיעוטים, וגזר עליו התמודדות ברשימה הארצית שם סיים בסופו של דבר במקום ה-40. עם קצת מזל, פרישות או התפטרויות מהכנסת עוד יכולות להחזיר אותו איכשהו למשכן, אבל כדי לשקם את מערכת היחסים החמה עם נתניהו הוא יצטרך יותר עד כה מהנביא יתרו.

חזן היה הילד הרע של הכנסת ה-20 היוצאת. הוא עורר פרובוקציות, תקף את נתניהו ורעייתו שרה בתקשורת ואז גילה שבפריימריז במפלגה הוא נדחק למקום לא ריאלי. הוא הגדיר זאת "נקמה מתוכננת היטב" של נתניהו ואנשיו, ויצא למסע שמבחינתו היה אמור להוכיח את כוחו.

הוא התמודד עצמאית במפלגת צומת, אבל אז גילה שהחיים הפוליטיים הם לא פיקניק. לא עוד סיקור תקשורתי רחב היקף או תמיכה ציבורית גדולה. ברחוב המשיכו לבקש ממנו סלפי, אבל ברגע האמת, גם מעט האהדה שזכה לה נעלמה כלא הייתה. בבחירות הוא קיבל רק 2,288 קולות, במה שהוכיח שוב שמה שקורה בפייסבוק לא דומה למה שקורה בקלפי.

לפני יותר משלוש שנים היה הירש מועמדם של ראש הממשלה ושל השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לתפקיד מפכ"ל המשטרה, אולם המינוי נבלם בעקבות פתיחת חקירה משטרתית נגדו. בשל הזמן שנמשך, החליט השר ארדן להסיר את המועמדות שלו ואז הגיעו הבחירות לכנסת. הסחבת בחקירה והאהדה הציבורית סימנו אותו כשחקן בעל שם פוטנציאלי בזירה הפוליטית. ארדן קרא לשריין אותו בליכוד, והירש ניהל שיחות פוליטיות גם עם בנט ובצלאל סמוטריץ'.

הירש התעקש להמשיך לבד, רשם את "מגן" והתמודד עצמאית עד הסוף. בדיוק כמו במרוץ למפכ"לות זה החל כהבטחה אבל הסתיים כאכזבה גדולה, הירש לא גייס דמויות בולטות, לא השקיע מדי בקמפיין וסיים עם 3,280 קולות בלבד.