פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מבן גוריון ועד לבני: הרכבות הממשלה שהסתבכו לאורך ההיסטוריה

      בשנת 1961, נקלע ראש הממשלה הראשון למו"מ מורכב ונכשל בהקמת הקואליציה. שנים לאחר מכן, פרס עמד בפני מבוכה שנצרבה בהיסטוריה בשם "התרגיל המסריח" וכנשיא היה עד לכשלונה של לבני. כמו בעבר, גם היום תוצאות הבחירות הן רק נקודת התחלה למאבקים הפוליטיים

      מבן גוריון ועד לבני: הרכבות הממשלה שהסתבכו לאורך ההיסטוריה
      צילום: חדשות 13, עריכה: שאול אדם

      שר הביטחון דוד בן גוריון עמד לצאת בבוקר יום חמישי, 13 באוקטובר 1955, ממלון "הנשיא" בירושלים ולנסוע לתל אביב. הוא היה אמור להופיע בפני ישיבת מועצה סגורה של תנועת המושבים. המושבניקים היו נסערים נוכח העובדה כי דרישתם למינוי שר חקלאות מטעמם עמדה להידחות. המועמד המועדף היה נציג הקיבוצים, קדיש לוז מדגניה ב'. המושבניקים איימו כי ארבעת חברי הכנסת שלהם ברשימת מפא"י לא ישתתפו בהצבעת האמון בממשלה. "מרד במפא"י", זעקו הכותרות.

      אבל בטרם בן גוריון יצא מחדרו, הוא חש ברע ועל פי הדיווחים "הרופאים שבדקו אותו חששו לשלומו". הרופאים ציוו עליו להיות מרותק למיטתו במשך שבוע ואסרו על ביקורים במשך שלושה ימים. על פי הדיווח ב"מעריב" הם הורו כך משום "מצב בריאותו שנפגם על ידי המאמץ הרוחני והפיזי הקשה שעשה במשך השבועות האחרונים בקשר להקמת ממשלה חדשה".

      עוד בוואלה! NEWS
      מסע ירי בווירג'יניה: עובד עירייה הרג 12 בני אדם
      נסראללה: "מלחמה עם איראן תבעיר את האזור, ישראל תשלם את המחיר"
      סוף המשחק: הדו קרב בין נתניהו וליברמן בבחירות עלול להיגמר בדם

      בן גוריון נואם בישיבה את נאום השבעת הממשלה, 31/11/11955. עיתון דבר (צילום מסך)
      בן גוריון נואם בכנסת, 1955 (צילום: מתוך עיתון "דבר")

      אירועי אותם ימים סיפקו ל"זקן" עוד מאמצים נפשיים רבים, מלבד מלאכת הרכבת הממשלה: בעידודה ותחת חסותה של מצרים חדרו לישראל חוליות מחבלים שכונו אז "פדאיון" וביצעו פיגועים רצחניים ביישובים לאורך הגבולות בנגב ובגליל. המושבים גילת ופטיש בנגב ועלמה ומירון בגליל, ספגו אז אבדות קשות. חדירות הפדאיון העמיקו עד 40 קילומטרים לתוך שטח ישראל.

      ביום שלישי, 30 באוגוסט, נרצחו בכמה תקריות שונות שבעה אזרחים ישראלים, בהם רצח ארבעה עובדים בפרדס ליד מושב בית חנן. שמעון רדיה בן ה-12, הוא שגילה את גופת אביו, אברהם, ושלושת חבריו. מצרים הלכה והתחמשה, נשיאה נאצר לא הפסיק לאיים על ישראל שבאותם ימים קלטה גלי עליה גדולים והתמודדה עם מצוקה כלכלית.

      הסדרה "ימי בגין" של כאן 11, מנחם בגין (יח"צ , באדיבות אלון ריינינגר, קונטקט פרס אימג'ס ניו-יורק)
      הכפיל את כוחו. בגין (צילום: באדיבות אלון ריינינגר, קונטקט פרס אימג'ס ניו-יורק)

      רק חצי שנה קודם שב בן גוריון מתקופת פרישה בצריף בשדה בוקר לשולחן הממשלה, כשר הביטחון, תחת, או נכון יותר, מעל ראש הממשלה, משה שרת. בבחירות לכנסת השלישית, שנערכו ב-26 ביולי 1955, בן גוריון חזר כצפוי להיות מועמדה של מפלגה השלטון מפא"י לראשות הממשלה.

      אולם למרות שובו של בן גוריון, בבחירות לכנסת השלישית שנערכו ב- 26 ביולי 1955, מפא"י איבדה מכוחה וירדה מ-45 מנדטים ל-40. גם "הציונים הכלליים", שותפתה של מפא"י לקואליציה, איבדה מכוחה וירדה מ-20 מושבים בכנסת ל-13 בלבד. מנגד תנועת החירות בראשות מנחם בגין הכפילה את כוחה ועם 15 מנדטים הפכה למפלגה השנייה בגודלה.

      גם עם חמישה חברי כנסת ממפלגות ערביות ששימשו כמפלגות לוויין של מפא"י, היה זקוק בן גוריון להכניס לממשלה שותפות חדשות ופנה למפ"ם ולאחדות העבודה-פועלי ציון שהביאו עמן נדוניה של 19 מושבים. עם זאת ראש הממשלה החדש-ישן פעל להקמת קואליציה רחבה ככל האפשר והתעקש להכניס לממשלה גם את אנשי "חזית דתית לאומית", מי שהפכו מאוחר יותר למפד"ל.

      "דבר ללא תקדים בתולדות הכנסת"

      רק שלושה שבועות אחרי הבחירות הטיל הנשיא יצחק בן צבי את מלאכת הקמת הממשלה על בן גוריון. הרצון להכניס לממשלה את הדתיים אילץ למצוא נוסחה מוסכמת בשאלות דת ומדינה. המשא ומתן נמשך ונמשך. המצב הביטחוני החמיר נוכח התעצמות מצרים והתקפות הטרור בגבולות. המדינה הייתה בתחושת מצור. אזרחים וגופים גייסו כסף לרכישת נשק. נשים תרמו תכשיטים. זוגות מסרו טבעות נישואים, עיריית חיפה תרמה פלגת סירות טורפדו ומשקי עמק הירדן תרמו לקניית טנק שיקרא "עמק הירדן 1".

      בן גוריון עמד להכריז על הקמת ממשלה ואז התמוטט. שמועות דיברו על אירוע מוחי, רופאיו טענו לוורטיגו, או מחלת מנייר (הפרעה במערכת שיווי המשקל הנגרמת ממחלת האוזן הפנימית).כעבור שלושה שבועות שב למשרדו ולהשלמת המשא ומתן הקואליציוני. הפעם היה גם מי שהגיע לעזרתו; היה זה הנשיא בן צבי, שחזר מחופשה בים המלח ועבר דרך מלון "הנשיא" כדי לדרוש בשלומו של בן גוריון. שם פגש מבקר נוסף - שר הפנים משה שפירא מהחזית הדתית. הנשיא פנה אליו בבקשה כי יעשה הכול למען הצטרפות מפלגתו לממשלה. היה זה מפנה של הרגע האחרון שהביא להצטרפות הדתיים לממשלה. כעת הייתה לבן גוריון קואליציה איתנה של 80 חברי כנסת.

      ב-2 בנובמבר, כמעט מאה ימים אחרי הבחירות, הציג בן גוריון את ממשלתו בפני הכנסת. עדיין חלש, "ניגש בן גוריון בצעדים איטיים אל דוכן הנאומים", נכתב ב"מעריב". חלק ניכר מדבריו נשא ראש הממשלה כשהוא יושב, "דבר ללא תקדים בתולדות הכנסת", כתבו בעיתון.

      יצחק בן צבי, נשיא המדינה השני (סריקה)
      דרש בשלומו של בן גוריון. בן צבי

      שש שנים אחר כך שוב נקלע בן גוריון למשא ומתן מורכב להקמת קואליציה. היה זה אחרי הבחירות לכנסת החמישית שנערכו ב-15 באוגוסט 1961. בשיחות עם שותפותיה הטבעיות להקמת קואליציה - מפ"ם, אחדות העבודה, דתיים לאומיים והליברלים, התעקשה מפלגת השלטון, מפא"י, כי שריה יהוו רוב בממשלה. אלא שהשותפות העתידיות פעלו כגוש משותף והקשו על מפא"י להקים קואליציה. "החזית המרובעת" כונה גוש המפלגות. בניסיון לפורר אותם הופצו שמועות על מגעים בין מפא"י לחירות, מה שבאותם ימים נשמע כתרחיש דמיוני.

      במפא"י כבר היו מוכנים להתפשר על שוויון בחלוקת תיקים בין המפלגה ושותפותיה. בן גוריון הביע את מחאתו והחל להיעדר מישיבות מזכירות מפא"י. ב-7 בספטמבר הודיע לנשיא בן צבי כי הוא מחזיר לידיו את המנדט שנתן לו להרכיב ממשלה ומסר איגרת פרידה. "אני נפרד מצה"ל בהוקרה ואהבה", נכתב. "לצערי הרב איני מוכן לקבל על עצמי, בתנאים הקיימים, הרכבת הממשלה. זהו צו חרדתי לביטחונה ולכבודה של ישראל".

      בן גוריון מחזיר לנשיא בן צבי את המנדט שקיבל מידיו להרכבת ממשלה. 8/9/1961 (צילום מסך)
      בן גוריון משיב לנשיא את המנדט על הרכבת הממשלה, 1961 (צילום: מתוך עיתון "דבר")

      אחד הסעיפים החשובים ביותר לראש הממשלה הייתה התעקשותו שלא להטיל פיקוח אזרחי על מערכת הביטחון, לדבריו מחשש לכניסת שיקולים מפלגתיים. החלטתו להחזיר את המנדט לנשיא "ירדה על חברי המזכירות (מפא"י - א"א) כרעם משמיים בהירים", נכתב ב"מעריב".

      בניגוד למה שקרה השבוע, לא נשקלו בחירות חוזרות. הנשיא החליט להטיל את הרכבת הממשלה על לוי אשכול שהחל במלאכה. כוונת אשכול הייתה להקים קואליציה בראשה יעמוד בן גוריון. אשכול הצליח לצרף לצד מפא"י את שני חברי הכנסת של מפלגת פועלי אגודת ישראל ופורר את גוש ארבע המפלגות שמנגד. חודשיים וחצי אחרי הבחירות הוקמה סוף סוף הממשלה ובראשה עמד בן גוריון, בפעם האחרונה. ביוני 1963 התפטר מתפקידו ולא שב עוד להנהגה.

      שמעון פרס בימיו כיו"ר אופוזיציה כשברקע תמונתו של דוד בן גוריון, יוני 1981 (AP)
      היה מתוסכל מחוסר יכולתו לקדם תהליך מדיני. פרס (צילום: אי-פי)

      כישלון מהדהד וזכור בניסיון הרכבת ממשלה נצרב בהיסטוריה הישראלית בשם "התרגיל המסריח". אחרי הבחירות לכנסת ה- 12 בנובמבר 1988, הקים יצחק שמיר ממשלת אחדות לאומית כשהמערך שותפה בכירה בממשלתו. יצחק רבין מונה לשר הביטחון ושמעון פרס כשר האוצר.

      פרס היה מתוסכל מחוסר יכולתו לקדם תהליך מדיני. רק כמה שנים קודם לכן עמד בראשות הממשלה וקידם במרץ תכניות שונות. בעקבות הסכם הרוטציה עם שמיר, עבר למשרד החוץ וגיבש עם המלך חוסיין את "הסכם לונדון", המוכר כ"אופציה הירדנית", אך שמיר טרפד את המהלך. כעת תכניתו של פרס הייתה להפיל את הממשלה ולהקים ממשלה צרה. יחד עם יוסי ביילין, רפי אדרי וחיים רמון, ובשיתוף פעולה עם אריה דרעי מש"ס, הגו תרגיל להפלת הממשלה ולהקמת ממשלה חדשה.

      חברי "אגודת ישראל" כבר חתמו על הסכם עם פרס ואנשי ש"ס היו הבאים בתור. אלא שהרב שך טרף את הקלפים. הרב עובדיה יוסף עדיין לא יצא אז לדרך עצמאית ושליטתו של הרב שך בש"ס הייתה חזקה. החשש מפני ריב עם הרב שך היה עמוק. הדבר היה עלול לפגוע בתלמידים ספרדים שלמדו בישיבות אשכנזיות והיה בו כדי לגרום לפירוק של ש"ס.

      הרגע המביך של פרס

      כעת התווספה בעיה נוספת: שניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל התקשו להצטרף לצעד של מפלגתם. נוכח הפרת ההבטחה מצד הסיעות החרדיות, חיפשו אנשיו של פרס נואשות אחר רכש חדש. הם הצליחו לשכנע את אברהם (אברשה) שריר, איש הסיעה הליברלית בליכוד, לחצות את הקווים, תמורת תיק התחבורה ושריון ברשימה לכנסת, לשתי קדנציות. התרגילים הפוליטיים עוררו סערה ציבורית ולימים רבין הגדיר את מהלכיו של פרס כ"תרגיל המסריח".

      שריר נענה לקריאתו של שמיר: "אברשה, שוב הביתה" והותיר את פרס מתוסכל ושבור. אולם במפלגתו עדיין האמינו כי יקימו ממשלה. כנסת ישראל התכנסה להשביע ראש ממשלה חדש, את פרס. הידיעה כי שני חברי אגודת ישראל יעדרו מההצבעה, הביאה בבוקר ההצבעה את פרס לביתו של הרב עובדיה יוסף, בבקשה כי שני חברי כנסת של ש"ס יתמכו בו. הרב הבטיח כי כך יהיה. אך זמן קצר לפני ההצבעה הודיע דרעי כי הדבר בלתי אפשרי.

      פרס עמד בפני רגע מביך ביותר: ההצבעה לא נערכה והישיבה החגיגית התפזרה. הנשיא חיים הרצוג העניק לו ארכה של 15 ימים נוספים. הפעם היה זה חבר הכנסת יצחק מודעי שהפך ללשון המאזניים. פרס האמין כי יצליח לשכנע את מודעי שפרש מהליכוד עם שלושה חברים נוספים, לתמוך בממשלה צרה בראשותו. מודעי החליט לבסוף לדחות את בקשותיו של פרס. מנגד היה זה חבר הכנסת אפרים גור ממפלגתו שחצה את הקווים והעביר את תמיכתו לשמיר, תמורת הבטחה להיות סגן שר ולזכות למקום משוריין בליכוד. פרס הבין כי כשל והחזיר את המנדט לנשיא הרצוג.

      הכשלון של פרס בהקמת ממשלה ("התרגיל המסריח"), מעריב, 26/4/1990 (צילום מסך)
      פרס מחזיר לנשיא את המנדט להרכבת הממשלה, 1990 (צילום: מתוך עיתון "מעריב")

      פעם נוספת בה הוחזר לנשיא המנדט שנתן להרכבת ממשלה, היה בשנת 2008. ראש הממשלה אהוד אולמרט הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בעקבות חקירות משטרתיות בפרשיות שחיתות בהן היה מעורב. גם הפעם פרס היה חלק מההתרחשות, אלא שתפקיד נוח ורגוע בהרבה - כנשיא המדינה. הוא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ציפי לבני, ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. אלא שדרישות ש"ס להגדיל את קצבאות הילדים נדחו על ידה והמשא ומתן הקואליציוני נכשל. בתום 42 ימים נאלצה להודיע לנשיא פרס כי היא משיבה לידיו את המנדט שהעניק לה.

      נדמה שלא היה אדם כפרס שיכול היה להבין באותו רגע את עומק התסכול של לבני. ישראל נאלצה ללכת שוב לבחירות, בפעם ה-18. מאז נערכו עוד חמש מערכות בחירות וכעת ניצבים אזרחי המדינה לאחר בחירות נוספות, שלא ברור האם גם כעת תדע המערכת הפוליטית בישראל יציבות ושקט.

      ציפי לבני (יח"צ , ליאור מזרחי)
      השיבה לנשיא את המנדט שהעניק לה. לבני ב-2009 (צילום: ליאור מזרחי)