בידור להמונים: אהוד ברק והסרטונים הם מתנה משמיים לנתניהו

בדיוק בזמן הזה בשבוע הבא ייפתחו חגיגות רשמיות בבלפור: ב-19 ביולי בנימין נתניהו ייכנס לספר השיאים של הפוליטיקה הישראלית ויוכרז רשמית כראש הממשלה עם תקופת הכהונה המצטברת הארוכה ביותר בתולדות המדינה. בכך, הוא מדיח סופית את דוד בן גוריון ודוחק אותו למקום השני בספרי ההיסטוריה: בנובמבר 2016 נתניהו שבר את שיא הכהונה הרצופה בתפקיד - שעד אז הוחזק בידי ראש הממשלה הראשון.

עכשיו הוא עוקף אותו גם בזמן הכהונה המצטבר - 13 שנים ו-127 ימים, בסך הכול 4,872 ימים. "רק החזק שורד", נתניהו ציטט את עצמו כשצייץ בהתרברבות את שער מגזין טיים, עוד כתבת פרופיל בינלאומית שמנסה לפצח את סוד קסמו וכוחו. מניין הימים מדבר בעד עצמו.

ימים יגידו איזה עוד שיאים נתניהו ישבור, ובעיקר אם הוא יהיה ראש הממשלה המכהן הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שמואשם בעבירות שוחד. בינתיים, בראש הכוח ששואף לקצוב את ימיו מתייצב באופן אירוני מי שמחזיק בשיא השלילי הנגדי - ראש הממשלה שכיהן הכי פחות זמן - אהוד ברק. הקרב בין נתניהו וברק עלה השבוע לטורים גבוהים, עם חילופי סרטונים יומיים וסבבים חוזרים ונשנים של מתקפות ותגובות. הליכוד מטווח את ברק על קשריו עם עבריין המין ג'פרי אפשטיין, ברק מגיב באתגר פקק ויראלי, נתניהו עוקץ אותו בשידורי הפייסבוק כ"רודן קטן" וחוזר חלילה.

"הבחירות האלה הן על שאלה אחת - מי אתם רוצים כראש הממשלה? את נתניהו או את גנץ-לפיד-ברק", נתניהו מסגר השבוע מחדש את האויב בבחירות הקרובות, משדרג את ברק לדרגת מועמד לראשות ממשלה, בזמן שהוא בקושי עובר את אחוז החסימה. ברק, שכמו נתניהו גייס לצדו מוחות מבריקים וצעירים שמספקים סרטונים ויראליים יומיים לפחות בקצב שנתניהו עושה לייב בפייסבוק, הגיב כמובן בסרטון משלו.

בחירות מועד ב' - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
ניצחון לזנדברג מול מחנה הורוביץ: מרצ בחרה את רשימתה לכנסת
אחרי שהתבטא נגד הרוטציה, יעלון מבהיר: "לפיד יהיה רה"מ מצוין"
איחוד ראשון בימין: פרץ וסמוטריץ' ימשיכו בריצה משותפת בבחירות

מלחמות הסרטונים מספקות בידור להמונים ומעירות את מערכת הבחירות המנומנמת - ומשחקות לטובת שני הצדדים: ברק הוא מתנה משמים עבור נתניהו - אויב חדש-ישן להתעמת איתו. בטוויטר ובברנז'ה הוא זוכה לעדנה ופופולריות, אבל בציבור, ובעיקר בבייס הליכודי, הוא מאוס עד מאוד; הרבה יותר קל לשנוא אותו מאשר את בני גנץ המנומס והממלכתי, והשפה החדה והמבזה שבה הוא משתמש פועלת כבומרנג ורק מסייעת לנתניהו בציפוף השורות; ולבסוף, גם לברק יש את מנת חלקו בהון שלטון, חברים מפוקפקים ושלדים טריים בארון.

חשיפת "הארץ" על ההשקעה המשותפת ב-2015 שלו ושל ג'פרי אפשטיין, שהואשם השבוע בסרסור קטינות, עשויה לגרום לו הרבה נזק, ומחזקת את הקמפיין הליכודי שטוען לאכיפה סלקטיבית. הוא, מצדו, מתדלק את הלהבות בדלק ובנזין. שלטי החוצות, סבבי הראיונות, והפרסום הבולט באתרים מלמד שהוא בעיצומו של קמפיין גוועלד אגרסיבי שנועד לשפר את מצבו העגום בסקרים ואת קלפי המיקוח שלו במשא ומתן על איחוד בשמאל, והעימות עם נתניהו מעמיד אותו בקדמת הבמה ומסייע לו לגייס עוד חלקים ממחנה האנטי-ביבי.

רק שאסטרטגיית רק לא ביבי קצת שחקה את עצמה בבחירות הקודמות, וגם הוכיחה את עצמה כלא אמינה במיוחד אחרי שגדול הפוסלים את נתניהו, אבי גבאי, ניהל משא ומתן רציני על כניסה איתו לקואליציה. כך שבזמן שברק ונתניהו מתכתשים, מי שעשוי להרוויח מההפקר הוא בני גנץ. בתקשורת יש אכזבה תמידית מכך שלגנץ אין סכין בין השיניים, אבל לא בטוח שזה מה שהציבור מחפש: בלי סכין בין השיניים, בבחירות האחרונות גנץ קיבל 35 מנדטים, וגם בסקרים שמאז הוא ספג בינתיים רק מכה קלה.

בעוד ברק ונתניהו נלחמים ומתבוססים ברפש הסרטונים והחברים המפוקפקים, גנץ וכחול לבן ינהלו קמפיין על החיים עצמם. זה קמפיין "רק לא ביבי" אבל מסוג אחר; לא בגלל כתבי האישום, לא בגלל השחיתות, ולא בגלל בני הדודים או המסוקים למיליארדרים - אלא בגלל הנושאים שחשובים יותר לרוב הישראלים - על מעונות היום, הפקקים והבעיות בתחבורה הציבורית, השריפות המשתוללות בעוטף עזה, הגירעון והקיצוצים והזקנים במסדרונות בבתי חולים. רצף ההפגנות התדירות של השבועות האחרונים מחזק את התחושה שאפשר לייצר סדר יום שהוא לא נוח ולא בשליטתו של נתניהו, ולדבר על כל הדברים שהוא היה מעדיף שלא נדבר עליהם, במקום לחזור לנרטיב כן או לא ביבי שבו הוא תמיד מנצח.

לא ברק ולא גנץ ובטח לא החיים עצמם הם שמדירים שינה מעיניו של נתניהו. ההתבססות של ליברמן באזור ה-9 מנדטים בסקרים מרחיקה את הקואליציה הטבעית של נתניהו מחלום 61 המנדטים, ומסמנת את הדרך לכך שהברירה היחידה אחרי הבחירות תהיה ממשלת אחדות, שתחייב אותו לפרוש אם וכאשר יוגש כתב אישום. החזק שורד, עד שלא: נתניהו ייכנס לספר השיאים בשבוע הבא אבל לליברמן יש כרגע את הכוח לעצור את הספירה - ולקצוב את ימיו בבלפור.

הרשת צחקה בשבוע שעבר על סדרת הסרטונים בכיכובו של יאיר לפיד מדבר ברוסית, אבל השפה הרוסית היא המצרך הכי מבוקש בשוק הפוליטי בימים אלה. כחלק מהמאמץ המרוכז לחסל את ליברמן, בליכוד הקימו מטה מיוחד למגזר הרוסי, ונתניהו מצייץ בקירילית אחת ליומיים; גם בכחול לבן מנסים להחזיר קולות הביתה מישראל ביתנו, וברק שואף לשחזר את ההצלחה ב-1999, הפעם הראשונה והאחרונה שלא כל הרוסים הצביעו לימין.

ידיעת השפה היא תנאי מספיק לעבודה, ובמצודת זאב יש סעיף מבוקש נוסף בקורות החיים - כל קשר לליברמן או ישראל ביתנו מתקבל בברכה. כפי שנחשף השבוע בוואלה! NEWS, בליכוד מחזרים בימים אלה אחרי סופה לנדבר ורוברט אילטוב, בכירים לשעבר במפלגה של ליברמן שהודחו מהרשימה לפני הבחירות האחרונות. מנסים לגייס אותם לנקמה בבוס שלהם לשעבר; גורמים פוליטיים מספרים שבמסגרת המגעים, לנדבר ביקשה לחזור אחרי הבחירות לתפקידה הקודם - שרת העלייה והקליטה, ולאילטוב הוצע מינוי לשגריר או יו"ר דירקטוריון.

בנוסף, בליכוד עושים חריש מוניציפלי עמוק כדי לחפש בקיעים נוספים בישראל ביתנו: חברת הכנסת לשעבר טלי פלוסקוב, שהייתה ח"כית מטעם כולנו ושימשה קודם לכן ראשת עיר בערד מטעם ישראל ביתנו, התחילה לעבוד במטה באחרונה; סגן ראש עיריית ראשון לציון, מקסים בביצקי, שהיה בעבר יו"ר סניף ישראל ביתנו בעיר והתמודד הפעם ברשימה עצמאית, צפוי גם הוא להצטרף בימים הקרובים, וכך גם סגנית ראש העיר חיפה לשעבר יוליה שטראים, ועוד.

בליכוד זיהו 25 ערים שבהם מתמקד מאגר הקולות של ליברמן, ומתכוונים לנהל פעילות שטח נרחבת עד הבחירות במטרה להחזיר הביתה 2-3 מנדטים שעברו לליברמן מאז הבחירות האחרונות. ראש עיריית נצרת רונן פלוט הופקד על ניהול השטח, השר זאב אלקין מנהל את המגעים המוניציפליים, מתזז בין ערוצי התקשורת האלקטרוניים, והולך להיות הפנים של הקמפיין. המטרה, כפי שהוגדרה עוד בערב פיזור הכנסת: אש חופשית על ליברמן.

נתניהו מלווה את המאמץ מקרוב, עם ישיבות חיתוך מצב שבועיות, ולרגל המטרה גם הגיע אתמול לאשקלון, לביקור נדיר בפרויקט של דיור ציבורי לאזרחים ותיקים יוצאי חבר העמים. לשכת ראש הממשלה פרפרה במשך שלושה ימים כדי להפיק את האירוע, שנועד כולו למטרה אחת: להיכנס בליברמן.

"במשך שנים דיברו על דיור ציבורי. דיברו על פנסיות. אמרו שיש מישהו שיעשה את זה, שיש מפלגה שתעשה את זה - והם לא עשו כלום", אמר וצייץ ברוסית. בינתיים, לא נראה שהמאמץ נושא פרי: ליברמן עומד יציב על 8-9 מנדטים בסקרים הכלליים, וגם בסקרים בכלי התקשורת הרוסיים הוא זוכה לקרוב ל-60% תמיכה ברחוב הרוסי כיום, שיעורי תמיכה שהוא לא נהנה מהם שנים. נתניהו עדיין לא הפגין כישורי שפה לועזיים כמו לפיד, אבל אם ליברמן ימשיך לשמור על כוחו - גם הוא עוד יצלם סרטונים ברוסית.

כדי להבין מה מתחולל בימים אלה בגוש השמאל, כדאי לחזור חצי שנה אחורה, לתחילת פברואר 2019. בימים ההם, כחול לבן הייתה עדיין רק צבעי הדגל, ושתי מפלגות מרכז התעצבו על המפה - חוסן לישראל של בני גנץ שבדיוק התאחדה עם תל"ם של משה יעלון, ויש עתיד של יאיר לפיד. במשך שלושה שבועות התחולל מחול של פגישות, מגעים, הצעות וספינים, בניסיון לגבש חזית של שיתוף פעולה. לרגעים היה נדמה שלא ניתן להתגבר על מכשול האגו ושאלת ההנהגה וההובלה, עד שברגע האחרון ממש, 24 שעות לפני סגירת הרשימות, הושגה פריצת הדרך והסכם הרוטציה הנודע לשמצה סלל את הדרך להקמת מפלגת מרכז מאוחדת. מוסר ההשכל הראשון לימינו, לאור המגעים הנמרצים שהחלו השבוע בין שלושת ראשי מפלגות השמאל: יש עוד שבועיים וחצי עד סגירת הרשימות, ושום דבר לא יקרה עד הרגע האחרון.

במועד ב' של הבחירות נראה שיש שחזור של המחזה בשמאל: אהוד ברק ועמיר פרץ בתפקיד גנץ ולפיד, מטיפים לשיתוף פעולה אבל חלוקים לגבי המקום ה-1; ניצן הורוביץ בתפקיד משה יעלון, הצד השלישי שיכול להצטרף לכל אחד מהם ולהכריע את ההובלה בסקרים; וציפי לבני בתפקיד גבי אשכנזי, שתקפוץ למים רק אם תשתכנע שיש לכך משמעות. כולם נפגשו עם כולם השבוע ושידרו מסרים חיוביים אבל הדרך לחיבור הפאזל מורכבת מתמיד.

להבדיל אלף אלפי הבדלות מגנץ הטרי ולפיד שהפקיד באצילות בצד את האגו, ברק ופרץ הם שני שחקנים עם קילומטרז' אישי ארוך ועקוב מדם ואף אחד מהם לא ממהר לוותר על הבכורה למען האחר. לכל אחד מהם יש מטרות אחרות, שלא בהכרח מסונכרנות זה עם זה. פרץ, שחזר אחרי 12 שנה לראשות מפלגת העבודה, מדבר על שיקום והחייאת המפלגה בתהליך ארוך טווח; ברק חזר לסיבוב האחרון שלו עם מטרה לטווח קצר - להפיל את נתניהו. ברק רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה, פרץ חושב שנתיים קדימה על המרוץ לנשיאות.

"21 ימים, זה מה שיש, כדי להחליט אם הולכים לבחירות ביחד או לחוד", סתיו שפיר צייצה אתמול בסרטון בטוויטר שקרא לאיחוד מרובע - של גנץ, ברק, פרץ והורוביץ, אבל בשלב זה נראה שיו"ר המפלגה שלה ממש לא בכיוון. פרץ, נישא עדיין על אדי הניצחון בפריימריז, משדר שהוא רוצה לבד, מעדיף להתרכז פנימה ולהביא שחקני חיזוק כמי אורלי לוי ולבני - ולהתיש את ברק עד הרגע האחרון. ברק, שחשב שהוא יתקבל כמושיע של השמאל, נמצא באירוע אחר ממה שהוא תכנן, ובינתיים לא מצליח להמריא בסקרים כדי להצדיק את חלומו לעמוד בראש המפלגה המאוחדת. כל מי שמכיר אותו מסופק מאוד שהוא יהיה מוכן להיות רק עוד גלגל, ואם כן - זו תהיה הדרמה הגדולה של הבחירות.

אם השמאל יישאר מחולק לשלושה חלקים, כל אחת מהמפלגות עשויה להידרדר אל מתחת לאחוז החסימה ולשרוף אתה עשרות אלפי קולות, מה שמכניס גם את הורוביץ כשחקן חזק במשוואה. ככל שהחיבור עם ברק לא ירקום עור וגידים, יגבר הלחץ על פרץ לחבור למרצ. שחקנית חיזוק מחוזרת נוספת שעדיין יושבת על הספסל היא ציפי לבני, שלא ממהרת לעשות קאמבק ומחכה לראות אם יתבשלו התנאים שיצדיקו אותו.

לבני נפגשה השבוע עם פרץ, ברק והורוביץ, אבל לא נרשם שינוי דרמטי בנטייתה הטבעית להישאר בחוץ עד שלא תשתכנע שיש פוטנציאל ממשי לחסימה של נתניהו ולשינוי פוליטי שיביא את השמאל ואותה לעמדת השפעה בממשלה. לפני חצי שנה, גבי אשכנזי התעקש להיות הגרוש ללירה ושיחק תפקיד משמעותי במגעים שהובילו להקמת כחול לבן - אבל השחקנים הראשיים היו גנץ ולפיד, עם קשר אישי טוב ונקי מרוחות העבר. עד כאן האנלוגיה עם כוכבים מלוטשים ומרוטשים כמו פרץ וברק, ממש לא בטוח שהמחזה ייגמר באותה צורה.