פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      במקום מתנות, לחיצת יד: הבליץ המדיני של נתניהו הסתיים ללא הישג ממשי

      ראש הממשלה קיווה לשחזר את ההישגים של בחירות מועד א', אך הפעם לא היתה מתנה מטראמפ ומפוטין קיבל רק פגישת עבודה שגרתית די אגבית - באיחור של כשלוש שעות. מנהיגי המעצמות שנחלצו לסייע לנתניהו באפריל שמרו על מרחק ניכר לעין והותירו אותו ללא מחוות מדיניות משמעותיות

      במקום מתנות, לחיצת יד: הבליץ המדיני של נתניהו הסתיים ללא הישג ממשי
      קרדיט צילום : רויטרס

      זה היה אמור להיות שידור חוזר של מועד א', חזרה אחד לאחד על קמפיין "ליגה אחרת": בישורת האחרונה של קמפיין הבחירות הקודם, ראש הממשלה קיפץ בין וושינגטון למוסקבה והביא הביתה הישגים מדיניים מרשימים. הוא עמד לצדו של הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן כשהכריז על הכרה אמריקנית היסטורית בריבונות הישראלית ברמת הגולן, והתקבל במשמר כבוד בקרמלין שבסופו הושבו לישראל שרידי גופתו של זכריה באומל, שנהרג בקרב סולטן יעקוב. חמישה חודשים אחרי, במועד ב' של הבחירות, הוא קיווה לעשות אותו דבר, אבל הפעם - משהו בבליץ המדיני התפקשש. טראמפ לא הגיע לביקור פתע בישראל, הוא לא הוזמן לבית הלבן, ובמקום משמר כבוד בקרמלין הוא קיבל פגישה די אגבית עם פוטין במעון הנופש שלו בסוצ'י, ואף ספג ממארחו איחור די מעליב של כמעט שלוש שעות.

      ההכרה האמריקנית ברמת הגולן והחזרת הגופה של באומל היו שתי מתנות נדיבות מאוד משני חבריו הג'ינג'ים של נתניהו במעצמות העולם. הוא עשה היסטוריה, במלוא מובן המילה, השתלט לגמרי על סדר היום והתעלה בכמה וכמה רמות מעל יריביו. הפעם, ככל הידוע, הוא לא ממש קיבל מהם אף תשורה, יותר כמו מחוות מאוד קטנות, כאילו רק כדי לצאת ידי חובה. בתחילת הקמפיין, בליכוד חלמו על ביקור נשיאותי בישראל, הצהרת תמיכה אמריקנית בריבונות ישראלית בחלקים מהגדה, ברית הגנה או הכרזה ביטחונית מיוחדת. בסוף, הוא לא קיבל אף אחד מהם: במקום בבית הלבן או לצדו של טראמפ, את הצהרת הסיפוח של בקעת הירדן הוא נתן לגמרי לבדו, בכפר המכביה.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין בסוצ'י, 12 בספטמבר 2019 (לשכת העיתונות הממשלתית , צילום:עמוס בן גרשום)
      לחיצת יד באיחור של כמעט שלוש שעות. נתניהו עם פוטין (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

      נתניהו מתפאר כעת בתגובה הפושרת והאדישה למדי של וושינגטון להצהרת בקעת הירדן ("אין שום שינוי בעמדתנו") כהישג מטורף; ובכן, יחסית לימי הנשיא אובמה הוא צודק, אז אין ספק שמהלך כזה היה מתקבל בגינוי חד וישיר. אבל אנחנו כבר מזמן בעידן טראמפ, ומותר לתהות אם זה הכי טוב שהוא יכול היה לקבל. לדברי גורמים ישראליים שהיו מעורבים במגעים מול האמריקנים על הצהרת הסיפוח, נתניהו שאף לקבל חיבוק פומבי חם יותר, אך זה היה המקסימום שהממשל הסכים לתת, כדי לא לחרב לגמרי את תוכנית המאה, שאמורה להתפרסם בקרוב. בשאר העולם, אגב, גינו את המהלך על בקעת הירדן בקול גדול, כולל מי שאמורות להיות הטובות שבידידותיו של נתניהו במזרח התיכון החדש - ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין.

      בשורות רעות במקום מתנות

      משב הרוח הצונן מבקעת הירדן הוא בגדר הצרה הקטנה; אם מסתכלים על ההתנהגות של טראמפ בשבוע האחרון בכל הנוגע לבבת נפשו של נתניהו - איראן. שם הוא ממש לא עוזר לו, ונדמה שאפילו ההפך הוא הנכון. פגישה מתקרבת עם נשיא איראן חסן רוחאני, פיטורים של היועץ לביטחון לאומי הנצי ג'ון בולטון, ועכשיו גם דיווחים על כך שהוא שוקל להקל את הסנקציות על טהראן. בשבוע הכי קריטי לנתניהו בקמפיין - טראמפ לא ממש יוצא מגדרו עם מתנות ורק מנחית עליו עוד ועוד בשורות רעות, במה שעשוי להתברר כמכה למדיניות שהוא מוביל מול איראן בשנים האחרונות. אם האווירה לא הייתה מספיק מתוחה, גם הדיווח בפוליטיקו על כך שישראל ריגלה אחרי טראמפ לא מוסיף הרבה נחת. נתניהו אמנם הכחיש את זה בתוקף, אבל זה עדיין עשוי להגביר את החשדנות של הגינגי בחדר הסגלגל.

      הג'ינג'י השני נתן לנתניהו חיבוק קצת יותר מלבב, אבל רק קצת. כפי שלשכת ראש הממשלה הדגישה שוב ושוב, זו הייתה הפגישה ה-13 של שני המנהיגים מאז 2015, כשרוסיה התחילה להגביר את נוכחותה הצבאית באזור, וכמו קודמותיה - עסקה בעיקר באיראן וסוריה. שיתוף הפעולה הביטחוני בהובלת שני המנהיגים הצליח למנוע תקריות ביטחוניות ואסטרטגיות גדולות בין הצבאות בשנים האחרונות, והכבוד ההדדי ביניהם השתקף גם בפגישה הזו.

      נתניהו לפני המראתו לרוסיה לפגישה עם הנשיא פוטין 12.9.19 (לשכת העיתונות הממשלתית)
      קיווה לשידור חוזר של המחוות מהבחירות האחרונות. נתניהו עם עלייתו למטוס (צילום: לע"מ)

      לעיני המצלמות, פוטין שיבח את נתניהו ולא העלה שום טרוניות; למרות הודעת הגינוי הנחרצת של משרד החוץ הרוסי יום לפני, לבקעת הירדן לא היה כל זכר. וגם לא לחוסר שביעות הרצון הרוסי מהרחבת הפעילות הישראלית בזירה בחודש האחרון. וכשנתניהו אמר לו שבחודש האחרון חלה עלייה בתוקפנות האיראנית, הוא ישב והנהן. פוטין הגדיל אפילו לעשות בהתייחסות ישירה וחריגה לבחירות - ואמר ש"חשוב לנו מאוד מי ייבחר לכנסת, וחשוב לנו שהוא ישמור על הידידות בין המדינות", הצהרה שאפשר לפרש כהבעת תמיכה מרומזת בנתניהו (למרות שאפשר גם לספק פרשנות חלופית - כי קודם לכן פוטין דיבר על מיליון וחצי המצביעים הרוסים, ואולי הוא בכלל כיוון לליברמן?).

      אבל ההצהרות המחויכות התגמדו לעומת האיחור הלא אלגנטי שהוא דפק לנתניהו. כמו ביבי, גם פוטין הוא מאחר כרוני, ושעתיים וחצי בשבילו זה אפילו לא איחור חריג. אבל זה מה שתפס את הכותרות בארץ, ולא ממש מתיישב עם המסר שנתניהו הוא "ליגה אחרת". לא משמר כבוד, לא מחווה, בסך הכל לחיצת ידיים מנומסת, עוד פגישת עבודה. אפילו העיתונאים הרוסים שטסו לסוצ'י התייחסו לזה בעיקר כגימיק בחירות, וכנראה שזה פשוט המסר שהם קיבלו מהקרמלין.

      היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית ג'ון בולטון והנשיא דונלד טראמפ, 9 באפריל 2018 (AP)
      הפיטורים עשויים להתברר כמכה למדיניות נתניהו. טראמפ עם בולטון (צילום: אי-פי)

      אז לא מטראמפ ולא מפוטין - הבליץ המדיני הסתיים בלי בשורות גדולות. שני המנהיגים שכל כך נחלצו לסייע לו באפריל לקחו ממנו מרחק ניכר לעין בספטמבר. הכישלון של נתניהו בהרכבת הממשלה בפעם הקודמת עשה כנראה את שלו, ובבית הלבן ובקרמלין קלטו את המסר.

      חמישה ימים לבחירות, הניצחון של נתניהו רחוק מלהיות מובטח, ואף אחד לא רוצה להיות יותר מדי מזוהה איתו במקרה שיפסיד. כעת, הוא שב לארץ להמשיך בבליץ אחר - המתקפה התקשורתית המסורתית של הרגע האחרון עם קריאות החירום והאזהרות מפני הערבים והשמאלנים והמשתפים שלהם גנץ, לפיד וכמובן גם ליברמן, והמלחמה המוכרת מול בנט, שקד ועוצמה יהודית על קולות הימין. אבל בשונה מהפעם הקודמת, בה היו לו הרבה פירות מדיניים טריים למכור, הפעם החברים שלו בחו"ל לא סיפקו את התופינים המיוחלים.