חוק הגיוס היה זה שפירק את הממשלה הקודמת, הוביל את הכנסת לבחירות בפרק הזמן הקצר ביותר בהיסטוריה של ישראל אבל מאז נעלם. הפוליטיקאים הפסיקו לדבר עליו, אף אחת מהמפלגות שמתמודדות לא מזכירות אותו בקמפיין, אפילו לא אלה שראו בו סיבה מספיק טובה כדי לא לאפשר את הקמת הממשלה.
את מקומו של החוק תפס בבחירות האחרונות הקרב על ממשלת ימין-חרדים מול הקרב על ממשלת "אחדות חילונית" וברקע נושאי דת ומדינה: שבת, גיור והמרחב הציבורי. אלה הפכו לנושאים הכי רותחים במערכת הבחירות האחרונה, ואולי כדי להבין מעט איך, כדאי לחזור קצת אחורה.
אל תפספס
שנת 2013, ראש הממשלה בנימין נתניהו הקים ממשלה עם האחים נפתלי בנט ויאיר לפיד. החרדים נותרו באופוזיציה. הטראומה עבורם הייתה כה קשה כששנתיים וחצי אחרי, כשחזרו לקואליציה, הם ביקשו לבטל את כל "גזירות לפיד", וזה לא הספיק. ש"ס ויהדות התורה הרגישו על הסוס וביקשו עוד. חוק המרכולים, ביטול מתווה הכותל, שמירת מונופול הגיור בידי הרבנות הראשית, הפסקת עבודות רכבת בשבת ועוד.
לא תמיד היה זה באשמתם הישירה של נציגי המפלגות החרדיות בממשלה ובכנסת. ראשי המפלגות החרדיות ביטלו את מתווה הכותל לאחר שהם עצמם אישרו אותו בעקבות לחץ פנימי שהופעל עליהם ממצביעיהם. במקרה אחר, סגן השר יעקב ליצמן שהוביל את המשבר נגד עבודות רכבת בשבת, פעל כך לאחר שספג לחצים מתוך חסידות גור אותה הוא מייצג בממשלה וחשש על מקומו.
השיא נרשם בחוק הגיוס, אחד החוקים הכי פחות משמעותיים במאבק על דת ומדינה אבל הכי רלוונטיים. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שהיה שותף סוד עם החרדים לאורך שנים, הצהיר שלא יהיה מוכן לשנות בו פסיק אחד, התבצר בעמדתו וטען כי החוק הוא רק הטריגר במאבק כולל בנושאי דת ומדינה.
מאז, ליברמן וגנץ, בצעד שבעיקר נועד למשוך מצביעים, הצהירו כי הם מעוניינים בהקמת ממשלת אחדות חילונית, קרי ללא החרדים. עבור ש"ס ויהדות התורה זה חלום הבלהות. אבל לא נושאי דת ומדינה הם שמאיימים עליהם, החרדים, כמו גם שאר הפוליטיקאים יודעים ששינויים במרחב הציבורי לא מתרחשים ביום אחד. חלום הבלהות הזה נובע בעיקר מכך שאף אחד מהם לא רוצה לחזור ל"שנות הרעב" באופוזיציה.
