פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ההיפך ממנהיגות: גנץ הצליח ליפול למלכודת הסיפוח שטמן נתניהו

      ראש הממשלה ניסה לקבוע ולשנות את סדר היום הציבורי והתקשורתי והצליח להבהיל את יו"ר כחול לבן, שהתחייב אף הוא לספח את בקעת הירדן. הצילום השגרתי על רקע האזור שבחדשות העלה כי גנץ הוא העתק חיוור - יושב בקוקפיט, אך המטוס וחברת התעופה שייכים לנתניהו

      ההיפך ממנהיגות: גנץ הצליח ליפול למלכודת הסיפוח שטמן נתניהו
      צילום: רוני כנפו, עריכה: שאול אדם

      אחרי שנה בפוליטיקה, בני גנץ עדיין אינו מבין את הכללים הבסיסיים ביותר. היום, למשל, הוא חושב לתומו שהנושא הוא סיפוח בקעת הירדן - האם ומתי.

      גנץ טועה. הנושא, שאליו מתעל אותו בנימין נתניהו במיומנות של בעל 30 שנות ניסיון מול טירון, הוא בני גנץ.

      נתניהו הפריח משהו לאוויר. בכך ניסה לקבוע - ולשנות - את סדר היום הציבורי והתקשורתי. זה עניין מדיני-ביטחוני, הוא אמור לקסום לבוחרי הליכוד, למתנחלים ולשאר תאבי הרחבת שטח המדינה, וכדי להשיג תמיכה חיצונית בו נחוץ מדינאי בסדר גודל של נתניהו.

      בני גנץ ומשה בוגי יעלון מכחול לבן, סיור במועצה האזורית מגילות בצפון ים המלח, 21 בינואר 2020 (אלעד מלכה)
      בעל 30 שנות ניסיון מול טירון. גנץ בבקעת הירדן (צילום: אלעד מלכה)

      המסר הוא לפיכך: סיפוח זה טוב; נתניהו - רק נתניהו - יסדר; מי שיגזול ממדינת ישראל את שירותיו של נתניהו, באמצעות הסרת חסינותו והעמדתו לדין, יעניש את הישראלים יותר מאשר את המנהיג הנפלא שזימנה להם ההשגחה העליונה.

      גנץ שמע ונבהל. הוא הגיב - משגה ראשון, הגיב ולא יזם. ואיך - משגה שני - הגיב? בסגנון "גם אני". רוצים סיפוח של הבקעה? אל תקנו בדוכן של ביבי. בואו אליי, אצלי תקבלו אותו סיפוח, במחיר מבצע - בלי שלושה כתבי אישום. בני אוקלי אשת לפידות: כל מה שאתה יכול לעשות, אוכל לעשות טוב יותר, ולא חשוב אם בכלל טוב לעשות את זה.

      הצילום השגרתי של שני רבי-אלופים ועוד אלופה, על רקע האזור שבחדשות, שידר ההיפך ממנהיגות. עלה ממנו שגנץ הוא העתק חיוור. נגרר ולא גרר. יושב בקוקפיט, אבל המטוס, וחברת התעופה, של נתניהו.

      ראש הממשלה, בנימין נתניהו במהלך אירוע פתיחת קמפיין הליכוד לקראת בחירות 2020, בנייני האומה, ירושלים 21 בינואר 2020 (ראובן קסטרו)
      רק הוא יסדר. נתניהו (צילום: ראובן קסטרו)

      לגופה של בקעה, שאין ולא הייתה שום כוונה לסגת ממנה ולהפקיר אותה בידי כוחות עוינים, גנץ יודע היטב, בדיוק כמו נתניהו, מדוע שום ממשלה עד כה לא העזה - ואף לא חשבה לנכון - לשנות את מעמדו של שטח כלשהו ממערב לקו הירוק, למעט מזרח ירושלים. הרי באותה מידה, ואולי אף לפני כן, אפשר היה לבסס מערכת בחירות על הבטחה לספח את אריאל, או עמנואל, או ישובים סמוכי גדר לאורך הקו. פשוט יותר, ולא כרוך בסיכון יציבותם של השלום עם ממלכת ירדן והמשטר ההאשמי, ובתגובת שרשרת גם השלום עם מצרים והסדר והביטחון ברשות הפלסטינית.

      אפילו אותו חלק מכביש 1, בין נתב"ג לירושלים, שיופקע ביומיים הקרובים לצורך הסעתם המאובטחת של האורחים הנשיאותיים והמלכותיים (ומדוע לא לייחד לשם כך את הרכבת החשמלית החדשה, מבן גוריון לנבון), עובר בשטח כבוש, שלא סופח מאז 1967, כי הכול יודעים שתור ההכרזה הרשמית על הריבונות - גם על לטרון והר אדר ועוד ועוד - יגיע בסוף התהליך, בהסכם, שבמקורו נועד להיחתם עם ירדן ומאז שחוסיין ניתק מגע מהגדה המערבית, עם הפלסטינים. עד אז, סיפוח הוא סיבוך, וכל מהלך חד-צדדי ימיט על ישראל צרות.

      הרחק מידיעת הציבור הירדני

      עד שנתניהו וגנץ דיברו, לא הייתה שום סכנה לעמידותם של כוחות צה"ל לאורך הנהר ולשיתוף הפעולה המצוין שלהם עם צבא ירדן שבגדה המזרחית. נתניהו וגנץ יודעים, והציבור לא, כמה עמוק הקשר הביטחוני (להבדיל מהאישי; את נתניהו פשוט לא סובלים אצל ההאשמים, עוד מאז ההתנקשות בחאלד משעל בעמאן) ואיך מערכים מובילים בצבא הירדני אינם מבטלים את היענותם להזמנות צה"ל גם כשזירות סמוכות מתלקחות. חבל ששבעה עשורים לאחר שראש המוסד הראשון ראובן שילוח נהג לפגוש בסתר את המלך עבדאללה הראשון, שעבדאללה השני הוא נינו, ואת ראש ממשלתו סמיר ריפאעי, עדיין המגעים המועילים ביותר מתנהלים הרחק מידיעת הציבור הירדני, הפלסטיני ברובו, המתנגד לשלום; אבל ככל שהיא מצערת, זו עובדה, שתנועה אמיתית לעבר סיפוח - לא רק תעמולה - תהווה התגרות העלולה למוטט אותה.

      מלך ירדן עבדאללה השני בנאומו באו"ם. 24 בספטמבר 2019 (רויטרס)
      קשר ביטחוני עמוק, להבדיל מהאישי. מלך ירדן עבדאללה (צילום: רויטרס)

      לא רק הממשלות, שנתניהו עמד בראשן יותר מרבע מהזמן שמאז יוני 67, התאפקו ולא סיפחו. גם המטכ"ל, שגנץ עמד בראשו ארבע שנים בעשור הקודם, לא המליץ על צעד הפגנתי ומזיק כל כך. מה קרה לגנץ, שבמעבר מחקי לכחול לבן גילה לפתע את האור? זה חוסן לישראל - או חוסר?

      וגנץ הרי היה יכול לשער, ומשום מה לא אכפת לו, שאיתות ימינה יקומם נגדו את המפלגות שמשמאלו. הן אינן בכיסו. כמובן, העבודמוקרטית והמשותפת יהיו שם לגוש החוסם, אבל לא לקווי יסוד של ממשלת סיפוח. הן עוד מסוגלות לומר לכחול לבן, רק לא ביבי - אבל אם המנהיג שלכם התכוון למה שאמר, גם רק לא בני.

      נעמה יששכר בדיון בבית משפט במוסקבה, רוסיה, 19 בדצמבר 2019 (GettyImages , AFP)
      מה שנתפס כעת כלחץ ציבורי להשיג את שחרורה יתחלף בביקורת קשה. יששכר (צילום: אימג'בנק GettyImages)

      החלופה העדיפה, לעת כזאת, היא שתיקה. הימנעות מהתייחסות. זלזול בגימיקים שתכליתם הסחת דעת מהאישומים. התמקדות בהסרת החסינות. החלופה הרעה ביותר, והנבחרת בידי גנץ, היא הצטרפות למקהלה. לא רציני, לא אמין, לא מנהיגותי, מחדש ומחדד את הפקפוק בשיקול הדעת של גנץ, עמיתיו ויועציו.

      למזלו של גנץ, גם המורה הגדול שלו, נתניהו, אינו מסוגל לחמוק ממלכודת דומה. איש לא יתבלבל לחשוב שנתניהו שיחרר את נעמה יששכר מאושוויץ. כמו בפרשת גלעד שליט, מה שנתפס כעת כלחץ ציבורי להשיג את שחרורה של יששכר ויהי מה, יתחלף למחרת הגעתה לישראל בביקורת קשה על המחיר ששולם לרוסים, יתנו-יקבלו, כדי להציג את נתניהו כמקיים הבטחת בחירות. כמו שבסיפור הסיפוח, הנושא הוא גנץ ולא הבקעה, בסיפור השחרור הנושא הוא נתניהו ולא יששכר.