פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      השופטת שתטרוף את הקלפים במשפט נתניהו

      רבקה פרידמן-פלדמן, שתעמוד בראש ההרכב שידון בתיקי ראש הממשלה, לא צפויה להקל איתו, אם ללמוד מניסיון העבר. בנוסף לעמדתה בתיקו של אולמרט היא הובילה קו ניצי בגזר דינו של יצחק מרדכי, ודרשה עונש מרתיע למען האינטרס הציבורי - בתמיכתו של היועמ"ש מנדלבליט

      השופטת שתטרוף את הקלפים במשפט נתניהו
      צילום:יותם רונן, עריכה: שאול אדם

      פחות משלושה שבועות לפני הבחירות השלישיות לכנסת בתוך שנה, טקטיקת המשחק של כחול לבן פשוטה וכנראה גם יעילה: לנהל כל יממה כמערכה-זוטא בפני עצמה, לרשום הישגים זעירים, או אי-הפסדים, שיצטברו לכדי שימור היתרון על הליכוד, ולהקריב את המדינאות לטובת הפוליטיקה.

      אין שום טעם בדיונים רעיוניים על מהות המצעים. מותר גם להתעלם מההכרזות על הרכב הממשלה הבאה, מי בוודאי בחוץ ומי אולי בפנים. אלה שטרות מילוליים שייזרקו לפחים שליד הקלפיות. יקבעו רק התוצאות, יחסי הכוחות - והפסילה המשפטית של בנימין נתניהו, כנאשם המנוע מלעמוד בראש ממשלה חדשה.

      מנהלי מערכת הבחירות של כחול לבן שואפים לשמור ללא הרף על קשר עין עם המטרה היחידה שלהם - שימור היתרון בסקרים, הצלחה נוספת כמפלגה הגדולה ביותר ובלימת מאמצי הליכוד לכונן גוש חוסם מול בני גנץ. ליריבי נתניהו, המשימה קלה יותר. הם צריכים רק לתחזק את הגוש החוסם, שמ-3 במרץ יכלול גם את היועץ המשפטי לממשלה ואת בג"ץ.

      בני גנץ בנאום במליאת הכנסת, 10 בפברואר 2020 (פלאש 90 , יונתן זינדל)
      הגוש החוסם, שמ-3 במרץ יכלול גם את היועץ המשפטי לממשלה ואת בג״ץ. גנץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

      הטענה הצפויה במקרה של תיקו, שההחלטה נתונה לבוחרים ולא לשופטים, תתפורר לנוכח העובדות. הבחירות נערכות בהכרח במסגרת החוק. עבירות על החוק (כולל מימון הבחירות, כפי שהיה כשמבקר המדינה הניע הליך נגד אריאל שרון ובניו בעקבות ההתמודדות נגד אהוד אולמרט על ראשות הליכוד) או אי-כשירות לעמוד בתנאיו, נשרקות על ידי שופטים. כך ניסו דונלד טראמפ ושות' לפסול את ברק אובמה, שכביכול לא נולד כאזרח אמריקני, וכך היו אלה שופטים שקבעו כי ג'ורג' וו' בוש ניצח את אל גור בפלורידה ולפיכך בבחירות כולן.

      כדי שהסוגיה בכלל תגיע למבחן ולהכרעה, על נתניהו ללקט די קולות לרוב בכנסת. לשם כך הוא יוזם סדרה מתמדת של פעלולים, שאינם בהכרח מסייעים לו, כי המהלכים השקופים רחוקים מלשכנע את הספקנים. תגובת כחול לבן מאלפת - להיצמד אליו כצל, למעט בביקורת על תוכן המהלכים, לשדר למצביעי ליכוד שלא יתרחש אסון אם הפעם לא יבחרו במפלגתם, כי גנץ אינו הקוטב הדרומי של נתניהו. למעשה, הוא באותו אזור חיוג, בלי השחיתות.

      ראש הממשלה נתניהו בסיור ביטחוני במחסום המנהרות 6 בפברואר 2020 (אתר רשמי , חיים צח/לע״מ)
      כשנתניהו אומר "כן", גנץ נמנע מלומר "לא". נתניהו (צילום: חיים צח/לע״מ)

      הליכוד בראשות נתניהו הוכה ב-1999, בין השאר לאחר עריקת שר הביטחון שלו יצחק מרדכי למפלגת המרכז. כך גם ב-2006, עם שאול מופז, בתפקיד פטרונו לשעבר מרדכי, בדילוג המביך שלו ("בית לא עוזבים") לקדימה. בגלגול הנוכחי של מפלגות הנשענות על מאוכזבי נתניהו, שר הביטחון לשעבר הוא בוגי יעלון. בכל המקרים, הבוחרים מבינים שהממד האישי קובע. לרוב זה קורה בעקבות משקעים מרים מיחסו של נתניהו (אצל מופז - חשבון רווח והפסד, מהול במחויבות לשרון).

      כשנתניהו אומר "כן", גנץ נמנע מלומר "לא". יותר מכך: הוא אומר "הן". תוכן זהה, בנוסח דומה. המסר פשוט. הליכודניקים האמיתיים אינם קבוצה בליכוד, הם אנשי כחול לבן. שותפותם בממשלה, בתכנית חלוקה עם הליכוד בלי נתניהו, לא תממש את אזהרות נתניהו על אובדן שלטון הימין. לא כל השלטון יאבד, רק חציו, וזה עדיין יהיה ימין.

      נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ במהלך נאומו בוושינגטון, לאחר הזיכוי בסאנט 6 בפברואר 2020 (רויטרס)
      האוויר מהבלון ייצא בתוך ימים. טראמפ (צילום: רויטרס)

      כשטראמפ עמד לחשוף את תכניתו, בעיתוי שנועד לעזור לנתניהו, עמדה בפני גנץ ברירת הבעד או הנגד. הוא בחר לתמוך ואף לטעון למידע מוקדם ולהשפעה. נתניהו עדיין גרף את מרב האשראי, אך גנץ חמק מלהצטייר כאויב נורא שנחשב מקובל על רוב גדול בציבור. בתמיכתו נטמנו כוכביות והערות אזהרה, שעליהן יוכל להצביע אם ירכיב ממשלה, אבל הדקויות של ההסתייגויות היו חשובות פחות מהרושם הכללי.

      בתוך ימים יצא האוויר מהבלון האמריקני של נתניהו. בלהיטותו לרווחים מיידיים, טעה קשות. במצב אחר, של קור-רוח ושיקול דעת, היה נתניהו מתייצב בפני קהלו ומבקש להעצים את התמיכה בו, כדי שיגיח מהבחירות בראש ממשלה שתספח שטחים ממזרח לקו הירוק (וכמובן מדחיק את התמורה, בהעברת שטחים ממערב לקו למדינת פלסטין). אבל לנתניהו אין זמן. עכשיו, או לעולם לא. הוא נחפז לבשר על סיפוח בתוך ימים ונענש בספיגת סטירה מצלצלת מטובי סייעניו בממשל טראמפ.

      ציפי לבני כינסה מסיבת עיתונאים והודיעה על פרישה מפוליטיקה, 18 בפברואר 2018 (רויטרס)
      התעקשה לדבוק באמת, נתניהו הקים את הממשלה. לבני (צילום: רויטרס)

      בכיר בכחול לבן נשאל השבוע מדוע ויתר גנץ על ניצול הביזיון של נתניהו להצגת שאלה פשוטה: "ביבי, שקרן או טיפש?" - שהרי ברור שכך היה נתניהו צובע את גנץ אילו היוצרות התהפכו. נתניהו פגש את טראמפ פעמיים בתוך היממה של חשיפת התכנית. הוא מתרברב בזכויות יוצרים עליה. כשדיבר על סיפוח עוד לפני הבחירות, לא הבין מה שטראמפ אמר לו, או שהבין וסילף? טיפש או שקרן?

      תשובת כחול לבן פשוטה: מעדיפים שלא להרגיז, לא להתסיס, אותו נתח של בוחרי הליכוד המתלבטים אם להכניס את עצמם להסגר קורונה. הם לא יצביעו לגנץ, אך אולי לא יצביעו בכלל. זה, לדעת יועצי גנץ, מועיל יותר מהישג מילולי חולף שידרבן את האדישים ויעורר אצלם את הנטייה הרדומה לשלשל פתק "מחל".

      הבחירות, טוענים המקצוענים, הן גרסה אכזרית של משחק אמת או חובה. אין אמת. יש רק חובה. ציפי לבני התעקשה לדבוק באמת, למרות תחנוני סביבתה, יותר מכל רוני בר-און, להניח לאנשיה לטבול את ידיהם בעיסה הפוליטית ולהרכיב לה ממשלה, ולו גם במחיר קמט קל בשלמות יושרתה. התוצאה: נתניהו, שהפסיד לה בציבור באחת-על-אחד, עקף אותה בבריתות עם עסקנים. ישראל קיבלה עשור רע ומושחת עם נתניהו. מי צדק, לבני או בר-און?

      בכחול לבן מסרבים לקבל את המשוואה "תואר או טוהר". רוצים לנצח תחילה ולא לדאוג להלימה בין ההבטחות בערב שלפני לבין ההתפכחות בבוקר שאחרי. תקבע המציאות, שתכפה בליעת גלולה מרה - השתמטות מהצהרות פברואר, כדי להימנע מבחירות רביעיות.

      זו אמירה עגומה על ישראל 2020, על החובה הפוליטית להתכחש לאמת המדינית והחברתית, כדי להתמקם בעמדה המאפשרת לקדם אותה; על התלות בבית המשפט העליון, שימסמר את המובן מאליו ויאסור על הכנסת להפקיד ממשלה בידי נאשם בשוחד; ועל הציפייה שבעוד חודש-חודשיים, כשממשלת גנץ תהיה תלויה בהסכמת הרשימה המשותפת, תימצא מועצת גדולי החילונים שתתיר את נדר ההתנזרות ההדדית.

      שיבוצה של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן לראשות ההרכב שידון בתיקי נתניהו טורף את הקלפים במשחק המוכר, "ירושלים לעומת תל אביב" - סלחני הבירה מול חסלני החוף, הנטייה להקל במשפטי שחיתות ושררה במחוזי ירושלים (ובשלום, שם זוכה אביגדור ליברמן וניתנה הנחה מפליגה לשרה נתניהו) ולהחמיר במחוזי תל אביב.

      הקו השחור של השופטת פרידמן-פלדמן

      בנוסף לעמדתה בתיקו של אהוד אולמרט, ראויה לציטוט נרחב דעתה במשפט שבסופו הורשע יצחק מרדכי, שר הביטחון לשעבר והאלוף במילואים, במעשים מגונים. פרידמן-פלדמן, בדעת מיעוט בשאלת העונש - היא צידדה בארבעה חודשי מאסר בפועל, ולא רק מאסר על תנאי - כתבה ששיקולי ההרתעה והגמול גוברים על חובה של החברה למי ששירת אותה.

      "יש לזכור כי דווקא בהיות הנאשם במקום בו היה ובנצלו מעמדו בתפקידים אלה בעת ביצוע העבירות טמונות גם הנסיבות המחמירות מבחינת הנאשם. דווקא אדם בדרגות בכירות כאלה, ראוי שיהווה דוגמה לכפופים לו, כשבמקרה זה הדוגמה שנתן הנאשם גרועה ביותר והמסר המועבר קשה ביותר. יש להוסיף כי הסיכון שנטל על עצמו הנאשם, בבצעו את העבירות בשעה שהיה בדרגות בכירות ביותר, הוא סיכון כי מגובה זה ייפול, אם ייתפס במעשיו".

      פרידמן-פלדמן הדגישה בקו שחור את המלים הבאות: "כגובה התפקיד, כך גובה הנפילה". ובהמשך, אמנם בהגזמה מסוימת בעניין אי-ההפיכות, כעולה משובו של אריה דרעי לממשלה: ניתן לומר על הנאשם כי "חייו נהרסו, הקריירה שלו, שמילאה את כל חייו, התרסקה, והפרסום החריג שניתן לפרשה גרם לו נזק בלתי הפיך, ולמעשה חייו לעולם לא יחזרו לקדמותם. נאשם זה אינו זקוק עוד לענישה כגורם מרתיע. מנגד, (הוא) נשא בתפקידים ציבוריים בכירים ביותר. מבחינה זו, יש חשיבות רבה למסר שייצא בגזר דין זה לגבי התנהגות ראויה של אנשי ציבור, כגורם מחנך וכגורם מרתיע כלפי אחרים. האינטרס הציבורי גובר במקרה זה על ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ומכתיב ענישה משמעותית".

      אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי אז, היה שותף לדעתה של השופטת פרידמן-פלדמן. גם זאת סיבה לצפות ממנו לעמוד עכשיו יחד עם נשיאת העליון אסתר חיות, ללא קשר לגנץ ולראשי המפלגות שמשמאל לכחול לבן, בראש הגוש שיחסום את נתניהו.