2020 הייתה שנה די מסריחה, לכל הדעות, אבל יש לפחות איש אחד שהרוויח את כוסית השמפניה של ליל הסילבסטר ביושר. בדיוק לפני שנה, ראש הממשלה בנימין נתניהו היה בסכנה ממשית של איבוד השלטון. הוא יצא למערכת בחירות שלישית, רגע אחרי שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום, כשמולו ניצב יריב ממשי בראש מחנה מתנגדים שהלך והתחזק. את היריב הוא פירק והכניע, את המחנה הוא ריסק לרסיסי רסיסים, ועל הדרך קיבל ממנו לגיטימציה להיות ראש ממשלה שנאשם בשוחד, מרמה, והפרת אמונים.
בפתח 2021 הוא חוזר למערכת בחירות רביעית, שלכאורה שוב מאיימת עליו, אבל הוא עושה זאת בעודו יושב חזק על המושכות בבלפור, ובלי אף מתחרה מוביל באופק. בהתחשב במצבו לפני שנה - זה הישג אדיר.
לקריאה נוספת בנושא
81 ימים לבחירות, הסקרים מנבאים לו עתיד לא בהיר, אבל גם לא כל כך עגום כפי שרבים נוטים לייחל. אמנם, בחסות הניהול הקלוקל של משבר הקורונה, הליכוד איבד 10-8 מנדטים מאז הבחירות האחרונות, אבל לעת עתה נראה שהנזק נבלם, ובשורת החיסונים צפויה לחזק את ההתאוששות מהנגיף.
נתניהו הבטיח השבוע בכינוס פנימי של הליכוד להגיע ל-40 מנדטים, הבטחה שכבר נשמעה בעבר ומשמשת בדרך כלל בעיקר לצרכים פנימיים. אך גם עם פחות מזה, במרכז המפה המתעצבת של בחירות 2021 יש ליכוד אחד גדול, כשמסביבו מפוזרות הרבה מפלגות בינוניות וקטנות, שנאבקות בכאוס מוחלט על הקולות של מי שאינם מצביעים לו.
בינתיים, מכל שחקן חדש שנולד, נתניהו רק הרוויח. רק לפני חודש, יו"ר ימינה נפתלי בנט היה מועמד מוביל לראשות הממשלה שצמצם פערים מנתניהו, עד שהגיע גדעון סער, שכיווץ אותו ביותר מחצי והחזיר אותו לגודלו הטבעי. התקווה החדשה של סער זינקה בסקרים ויצרה תקווה חדשה למחנה "לא-ביבי", עד שהגיע רון חולדאי, שעצר את המומנטום, והחטיף מכה גם על ראשו של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שהולך ומתרחק מעמדת ההובלה של גוש המרכז-שמאל.
כל המתחרים הפוטנציאליים של נתניהו - סער, בנט, לפיד וחולדאי - לא מגיעים לרף ה-20 מנדטים שממנו יוכלו לטעון לכתר האלטרנטיבה, וההחלטה של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לא להתמודד גדעה באיבה את התקוות שלהם לזריקת חיזוק מהשם הכי חם בחוץ. במצב כזה, גם אם אחרי הבחירות יתאחדו כולם ביחד להחליף אותו, יהיה להם קשה מאוד עד בלתי אפשרי להסכים מי יהיה ראשון.
גם הטרנד הלוהט במרכז-שמאל, מפלגות אגו של איש אחד, משחק לידיים שלו. על קולות מתנגדיו של נתניהו מתחרים נכון לעכשיו לפחות שמונה-תשעה שחקנים וגופים: יש עתיד, הישראלים של חולדאי וניסנקורן, כחול לבן המקרטעת, מרצ, מפלגת עבודה נטולת מנהיג, עפר שלח עם מפלגתו העצמאית ומשה יעלון שעושה על לפיד שרירים, והמצטרפים החדשים ירון זליכה, שהודיע השבוע על הקמת "המפלגה הכלכלית", וראש המוסד לשעבר דני יתום שאמור להכריז בקרוב על קאמבק של מפלגת הגמלאים. לכך תוסיפו את אהוד ברק שמפלרטט כרגיל מבחוץ וציפי לבני שמחוזרת מתמיד.
כל החלקיקים האישיים הקטנים מגיעים כפלטפורמות לאיחודים וחיבורים עתידיים. יש להם חמישה שבועות להתגבש כגבישים או להתמוסס באוויר, אבל הסיכוי שהם יתגבשו לנוסחת פלא שתקרא תיגר אמיתי על שלטון הימין קלוש. בשביל נתניהו, מה שיותר קטן יותר טוב - כמה שיותר מפלגות שיכולות לבזבז את קולות הצד השני ולזרוק עשרות אלפי קולות מתחת לאחוז החסימה.
בזמן שבשמאל-מרכז יתקוטטו למוות, נתניהו יקדיש את עיקר מרצו בשבועות הקרובים למיקסום הקולות הנאמנים לו בימין. לפי הסקרים, גוש הימין-חרדים הקלאסי לא מאוד רחוק מחלומות קואליציית החסינות שלו: הליכוד, החרדים וימינה מגיעים ביחד ל-57 מנדטים, מרחק של 4 מנדטים מה-61 המיוחל.
השבוע הוא נפגש עם ראשי הסיעות החרדיות כדי לחדש את התחייבותם ונאמנותם לבלוק המתפורר, ומאחורי הקלעים, הוא בוחש בחצר האחורית של בנט ומלבה את מאבקי הכוח עם בצלאל סמוטריץ' על מיקומים ברשימה בתקווה לגרום לפיצול שיבטיח עוד מפלגת ימין שבחיים לא תתמוך במועמד אחר. עוד "הפרד ומשול" שהוא שוקל למנף לצרכיו הוא בציבור הערבי: אחרי שטיפח רומן מתוקשר עם יו"ר רע"מ מנסור עבאס וגרם לערעור הרשימה המשותפת, הוא בוחן את האפשרות לשריין מועמד מהמגזר ברשימת הליכוד.
תמונת מראה הפוכה
העתיד שנשקף לנתניהו לא ורוד ובוהק לגמרי, ו-2021 טומנת בחובה גם לא מעט סיכונים. מפת הסקרים רחוקה מלהיות יציבה, ועד סגירת הרשימות בתחילת פברואר תשקף מציאות חלקית. כל אחד מיריביו יכול עוד לצבור תאוצה וכוכבים נוצצים וחיבורים מפתיעים עשויים לשנות את מאזן הכוחות.
הוא ניצב בפני מציאות חדשה, שלא הייתה באף מערכת בחירות קודמת. אין מולו יריב פוליטי חזק שאיתו יוכל לצופף שורות להזהיר מעליית שלטון השמאל, והמפלגה החדשה של סער מייצרת לראשונה בית ימני בארומה ליכודניקית עבור מי שמסתייג ממנו. הסכנה מסער, בחיזוקו של זאב אלקין, תגבר עוד יותר אחרי הבחירות: עם הניסיון, הוותק והמיומנות של שניהם, בתוספת הקשרים החמים עם החרדים, הם יכולים לשבש לחלוטין לו את מלאכת הרכבת הקואליציה ולרקום מהלך שידיח אותו מהשלטון.
ובכל זאת הוא הגיע לסוף השנה, למרות הכול, במצב טוב בהרבה מאיך שהתחיל אותה. כתב האישום, הממשלה המנופחת, ואפילו מחדלי הקורונה לא ערערו את השלטון שלו כפי שרבים ציפו. את הפרחים הוא צריך לשלוח בעיקר לבני גנץ, שנתן לו את המתנה העיקרית שסידרה לו את 2020 ולא קיבל כלום בתמורה.
בתמונת מראה הפוכה, שנת הששון של נתניהו הייתה שנת האסון של גנץ: בסילבסטר הקודם, הוא היה עדיין מועמד לראשות הממשלה, לפני חצי שנה, הוא היה ראש ממשלה חליפי, ואת השנה החדשה הוא פותח כשהוא מועמד להדחה ונאבק על שאריות חייו הפוליטיים. אחרי גל הפרישות של יותר מחצי מחברי מפלגתו, הוא ינסה כעת לשקם את כבודו ומעמדו ולהשיק קמפיין שלפחות יביא את כחול לבן לשלב החיבורים, כשבנט, סער, ואפילו סולחה היסטורית עם לפיד באים בחשבון. אם לא, 2020 תהיה השנה שבה היא סיימה את חייה.