המשחק האהוב על בנימין נתניהו בימים אלה הוא "איפה יאיר?". שמו של יו"ר יש עתיד מוזכר עשרות פעמים בכל ריאיון תקשורתי, כנס פוליטי, סרטון ויראלי או דף מסרים של הליכוד. "מישהו ראה את יאיר לפיד?", הוא גם חלק מהנאמבר הקבוע במופע היומי שנתניהו השיק השבוע בכנסים בערי הליכוד ברחבי הארץ. התשובה, שחוזרת על עצמה מדי ערב בנימה סיפורית של הציור השבועי לילד, היא שלפיד מסתתר, כי הוא לא רוצה שידעו שהוא מתחרה על ראשות הממשלה. נפתלי בנט וגדעון סער, יחד עם התקשורת, מסייעים לו בכך כדי להעביר קולות לשמאל ולמנוע את ניצחון הימין.
את המופע הזה נתניהו נתן השבוע בירושלים, בפתח תקווה ורמת גן והוא מתכנן להעלות לפחות עוד 30 כאלה בשבועיים וחצי שנותרו עד הבחירות, בקמפיין השטח שנועד להעיר את הליכודניקים מרבצם. בתזמון מדויק להפליא, השלב האחרון של פתיחת המשק כלל תו ירוק מיוחד שמאפשר לקיים כנסים ואירועים פוליטיים למתחסנים ומחלימים תחת המגבלות של עולם התרבות. בינתיים, רק הליכוד משתמש בזה, ושאר המפלגות מתרחקות מהתקהלויות פיזיות ומתמקדות בפעילות זום. אתמול, בסוף הכנס ברמת גן, נתניהו אמר שהוא מתכוון לעשות ארבעה עד שישה כנסים ביום, או לפחות 30, ובכל אחד מהם עד 300 משתתפים. אז לפחות 9,000 איש יזכו לשמוע ממקור ראשון על תכניותיו הזדוניות של לפיד. כל השאר יוכלו להצטרף בלייב בפייסבוק.
לקריאה נוספת על בחירות 2021
בנט וסער התכוננו מראש למופע הזה, שנועד לצופף את השורות בימין ולהחזיר הביתה ארבעה עד שלושה מנדטים שעזבו מאז הבחירות האחרונות. בעוד נתניהו צועק לפיד, לפיד, לפיד, הם יוצאים מגדרם כדי להבהיר שמבחינתם הוא כמעט פרסונה נון גרטה, ושהוא ממש, אבל ממש לא הולך להיות ראש הממשלה הבא - אלא הם. השבוע, כשמועמד תקווה חדשה, דני דיין, חרג מהקו ואמר בריאיון שאם לפיד יקבל את המנדט להרכבת הממשלה הם ישבו איתו למו"מ, הוא מיהר להבהיר בציוץ בטוויטר שזו הייתה אמירה תיאורטית "מתחום הנימוסים". אצל בנט מנומסים פחות, ומטיחים בכל הזדמנות שהוא לא ראוי, לא מתאים, לא יכול ואף פסול מלשמש ראש ממשלה בישראל.
אסטרטגיה מתנזרת
בדבר אחד נתניהו צודק: לפיד הוא הנפקד הכי נוכח בקמפיין הבחירות הרביעי. כולם על הראש שלו: הליכוד מטווח אותו, בנט וסער מפקפקים בכשירותו ויכולותיו, הראשים המדברים באולפנים מספידים את סיכוייו להגיע לרחוב בלפור, גנץ כנראה ימליץ על סער - ואפילו ליברמן הוציא השבוע סרטון נגד יש עתיד. והוא - לא משמיע קול. הוא לא עונה לשום מתקפה בתגובה, לא נגרר לשום קרב ונזהר ממלכודות תקשורתיות. אפילו עם החרדים הוא מתאמץ לא להעלות את גובה הלהבות.
כך, בעוד סער ובנט מתרוצצים מאולפן לאולפן ומכריזים שהם היחידים שיכולים להחליף את נתניהו, לפיד נוקט במדיניות ריאיונות קמצנית במיוחד, ובכוונה לא משחרר הצהרות גדולות על תכניותיו. בעוד סער ובנט מתנוססים על שלטי חוצות בכבישי הארץ, ביש עתיד מסתפקים בדגלים על הגשרים עם סיסמת הקמפיין הנייטרלית "ממשלה שפויה", עם לוגו כתום - ובלי להזכיר את המועמד לעמוד בראשה. גם על הפתק בקלפי הוא לא מוגדר כמועמד לראשות הממשלה, בעוד נתניהו וסער בחרו להוסיף את תואר היעד ויזכירו אותו עד הרגע האחרון בפרגוד.
לפני שסגרו את השמיים, לפיד בילה שלושה ימים בארצות הברית עם יועצו האסטרטגי האמריקני, מארק מלמן. שם נוסדה האסטרטגיה המסתתרת/מתנזרת, שסופגת לא מעט ביקורת, אבל מתבררת כאפקטיבית. הוא התרחק מהביצה, זיהה איזה רצון כללי בציבור לשקט, ובינתיים, הקמפיינר הנמרץ של "איפה יאיר" עשה את העבודה בשבילו. בשבועות האחרונים, יש עתיד מתחזקת בהדרגה ובהתמדה, ואתמול בסקר כאן 11 חצתה את רף ה-20 מנדטים.
זה עדיין לא מספיק בשביל להפוך אותו לאויב גדול שמאיים על שלטון הימין משמאל, אבל ככל שהמגמה תימשך והוא יפתח פער מסער ובנט - "הקומבינה" שמביאה אותו לראשות הממשלה שנתניהו מתאר במופע הליכודי תהיה יותר אמינה וריאלית. אם ללפיד יהיה יתרון ניכר - ויותר מנדטים משני יריביו ביחד - יהיה לא לגיטימי לא להכיר בו כטוען לכתר. גם אם לנתניהו לא יהיה 61, ובנט וסער יחברו לבלוק ימני לאחר הבחירות, לפיד יוכל לגייס את ישראל ביתנו ומפלגת העבודה מאחוריו, וקרב ההמלצות ילך ויסתבך.
הקינטור היומיומי של נתניהו לא מוציא את לפיד משיווי משקל ואפילו ההתקפות של סער ובנט לא גרמו לו לשבור שתיקה. בניגוד לנתניהו, שרק מחפש לאכול את המנדטים הימניים שמסביבו, ללפיד אין מרחב בטוח להיכנס ממנו לקרב ראש בראש שייצור סחף של קולות הגוש לכיוונו. הוא מוקף בשלל מפלגות קטנות במרכז-שמאל שמרחפות באזור אחוז החסימה - מרצ, כחול לבן, וגם מפלגת העבודה - וכל התחזקות שלו יכולה להגדיל את הסכנה. לנתניהו זה יהיה מעולה אם אחת מהן לא תעבור, אבל למחנה שמתנגד לו הרבה פחות.
לפיד לא ויתר על החלום להיות ראש הממשלה, אבל הוא יודע שהדרך לשם עוברת קודם כל בגיבוש גוש יציב וגדול שיחליף את נתניהו. עוד שניים עד שלושה מנדטים לא יבטיחו ללפיד את הכניסה לבלפור, אבל כל מפלגה קטנה שלא תעבור את אחוז החסימה תשפר את הסיכוי שנתניהו יישאר שם ותמית על המחנה שלו אסון. וגם על כן, כנראה, הוא בוחר לשתוק ולספוג ולא לתקוף בחזרה, עד להכרעה בסיבוב האחרון.