לסוף השבוע האחרון שלפני הבחירות אמורה להתלוות אווירה חגיגית. הסקרים האחרונים ומשדרי הכיסאות המתחלפים בערוצי הטלוויזיה, המפלגות והמועמדים מסתערים על השווקים והברים וברשתות החברתיות מפגיזים בסרטונים להמרצת והערת השטח. בפעם הרביעית, החגיגיות הולכת לאיבוד בציניות ואדישות, ומתחלפת בתחושת רווחה; הנה כבר רואים את הסוף! אבל אפילו הסוף לא ממש נצפה באופק, כשמערכת הבחירות החמישית היא אפשרות ממשית שנידונה ברצינות עוד לפני שהסתיימה הנוכחית.
ובכל זאת, בשם החגיגיות, זה סוף השבוע האחרון שבו כל מחנה בישראל יכול לחלום על הכרעה שתשבור את התיקו הפוליטי, ואם לא - זה גם סוף השבוע האחרון של שקט, לפני תקופה ארוכה של ערפל וחוסר יציבות.
לקריאה נוספת בנושא
זה סוף השבוע האחרון שבו הפוליטיקאים יכולים לחיות בעולם של אופטימיות מעושה. לכל אחד יש נתונים עדכניים ומחקרים פנימיים שמבססים את החלומות וההבטחות שהפעם זה יהיה אחרת: ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר בכנסי הליכוד על 35 מנדטים ועל מרחק פסע מ-61 מנדטים "מלא מלא". יו"ר ימינה נפתלי בנט ויו"ר תקווה חדשה גדעון סער מפנטזים בקול רם על יעד של 15-12 מנדטים שייתן להם כוח ולגיטימציה לדרוש שראש הממשלה הבא יבוא מימין.
בכחול לבן מאמינים שהם מתקרבים ל-6 מנדטים, במרצ מרגישים שהם התבצרו מאימת אחוז החסימה, יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר כבר מציבים בבטחה את דרישותיהם לממשלה הבאה, רע"ם משוכנעים שהם ייכנסו לכנסת וירון זליכה מטיף בלהט שכל הסקרים פשוט מפספסים אותו.
14 חלומות של 14 מפלגות שמתמודדות על 120 מנדטים; העבר הקרוב מלמד שרק 11-9 מצליחות לקבל 3.25% מהקולות ולהיכנס לכנסת. זה סוף השבוע האחרון שבו כל החלומות יכולים לחיות ביחד; עד שבת הבאה לפחות חלקם יתרסקו לשברים ורסיסים.
החלומות המרוסקים הם שיעצבו את המציאות הפוליטית ביום שאחרי הבחירות, במשוואה די פשוטה: כל חלום שיתרסק במרכז-שמאל יקרב את החלום של נתניהו והימין להגיע ל-61 מנדטים לכדי הגשמה. גם בתסריט הפסימי ביותר עבורו והאופטימי מבחינת הגוש שמתנגד לו, בו כל המפלגות הקטנות עוברות את אחוז החסימה - הוא לא מאוד רחוק משם. בכל הסקרים האחרונים, שמעבירים בחשש ובנדיבות את כל המפלגות הקטנות על 4 מנדטים, הוא כבר מתקרב לתיקו חוסם. ואם כחול לבן, מרצ, העבודה או רע"ם לא יממשו את תחזיותיהם האופטימיות, מצבו ישתפר שבעתיים. אם הציונות הדתית היא זו שתתרסק במציאות, גם חלום ה-61 יחטוף יחד איתו מכה קטלנית. החלום של נתניהו - ושל אלה שרוצים להחליף אותו - קם ונופל על שברי המפלגות הקטנות.
עד היום, במשך שלוש מערכות בחירות, הוא לא הגשים את החלום ולא הצליח להשיג רוב בציבור ובכנסת להקמת ממשלת ימין שתתמוך במהלכי חסינות וחנינה. באף אחת הוא לא ממש ניצח - הוא פשוט לא הפסיד: במשך שנה, מבלי שהיה לו רוב בכנסת, הוא שמר על כיסאו וכוחו והמשיך לכהן בראשות ממשלת מעבר: אחרי בחירות מועד א' הוא סירב להחזיר את המנדט לנשיא ופיזר את הכנסת לסבב השני, ואחרי הבחירות השניות הוא הקים את בלוק הימין וחסם כל אפשרות להקים ממשלה בלעדיו. רק במועד ג', אחרי שבחסות הקורונה הוא פירק את כחול לבן, הוא קיבל מחדש את אמון הכנסת.
הגוש המתנגד לנתניהו, מנגד, כבר הצליח בעבר להגשים את החלום הגדול ולמנוע ממנו את המנדט ה-61, אבל מעולם לא עשה את הצעד הנוסף - והפך את הרוב הפרלמנטרי למציאות שלטונית. כלומר, גם אם לנתניהו לא יהיו 61 מנדטים, זה ממש לא אומר שיתגשם החלום להחליף אותו. הוא ינסה לרסק, גם אותו, עוד קודם.
החלום של הצד השני תלוי בבנט
הניתוח המקובל במערכת הפוליטית גורס שאם בנט ישלים לנתניהו 61 מנדטים, לא תהיה לו ברירה אלא להגשים לו את החלום. במחיר מכובד וגבוה, אבל יגשים. אם לא, החלום של הצד השני יהיה תלוי בעיקר בו: בנט הוא החוליה שחסרה ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד, סער ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן כדי להזיז את נתניהו מבלפור מבלי להזדקק לתמיכה של הרשימה המשותפת. ובליכוד יעשו הכול כדי למנוע את חיבור הצירים למרובע. ציד העריקים החל כבר השבוע, הבטחות, התחייבויות ומכתבי נאמנות של בלוק הימין עוד ישובו לחיינו, והקמפיין על סער ובנט שממליכים את לפיד ויו"ר העבודה מרב מיכאלי יימשך בקול רעש גדול.
כל זאת, אם בבלפור בכלל יסכימו לקבל את תוצאות ההצבעה. בליכוד חידשו בשבועות האחרונים את הקמפיין נגד ועדת הבחירות המרכזית, שכבר הפציע בשלהי הסבבים הקודמים. יו"ר הכנסת יריב לוין, מסתובב ומאשים את הוועדה בהטיה פוליטית, בארגוני הימין מגייסים פעילים לקלפיות למנוע את "גניבת הבחירות", וברשתות החברתיות מכינים את הקרקע לטענות על אי-סדרים וזיופים בהצבעה.
גם אם לא מרחיקים עד כדי מזימותיהם של יו"ר כחול לבן בני גנץ וליברמן, שמזהירים מניסיונות הפיכה שלטונית נוסח גבעת הקפיטול, הדה-לגיטימציה לוועדת הבחירות מאותתת שהחלום על שקט פוליטי ויציבות אחרי הבחירות אופטימי מדי, ולא כדאי להיאחז בו. התיקו המסתמן עלול להיגרר לספירות חוזרות ודיונים משפטיים אינסופיים שרק יעמיקו ויחריפו את המשבר שבו המדינה מצויה זה שנתיים.