במשך שנה, ראש האופוזיציה בנימין נתניהו הדיר את רגליו ממקום מושבו במשך 12 שנה, וסירב להגיע לפגישות העדכון הביטחוניות החודשיות אצל ראש הממשלה נפתלי בנט. בחודש האחרון, הוא התייצב בלשכת ראש הממשלה יאיר לפיד כבר פעמיים: בתחילת החודש, במהלך מבצע עלות השחר, הגיע לקריה בתל אביב לפגישה משולשת עם לפיד והמזכיר הצבאי, אבי גיל. היום, הוא נכנס לאקווריום של משרד ראש הממשלה ברחוב קפלן בירושלים לראשונה מאז עזב ביוני אשתקד, כדי לקבל עדכון על המאבק בהסכם הגרעין האיראני.
אבל סדר היום הביטחוני הוא רק תירוץ, כפי שמעידים קרבות הגרסאות שפרצו בין הלשכות סביב השאלה מי היה היוזם והמזמין של שתי הפגישות, כמו גם המאבקים היצריים על התיעוד הוויזואלי שיופץ או לא יופץ לתקשורת. הפגישות, המחויבות על פי החוק, אומנם עוסקות בביטחון, אבל גם לפיד וגם נתניהו מקיימים אותן בעיקר למראית עין ולצרכי קמפיין.
התשובה לשאלה מה נשתנה שבגללו נתניהו מסכים לשבת בצד השני של שולחן ראש הממשלה פשוטה: חילופי הגברא והטיימינג.
עוד בוואלה!
כל עוד נפתלי בנט ישב בלשכת ראש הממשלה, נתניהו הרחיק את רגליו מהעדכונים הביטחוניים במופגן וללא היסוס, ולא הכיר במעמדו של מי שירש אותו בתפקיד. לזכותו יש לציין שבנט גם לא ממש הזמין אותו, מה שהקל עליו לא לתת לגיטימציה לממשלה שסיימה את שלטונו. מיד עם כניסתו לתפקיד ביולי האחרון, לפיד שיגר מכתב הזמנה רשמי לנתניהו, כמתחייב על פי החוק. נתניהו ביקש לקבל עדכון רק מהמזכיר הצבאי והאירוע התמסמס.
חודש לאחר מכן, מבצע עלות השחר יצר את התנאים והנסיבות שהובילו לתיאום הפגישה הסמי-היסטורית. גם הפעם נתניהו רצה להיפגש רק עם המזכיר הצבאי ולשמוע עדכונים על הלחימה, אבל לפיד עשה לו כיפה אדומה תקשורתית וברוח האחדות הפטריוטית של ימי הקרב לא היה לו מקום להתחמק, וגם לא אינטרס: לפיד, בניגוד לבנט, הוא לא ראש לשכה לשעבר שהפך ליריב פוליטי מר ומעולם לא התיימר להיות היורש של נתניהו בימין. הוא מנהיג גוש המרכז-שמאל שמחזיק כעת בשלטון, והיריב המרכזי שלו בבחירות.
הליכוד לא יכול להרשות לעצמו שלפיד ישלוט בלעדית בשיח המדיני-ביטחוני, בטח לא בזמן מבצע, וחיפש את הזדמנות הצילום שתכניס גם את נתניהו לתוך השיח. בנוסף, הקמפיין של הליכוד, שתר אחר שניים-שלושה מנדטים של הימין הרך, מנסה לחזק את הפן המנוסה והממלכתי של נתניהו. מה טוב יותר מתמונה לצד ראש הממשלה לפיד, ועוד עם הבעת פנים מגחיכה.
אחרי הפגישה הראשונה פרץ קרב תמונות בין לשכת רה"מ ולשכת ראש האופוזיציה, שמיהרה להדליף את התמונה המחויכת עצמאית כדי להשתלט על הנרטיב. אצל לפיד יצאו אחר כך לקרב מאסף עם תמונה דומה רק עם ארשת פנים חמורת סבר, שתפגין שהוא מתדרך את נתניהו ברצינות ובכובד ראש. הצייצנים חגגו על ההבדלים והניואנסים, אבל בסביבת נתניהו היה מי שחשב שבכל מקרה, הוויזואליה הייתה מיותרת, ורק הרימה ללפיד במקום לעשות עמו חסד.
לכן, לקראת הפגישה השנייה בין השניים, הפעם על המאבק בהסכם הגרעין האיראני, לשכת ראש האופוזיציה ביקשה מראש להימנע מצילום הפגישה. בלשכת רה"מ התלבטו תחילה, אבל אז התהפכו, וזימנו את צלמי לע"מ לפגישה למרות בקשתו. הפעם, רק תמונה אחת הופצה לתקשורת. נתניהו לא נראה בה מרוצה.
באופן מסורתי, בשנים האחרונות, לא היה נוהל קבוע לצילום פגישות העדכון בין ראש הממשלה וראש האופוזיציה. כשנתניהו עצמו ישב שם, הוא העדיף להימנע ממתן כבוד ולא לרומם את יריביו למעמד של ראש בראש. ההתעקשות של לפיד על הצילום מגיעה מאותו המקום, אבל הפוך: להבליט את היריבות הדו-ראשית משני צדדי שולחן ולהפגין את עליונותו כשהוא יושב בכיסא החשוב בו.
מה שחשוב בתמונה זה גם מי שלא נמצא בה, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, ששואף להיכנס בין שניהם ולקחת את השלטון, ולאתגר את מנהיגותו של לפיד בגוש הרק-לא-ביבי. אבל ההתעסקות של לפיד בתמונה הייתה הפעם בוטה ולא מנומסת: כל אורח, בין אם הוא ראש האופוזיציה או כל אדם אחר, שמוזמן ללשכת ראש הממשלה, רשאי לסרב לצילום שלו ולא לזכות לאמבוש של צלמי לע"מ במקום.
אבל גם הקרב על התמונה 2.0 שירת היטב את שני הצדדים. אצל נתניהו תדרכו שלפיד עושה פוליטיקה מביטחון וזה נכון, אבל שום דבר שנתניהו לא עשה קודם. כשהוא ביקש להימנע מהתמונה הוא בעצם טמן ללפיד מלכודת, שנועדה להוציא אותו קטן וקטנוני, והוא קפץ לתוכה באופן מודע לחלוטין, שש אלי קרב. בלשכת לפיד הסבירו בצדקנות שלתמונה המשותפת יש חשיבות מדינית, שנועדה לשדר "מסר אחיד" לקהילה הבינלאומית בכל הנוגע למאבק בגרעין האיראני. ובכן, זה קצת זלזול באינטליגנציה של הציבור ושל בעלי התפקידים שאליהם לכאורה אמור להגיע המסר. כאילו לפיד ונתניהו לא מתכתשים כבר שבוע ומטיחים אחד בשני האשמות על כישלונות ומחדלים במאבק בגרעין האיראני.
בשבוע שעבר, כשהתגברו הדיווחים על התקדמות לקראת חתימה מחודשת על הסכם גרעין בין איראן והמעצמות, נתניהו השיק קמפיין שמאשים את לפיד בכישלון מוחלט, מחדלי ענק, וכניעה לתכתיבי ממשל ביידן. לפיד, מצידו, השיב בסדרת התבטאויות וציוצים שמזכירות את הנזקים של ההתנהלות של נתניהו מול ממשל אובמה ב-2015 והנזקים שהותיר הנאום בקונגרס. חילופי הדברים בין השניים המשיכו גם במהלך התיאומים לפגישה, וגם אחריה - נתניהו יצא לתקשורת ואמר שהוא "מודאג יותר לאחר הפגישה מלפניה" וביקר את לפיד וגנץ "שנרדמו בשמירה" ולא פועלים בדעת הקהל האמריקנית. אצל לפיד עקצו בחזרה ומסרו שהוא "עדכן את נתניהו בהרבה דברים שקרו בשנה וחצי האחרונות ונתניהו לא יודע אותם".
הוויכוח הפוליטי-אסטרטגי בין לפיד לנתניהו על הגרעין האיראני יתלהט ככל שההסכם אכן יתקרב לחתימות, כי לשניהם יש אינטרס ללבות אותו. איראן מחזירה את נתניהו לאלמנט שלו, ולפיד מעוניין לנצל כל הזדמנות לעלות מולו להגנה או התקפה ולחדד את ההתמודדות הדו ראשית על ההנהגה. גנץ, הטוען הנוסף לכתר, נשאר בינתיים מחוץ לתמונה. זה מותיר לו לנקוט בגישה כאילו ממלכתית. הוא קרא אתמול מביקור ביפן לשמור את נושאי הביטחון הלאומיים של מדינת ישראל "מעל הוויכוח הפוליטי של תקופת בחירות".