ההסכם על החינוך החרדי שנחתם אתמול (שני) בין שתי הסיעות שמרכיבות את יהדות התורה, לפיו גם מוסדות חינוך שלא מלמדים מקצועות ליבה יתוקצבו על ידי המדינה, נולד בכלל מדרישה של חסידות בעלזא ללמד ליבה במוסדות החינוך שלהם. החסידות, השנייה בגודלה בישראל, מונה אלפי משפחות, עשרות אלפי ילדים. 7,000 מהם לומדים במוסדות החינוך היסודי לבנים. האדמו"ר, רבי ישכר דב רוקח, מנהיג פורץ דרך החליט שצריך ללמד מתמטיקה, אנגלית ועברית. זאת החלטה שנולדה כתוצאה מהמצוקה הכלכלית הגדולה של החסידות אבל בעיקר בשל הבנה של מנהיגה הרוחני כי אלה כלים שייעזרו לילדי החסידות בראשותו להשתלב לאחר החתונה בשוק התעסוקה. נשמע קצת כמו חלום אבל במקרה של האדמו"ר מבעלז מדובר בחלק מגישה שבה הוא נוקט כבר שנים - שילוב של חסידיו בשוק העבודה בישראל.
ההחלטה של האדמו"ר הייתה נראית ככזו שאין ממנה דרך חזרה. עוד לפני פיזור הכנסת ה-24, נציגו ביהדות התורה בכנסת - ח"כ ישראל אייכלר הסכים בהסכמתו לשתף פעולה בחקיקה עם הקואליציה בתמורה לתקציבים תמורת ליבה. הצעד נחשף ועורר את זעם חבריו למפלגה, וכך הוא גם סוכל. בדיוק בחלל הזה עבדו בחודשים האחרונים אנשי משרד-החינוך ובנו מסלול חדש שבמסגרתו מי שילמד ליבה יקבל תקצוב מהמדינה. הם אפשרו לחסידות להצטרף עצמאית למסלול חדש מבלי לבקש טובות מהזרמים האחרים במגזר החרדי - לא מרשת "החינוך העצמאי" של הליטאים ולא מ"בני יוסף" של ש"ס.
אבל אז התעוררה התנגדות. רגע לפני סגירת הרשימות לכנסת, הרב גרשון אדלשטיין, מנהיגה הרוחני של סיעת דגל התורה הליטאית הודיע כי מבחינתו מדובר ב"קו אדום". אם בעלז תצטרף למסלול החדש של משרד החינוך, לא נרוץ איתה או עם הסיעה שבה היא מיוצגת. המשמעות לפחות אחת משתי הסיעות לא יעברו את אחוז החסימה וגוש הימין בראשות נתניהו יתרחק מ-61 מנדטים.
מאז, בחלק מהתקופה שרר בין הצדדים נתק מוחלט אבל בשבוע האחרון ניסו הצדדים להגיע להסכמות. בשיתוף עם נתניהו, החרדים החליטו ללכת על הפתרון הקל - מוסדות החינוך של בעלז יישארו בדיוק כפי שהם היום אבל השחיקה התקציבית שנוצרה בשנים האחרונות תתוקן. המשמעות: הם יקבלו תקציבים מהמדינה אבל לא ילמדו ליבה, לפחות לא בהיקף שהם רצו מלכתחילה.
הביקורת הפוליטית לא איחרה לבוא. האש הופנתה לנתניהו שנתן חותמת כשרות להסכם הזה. הוא הבטיח לנציגי יהדות התורה כי הוא ידאג למימוש התקציבי שלו אם הוא יקים את הממשלה הבאה. אבל נתניהו הוא לא הסיפור. גם לפיד וגנץ שרוצים כל אחד להקים את הממשלה הבאה היו נוהגים בדיוק כמוהו. דווקא הם לא תקפו אתמול את המהלך הפוליטי הזה. גם הם יודעים שאם יש סיכוי לממשלה יציבה בראשותם היא עוברת דרך הסיעות החרדיות ואם ממשלה כזו תלויה בהסכם כזה - הם לא היו מהססים לרגע. הם היו חותמים עליו עוד לפני הררי המילים שנכתבו בו.
דגל התורה ואגודת ישראל ידעו כי הן לא יכולות לרוץ בנפרד בבחירות הקרובות, מדובר היה בהתאבדות פוליטית. הן סגרו את ההסכם הזה ביניהן. נתניהו היה זה שהעניק מאחורי הקלעים את הגיבוי אבל ההסכם לא נולד ביוזמתו. את האשמה היחידה בעובדה שגם בשנה הקרובה לא ילמדו ליבה במוסדות החינוך של חסידות בעלז - ניתן להפנות לחרדים עצמם שניהלו את הקרב הזה בתוך הבית. אף אחד, גם לא לפיד או גנץ, לא היה יכול להשפיע עליהם ולהשיג תוצאה אחרת טובה יותר.