המאמר שנכתב כאן בשבוע שעבר התיישן במהירות שיא. לדעתי מדובר בשיא עיתונאי. בחמישי בבוקר כתבתי על אסטרטגיית שני המנדטים של בנימין נתניהו - הוא לא מסית, האמסלמים, הקרעיים והדיסטלים במקפיא, והבן יהודאים המורעלים כבר עצמאים בשטח מפיצים את עלילות הנוכריות נאציות. כעבור כמה שעות, המאמר נהפך ללא רלוונטי. נתניהו נאם במודיעין, חמוש במיטב הרטוריקה המסיתה שלו מפעם, ירה סיסמאות והפיץ שקרים כמו בימים הטובים ההם. נתניהו הוא אדם מחושב מאוד, כך שקשה להאמין ש"יצא לו הביבי". הוא גם דאג להפיץ את עיקר נאומו בטוויטר. מסיבותיו החליט לחזור, לפחות לעת עתה, לדרך שהוא רגיל בה בשנים האחרונות - דרך ההסתה והשיסוי, ומי יודע אולי עוד מעט אמסלם ייצא מהפריזר. התגעגענו.
השינוי קרה מיד לאחר החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, לפסול את שיתופו של עמיחי שיקלי ברשימת הליכוד. כזכור, ועדת הכנסת הכריזה על שיקלי כפורש מסיעת "ימינה". המשמעות המרכזית של ההחלטה היתה שאם שיקלי לא יתפטר מהכנסת "סמוך למועד פרישתו" כלשון החוק, הוא לא יוכל לרוץ לכנסת הבאה באחת מהרשימות שמכהנות בכנסת הנוכחית (אלא רק, אם ירצה, ברשימה חדשה). שיקלי התפטר מהכנסת רק כעבור 80 יום מהכרזתו כחבר כנסת פורש, לאחר שבפועל הצביע כמה וכמה פעמים בהצבעות דרמטיות כאיש אופוזיציה לכל דבר ועניין.
המחשבה שלו שבכל זאת יוכל לרוץ ברשימת הליכוד התבססה על ההחלטה של בית המשפט המחוזי בעניינו. שיקלי ערער לבית המשפט המחוזי רק 49 יום אחרי החלטת ועדת הכנסת. בדיון בבית המשפט המחוזי הגיע שקלי לפשרה עם הכנסת - הוא יתפטר בתוך ארבעה ימים, ואז יוכל לרוץ בכנסת הבאה בכל רשימה שיחפץ. הרכב בית המשפט המחוזי נתן את ברכתו להסכמות: "אנו סבורים כי בנסיבות העניין מדובר בעמדה ראויה העולה בקנה אחד עם החוק ועם עובדות המקרה". על הברכה חסרת התוקף המשפטי הזה הסתמך שיקלי.
לא זו אף זו, שיקלי התעלם מההתכתבות המשפטית יומיים לאחר מכן בין הייעוץ המשפטי של הכנסת לבית בית המשפט. היועצת המשפטית של הכנסת, שהבינה את התסבוכת שעלולה להיווצר, פנתה לבית המשפט כדי לתקן את הפרוטוקול באופן הבא: "אבקש להבהיר כי עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת אינה מחייבת את ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, אשר עשויה לדון בנושא זה. יצוין כי ככלל, איננו צד להליכים המתקיימים בפני יו"ר ועדת הבחירות". בית המשפט המחוזי לא הורה על תיקון הפרוטוקול, אבל אישר "כי דברים ברוח האמור בבקשה אכן נאמרו בדיון". די היה בנורת האזהרה הזאת כדי ששיקלי יבין שממש, אבל ממש, לא בטוח שיוכל לרוץ בבחירות הקרובות ברשימת הליכוד.
איני נכנס כרגע לניתוח ההחלטה של השופט עמית. מן הסתם, עיקר הדיון בערעור היום (חמישי) יעסוק בשאלת סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות להכריע בנושא זה. מה שברור לחלוטין הוא שעמדתו של עמית, בין אם מוצדקת ובין אם מוטעית, מנומקת מאוד. על גבי 37 עמודים הוא מסביר למה הוא דוחה את ניסיון הפסילה של עידית סילמן מרשימת הליכוד, ומדוע הוא כן פוסל את מועמדתו של שיקלי. לו בסוף הנימוקים הללו, ההחלטה של עמית הייתה הפוכה בעניין שיקלי, כלומר שהוא מאשר את ריצתו בליכוד, הכול היה נפלא והשופט היה זוכה לחיבוק מתומכי נתניהו, ממש כפי שזכו לו שלושת השופטים שפסלו אך לאחרונה (בצדק) את כהונת עמיתיהם לשעבר, השופט מני מזוז, כיו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים.
העניין היה שעמית, אבוי לנו, פסק בניגוד לרצונם של תומכי נתניהו, ולכן מיד, בין רגע, כל הרסנים הותרו וסריסיו התקשורתיים של נתניהו החלו להסתער במלוא המרץ. ינון מגל הוביל את הכוח בצרור ציוצים שנורו בהפרשים של שניות אחד מהשני. בשעה 20:29 הוא צייץ: "כשאמרו שבג"ץ הוא סניף של מרצ התכוונו לשופט יצחק עמית". כמה שניות אחר כך צייץ: "השופט יצחק עמית שלום, זה לא יעזור לך, אנחנו ננצח (ככל שלא תפסול את התוצאות)". רק ארבע דקות חלפו, עד שצייץ: "אגב, בערב החג חייב השופט יצחק עמית את ועד עובדי משרד החוץ לשבור שביתה להעביר קלפיות לקונסוליות בעולם. לא ברור באיזו סמכות". 12 דקות חלפו ומגל שוב צייץ: "אגב, השופט יצחק עמית הוא גם זה שאמור להחליט בתביעה של יש עתיד נגד ערוץ 14. אל תעצרו את נשימתכם, מדובר בפעיל פוליטי".
בשלב הזה הוא היה חייב לעצור את שטף הציוצים כי בדיוק עלתה לאוויר תוכנית "הפטריוטים" בהגשתו, שם לא תופתעו אם עניינו של השופט עמית היה במרכז השיח של כל חברי הפאנל (שכולם כמובן היו באותה דעה). מיד עם סוף התוכנית, המשיך מגל לצייץ נגד השופט. קולות הזעם נשמעו באותו ערב גם מעמיתיו של מגל מערוץ 14, גלי ישראל, וכן מכלי תקשורת נוספים. הזעם נשמע, המטרה סומנה - השופט יצחק עמית הוא הדמון החדש.
זה כנראה לא היה מקרי. באותו ערב נתניהו חזר להיות ביבי. באותו נאום שנשא במודיעין, נתניהו הפציץ עם דברי הסתה ושקרים גסים במיוחד: "כל המטרה היא להפיל את שלטון הימין לפני שיש בכלל בחירות בניגוד לרצון העם". עזבו את ההסתה נגד שופט בית משפט עליון, חשבו רגע על הלוגיקה. שיקלי? בגללו מישהו ישים, או לא ישים, פתק מחל? מילא. ואז הגיע השקר הראשון: "פוסלים את שיקלי, אבל משאירים את מיכל שיר". מיכל שיר? מיכל שיר היא אמנם חברת כנסת שעושה סחרחורת - היא התחילה בליכוד, עברה עם סער לתקווה חדשה, ועכשיו היא ביש עתיד. אבל מה הקשר לענייננו? היא לא עברה מגוש לגוש במהלך הקדנציה, אלא רק לאחר פיזור הכנסת, איש לא ביקש להכריז עליה כפורשת, ובעיקר איש לא ביקש מוועדת הבחירות לפסול אותה. אז איך בדיוק מצפה נתניהו שעמית יפסול אותה. מה פירוש: "פוסלים את שיקלי, אבל משאירים את מיכל שיר"? מי השאיר את שיר? יצחק עמית? מישהו אחר שאנחנו לא מכירים? ובכן, זה פשוט, נתניהו לא יוותר על אף סלוגן מסית, גם אם כל חומרי הגלם של הסלוגן הזה הם שקרים נבזיים.
הלאה, לשקר הבא: "פוסלים את שיקלי", ממשיך נתניהו, "ומשאירים את איימן עודה שאומר שנסראללה הוא מופת ודוגמה ואת אחמד טיבי שאומר שהחמאס הוא לא ארגון טרור". מדהים שנתניהו לא מנסה אפילו לבנות בתחכום את השקר. הרי אף מפלגה, כולל לא מפלגת הליכוד, לא ביקשה את פסילתם של איימן עודה, אחמד טיבי ומפלגותיהם, אז איך אפשר לפסול אותם? וזה מוביל אותנו לשיא השיאים, שקר השקרים. הרי נתניהו, אוי לבושה, לא רק שלא ביקש לפסול את המשותפת, הוא אפילו לא הצביע בעד פסילת מפלגת בל"ד הקיצונית מהמשותפת. נתניהו, אוי לבושה, החליט משיקולים פוליטיים שלו לא להשתתף בהצבעה הזאת, לאחר שמפלגה אחרת דווקא כן ביקשה את פסילת בל"ד.
עכשיו תראו איך ההחלטה המביכה הזאת של נתניהו משתלבת בהפוך על הפוך בנאום ההסתה והשקרים שלו: "פוסלים את בל"ד, אבל משאירים את אחמד טיבי ואיימן עודה, כי כל המטרה היא משחק מכור שמטרתו היא להפיל את הימין ולהשאיר את השמאל". המשפט הזה הוא באמת לא ייאמן. קשה להחליט מהיכן להתחיל. אז נתחיל עם זה שהשופט עמית בכלל לא השתתף בהצבעה על פסילת בל"ד. ועדת הבחירות מורכבת מנציג לכל מפלגה בכנסת, ובראשה עומד שופט בית המשפט העליון שגם לו יש קול כמובן. מאז כהונת השופט מישאל חשין כיו"ר ועדת בחירות, אף יו"ר ועדת בחירות לא השתתף בהצבעות על פסילת מפלגות, ועמית לא חרג ממנהג זה. במקרה של שיקלי ההחלטה הייתה נטו של יו"ר הוועדה ולא של הוועדה עצמה (על כך בין השאר יסוב הדיון היום).
נתניהו "ערבב" את שומעיו כך שיחשבו שידו של עמית הייתה בפשע הנורא הראשון - פסילת בל"ד, ובפשע השני: השארת עודה וטיבי, זאת בעוד שמבין נתניהו ועמית היחיד שהשפיע, או היה יכול להשפיע, על החלטה כזאת או אחרת בעניינן של שתי המפלגות הללו הוא נתניהו ולא עמית. לבסוף, מה פירוש "פוסלים את בל"ד כדי להשאיר את עודה וטיבי"? מה זו בכלל החרטטת הזאת? מה הקשר בין אחד לשני? למה אי אפשר לכאורה לפסול את שניהם? יש הקצאה לפסילות?
לסיכום, נתניהו לא ביקש את פסילת טיבי ועודה, לא הצביע בעד פסילת בל"ד, אבל זה לא מפריע לו לכוון את ההמון הזועם על המפלגות הערביות לעבר השופט הממושקף מבית המשפט העליון - תסתערו עליו, הוא הרשע, הוא מביא עלינו את הערבים ומצד שני פוסל את שיקלי. שימו לב כיצד סיכם את מסכת השקרים הבזויה הזאת: "עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה, אני מפנה את זה אל העומד בראש הוועדה, למה לשחק? בואו תעשו את זה מהמקפצה, תפסלו את הליכוד, זה מה שאתם צריכים, תפסלו את הליכוד וחלאס". הנה קיבלתם את השורה התחתונה.
למה נתניהו החליט לחזור למדיניות ההסתה והשיסוי? הרי עד היום היא לא הביאה לו יותר מ-59 מנדטים? הרי לכאורה קמפיין כזה יכול לכל היותר לעצור את הזליגה מהליכוד אל בן גביר. אין לי תשובה אינטליגנטית לשאלה הזאת, אולי זה חזק ממנו, אולי הוא נתון יותר מדי להשפעות שליליות מבית, ואולי, מה שלא הצליח לו בארבע מערכות בחירות יצליח לו בחמישית. מצד שני, חזרתו של נתניהו המסית עשויה להוציא שוב את כל מפגיני בלפור והגשרים לשטח, מה שפוליטית עשוי להיות רע לו אפילו יותר מפסילתו הנוראה והאיומה של עמיחי שיקלי.
ברוך קרא הוא פרשן המשפט בחדשות 13