כמו המסך של ערוץ 10 חשך לפתע גם המסך של ש"ס. ימים יגידו אם מסך זה יצליח להתרומם מחדש ולאיזה גובה. מפלגת ש"ס אינה מפלגת אוירה בדמותן של מפלגות מעמד הביניים שקמות ונופלות כאן חדשות לבקרים. משנת 1984 היא מיצבה את כוחה והפכה בהדרגתיות לחלק אינטגראלי מהנוף הפוליטי הישראלי. בשנת 1999 היא זכתה לראשונה במרבית קולם של המצביעים המזרחים ואלו העניקו לה 17 מנדטים. מאז שומרת ש"ס על כוחה שנע בסביבות ה11 מנדטים.
עיקר כוחה בא לה מהחיבוק החם שיכלה לתת לשומרי המסורת המזרחים שסבלו מאפליה תרבותית וכלכלית במשך שנים הן תחת ממשלות השמאל והן תחת ממשלות הימין. באופן זה ש"ס הינה מפלגה שהיא קודם כל עדתית ורק אחר כך חרדית. גם אם לא פתרה את בעיותיהם של המזרחיים תושבי הפריפריה היא העניקה להם תחושה של שייכות ושותפות במדינה שוויתרה עליהם. תפקידה המוצהר של המפלגה היה כידוע "להחזיר עטרה ליושנה". לביטוי זה יש פרשנות דתית, אך גם פרשנות חברתית המלמדת על הרצון להשיב את הכבוד למי שחש כי נרמס. היה זה אריה דרעי, מנהיגה הישן-חדש, שידע כבר בתחילת דרכו לפצח במדויק את פרופיל המצביעים. הוא עיצב את ש"ס ברוח המסורת המזרחית, שהיא בדרך כלל מתונה וגמישה יותר בהשקפותיה מזו האשכנזית, ובכך אפשר את הרחבת מעגל התומכים. הקו שלו, היה קו הרבה יותר מכיל. הוא שאפשר למפלגה להיות יותר מסך חרדיותה.
הקלטת של הרב עובדיה יוסף פגעה בש"ס בנקודה הרגישה ביותר. מי שהפיץ את הקלטת רמס במו ידיו את כבודה ואת כבוד תומכיה המסורים.
הקלטת בעיקרה מכילה ביקורת של מרן על אריה דרעי ומבטאת את תמיכתו באלי ישי, אך למרות זאת ולמרות פרשנותו של עמית סגל, שניסה להדגיש שוב ושוב את רתיעתו של מרן מאריה דרעי, ייזכרו ממנה דווקא דברים אחרים. דמות הרב שנתגלתה לעינינו הייתה דמות מאוד רציונאלית ויחד עם זאת מקרינה חום ואנושיות. בניגוד לפרשנותו של עמית סגל, מרן לא נראה כמשתולל מכעס. הוא טפח בחוסר נחת על משענת הספה עליה ישב והשיב בציניות מתבקשת לסוגיית הכישוף באוכל (העיסוק בכישופים, דרך אגב, הוא פחות נפוץ בקרב יוצאי עיראק) אבל דבריו היו מלאי רציונל פוליטי: אריה דרעי בגלל ישיבתו בכלא עלול להבריח קולות.
פרשנותו של עמית סגל לא עשתה חסד עם תוכן הקלטת. דבריו של מרן כנגד אריה דרעי לא היו כה חמורים. עמית סגל פירש כאילו מרן קרא לדרעי גנב. פרשנות אחרת, טובה יותר לדעתי, תטען כי הרב בא לשטוח את טענותיהם של הבוחרים הפוטנציאליים שיטענו שהוא גנב. מישהו מפקפק בכאבו האותנטי של מרן כשנודע לו שאריה דרעי נשלח לכלא? מישהו מתכחש לתחושת העוול שאותה חלק בזמנו עם קהל הבוחרים של ש"ס? ולבסוף, ואולי זה הדבר הבולט ביותר, הרב מצטייר כמנהיג רוחני שבעיקר מבקש שיתנו לו שקט לעסוק בדבר החשוב ביותר בעיניו: לימוד תורה וכתיבה.
חומר הנפץ של הקלטת טמון, אם כן, פחות בדברים שנאמרו בה והרבה יותר בעצם הגעתה לעולם, בהפצתה ובפרשנות שליוותה אותה. השאלות החשובות, אם כן, שמציקות לתומכי ש"ס ביום זה הן: האם מרן ידע שמצלמים אותו? כיצד לא בחלו אנשי שלומו הקרובים לו ביותר לעשות בו שימוש ציני וזול ודובבו אותו באופן כה בוטה? כמי ששנים רוממו את כבודו כיצד לא נרתעו מלתמרן אותו לעיני המצלמה?
ללא ספק, מפיקי הקלטת ומפיציה פגעו בכבודו של המנהיג הרוחני ובו בזמן הביכו את המאמינים בדרכו. קשה להאמין שחסידיו של מרן יעזבו את דרכו הדתית. אבל לא מן הנמנע שיבואו חשבון עם המנהיגים הפוליטיים ובעיקר עם אלי ישי, שכרת לחלוטין את הענף עליו ישב. ההודעה על ההתפטרות הייתה צעד הכרחי מצדו של דרעי. בין אם הוא מתכוון לכך ברצינות או לא הוא חייב לעבור תהליך של הסמכה מחדש על ידי המנהיגים הרוחניים על מנת לשוב להיות "כשר". כך או כך חטפה ש"ס מכה אנושה. אם דרעי יממש את התפטרותו סביר להניח שהיא תתפרק לחלוטין. אך גם אם יישאר וימנף את הכאב להעמקת התמיכה, חלק ממצביעיה ינטשו לטובת בתים פוליטיים אחרים. מי שעשוי לקטוף את הפירות חוץ ממפלגתו של בנט היא מפלגתו של כחלון, אם רק לא תירתע מהמילים "מזרחים" ו"מסורת".
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד