פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      קמפיינים אנמיים ופירוק השותפות: כך הפסידו המפלגות הערביות בבחירות

      נאומו חוצב הלהבות של איימן עודה אולי תרם ברגע האחרון לעלייה באחוזי ההצבעה במגזר הערבי - אבל כמות המנדטים שהשיגה הרשימה המשותפת ב-2015 ירדה משמעותית. לאן אבדו הקולות ומה הסיבה לכך?

      קמפיינים אנמיים ופירוק השותפות: כך הפסידו המפלגות הערביות בבחירות
      צילום: שלומי גבאי, עריכה: איתי עמרם

      ערב מתוח עבר על המטה של יו"ר חד"ש-תע"ל איימן עודה אמש (שלישי) בנצרת. בשעות אחר הצהריים התברר שרק 20% מהערבים בעלי זכות הבחירה הצביעו - ועודה פצח בתמרון "געוואלד" משלו. הוא הזהיר ש"הפנטזיה של ראש הממשלה" בנימין נתניהו וחלום הבלהות של מפלגתו - מחיקת הייצוג הערבי בכנסת "פתאום נראה כמו אופציה מציאותית".

      עוד התריע מפני "כנסת ללא ערבים וללא חד"ש-תע"ל", כינה את האירוע: "מצב חירום" וקרא לציבור הערבי להגיע ולהצביע.

      המפלגה מצאה אותה שעה שלל הסברים לשיעור המצביעים הנמוך מול 64 אחוזי הצבעה במגזר הערבי בשנת 2015: חוק הלאום שגרם לתחושת אי שייכות, קמפיין הכפשות ודה-לגיטימציה של המגזר והנהגתו על ידי נתניהו. וגם מאירועי היום: אלפי מצלמות נסתרות על גופם של משקיפים מטעם הליכוד בקלפיות, לטענת עודה: "כדי להפחיד את הבוחרים הערבים".

      בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
      כל הפנים והשמות: כך צפויה להיראות הכנסת ה-21
      "לקדם שקיפות": התייעצויות הנשיא עם הסיעות יועברו בשידור חי
      גנץ: "ייתכן שנוכל לפתח מהלכים פוליטיים, יש על מה להיות גאים"

      איימן עודה במטה חד"ש - תע"ל 9 באפריל 2019 (יואב איתיאל)
      "מצב חירום". עודה במטה חד"ש-תע"ל בנצרת, אתמול (צילום: יואב איתיאל)

      אלא שתוך כמה שעות עלו שיעורי ההצבעה במידה ניכרת ובסוף הערב כשהסתמן שרף ה-50% נחצה - קשה היה לקבוע אם נפל משמעותית מאחוז ההצבעה הרגיל במגזר הערבי, גם אם היו נמוכים במידת מה ביחס ל-2015 ובהשוואה לציבור הכללי. בחלוקה לישובים ניתן לראות בבירור את שיעור המצביעים. למשל אחוזי ההצבעה הנמוכים במועצה המקומית ג'סר א-זרקא של 24%.

      לעומתה, היו ישובים שהצטיינו במיוחד בהם ג'לג'וליה עם 79% הצבעה, פרדיס עם 71%, טייבה של ח"כ אחמד טיבי עם 68% ואפילו אום אל-פחם שעמדה אחר הצהריים רק על 14% הצבעה התגייסה על רקע קריאותיו של עודה וסיימה את הערב עם 52%, מהם 80% לחד"ש-תע"ל.

      המחיר הקולקטיבי של פירוק הרשימה המשותפת

      אפשר לזקוף את העלייה הגדולה באחוזי ההצבעה לזכות המיני-קמפיין של עודה אבל אפשר גם לתת הסבר מציאותי יותר: הערבים, אשר רבים מהם מנצלים את יום הבחירות לעבודה, מי במסחר, בייצור, בחקלאות או בבניין, מתפנים להצביע רק בשעות הערב.

      למרות שיעורי ההצבעה הלא חריגים בחברה הערבים, בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור אם רע"ם-בל"ד עברה סופית את אחוז החסימה, וחד"ש-תע"ל זוכה ל-6 מנדטים. הנזק המסתמן הוא איפשהו בין 3 ל-7 מנדטים של ארבע המפלגות שבכנסת הקודמת זכו יחד ל-13 מנדטים.

      נשאלת השאלה לאן הלכו אותם מנדטים אבודים וכדאי לברר מה הסיבה לכך. אפשר כי הקמפיינים האנמיים, חסרי ההתלהבות והלהט מהיום הראשון ועד צאת יום הבחירות תרמו לדבר. קריאות ה"הצילו" של עודה במהלך ערב הבחירות בכל האולפנים, אתרי האינטרנט והרשתות החברות - היו היחידות שהתניעו את הקמפיין - אך מאוחר מדי.

      מצביעים בבחירות לכנסת ה-21 באום אל-פחם, 9 באפריל 2019 (רויטרס)
      רבים מנצלים את יום הבחירות לעבודה. מצביעים בקלפי באום אל-פחם, אתמול (צילום: רויטרס)

      אז לאן נעלמו אותם קולות? רבים עברו למפלגות ציוניות וזאת בשל תהליך "התבגרות דפוס ההצבעה" בחברה הערבית, המתחילה להצביע יותר על פי דפוסים "ישראליים" וגם בשל אינטרסים מקומיים.

      כך למשל, בביר אל-מכסור (עם 36% השתתפות) הצביעו 33% לכחול לבן, יותר מלכל מפלגה אחרת, בסמת טבעון (36%) נתנה 28% לכחול לבן, בכעביה-טבאש-חג'אג'רה הצביעו 26% לכחול לבן ו-17% לעבודה, לפני רע"ם-בל"ד עם 17% וחד"ש-תע"ל עם 16%.

      בערב אל-עראמשה (עם 37% הצבעה) הצביעו 35% מהבוחרים לכחול לבן שזכתה ברוב הקולות יותר מכל מפלגה אחרת. באבטין (עם 40% הצבעה) הצביעו אמנם 33% לרע"ם-בל"ד, אבל בדירוג מיד אחר כך 24% ניתנו לש"ס. בכפר ברא הצביעו 78% ומיד אחרי רע"ם-בל"ד שקיבלה 45% מהקולות ומרצ קיבלה 27%. בפרדיס שסיימה עם 71% הצבעה - 29% - ניתנו למרצ. ללמדך שבן הכפר יכול להצביע לאותה מפלגה לה מצביע תושב העיר היהודי, בן המושבה או הקיבוצניק ביישובים סמוכים.

      אחמד טיבי מצביע בטייבה, 9 באפריל 2019 (יואב איתיאל)
      פרש על רקע המחלוקת עם עודה. טיבי מצביע בטייבה, אתמול (צילום: יואב איתיאל)

      סיבה נוספת לזליגת הקולות, ואיש מהמפלגות הערביות לא רוצה להודות בכך בפומבי - היא פירוקה של הרשימה המשותפת והמחיר הקולקטיבי ששילמו ארבע המפלגות על כך.

      עד שיתבררו תוצאות האמת המלאות - לא יתגלה לגמרי היקף הנזק, אולם ההמתנה בנצרת במטות חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד הייתה כהמתנה מחוץ לחדר ניתוח. שם המתינו לתוצאות האיחוי של הגוף המתפקד שפורק לארבעה אברים, ואחר כך איחו אותו שוב לשני גופים חדשים.

      הניתוח הצליח חלקית, נותרה נכות. ההערכות והספינים למודאגים היו כי שתי מפלגות שתתמודדנה זו מול זו ייטיבו עם הציבור הערבי: הן יוציאו יותר אנשים להצביע ואף יוסיפו מנדטים בסיכום הכללי. בפועל, כאמור, קרה ההיפך.

      טיבי שהחליט לפרוש על רקע המחלוקת בינו לבין עודה אודות הייצוג המגיע לאנשי מפלגתו, "חזר הביתה" וחבר אליו שוב - זכה למנדט נוסף כפי שביקש לו ולגיסו אוסמה סעדי, אבל בדרך הותיר את רע"ם-בל"ד מתנדנדת.

      אחרי זועבי וזחאלקה - דמויות אנונימיות בראש הרשימה

      גם ברע"ם-בל"ד ידרשו לחשבון נפש. בין השאר, הרהורים על אי חזרתם אל רשימה משותפת בראשות עודה. במקביל, בבל"ד עצמה ייעשו חשבון נפש אם נכון היה לחבור לתנועה האסלאמית, למנסור עבאס, והאם דווקא העמדה של דמויות לא מוכרות בראש הרשימה, דווקא בתקופת ההרצה - כמו מטאנס שחאדה והיבא יזבק אחרי פרישת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי - הייתה החלטה נכונה.

      כך או כך, בדרך ליום הבחירות היה חסר למפלגות הערביות הלהט שכל כך אפיין את קודמותיהן. ההתלהבות שהוכחה כאפקטיבית עם השקת הרשימה המשותפת - שבה לארבע שעות בלבד. בנאום חוצב הלהבות של עודה בערבית שהגיע מעט מדי מאוחר מדי.