פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מי שיישבר האחרון: המנצח במשחק הצ'יקן בדרך אל הנשיא

      המוצא היחיד מהפלונטר שימנע בחירות שלישיות הוא הפסקת אש, שזה בעברית פוליטית - ממשלת אחדות. הסנטימנט הציבורי דוחף לשם, אך המחיר יקר מנשוא, בעיקר עבור נתניהו שהבכורה חיונית לו למול השימוע וכתבי האישום הצפויים

      מי שיישבר האחרון: המנצח במשחק הצ'יקן בדרך אל הנשיא
      סטילס: ראובן קסטרו, עריכה: ליר שפיגלר

      שתי מילים היו חסרות בנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש, לאחר פרסום תוצאות המדגמים, ושתי מילים נעדרו מדבריו של בני גנץ, שנישא כמה דקות קודם לכן: כל אחד מהם הקפיד לא להזכיר אחד את השני. גנץ אמר בזהירות ש"נראה שעמדנו במשימה", נתניהו כבר הכריז על הקמת "ממשלה ציונית חזקה", אבל אלה לא היו נאומי ניצחון, אלא בעיקר מסרים שמטרתם לצרוב את התודעה.

      גם בשעה זו, עדיין לא ברור מי יהיה ראש הממשלה הבא וגם אחרי שתסתיים ספירת הקלפיות. הדו-קרב הפוליטי האמיתי בעצם רק מתחיל. נתניהו כשל במשימה העליונה של השגת 61 מנדטים, אבל זה עדיין לא אומר שהוא הפסיד את השלטון; גם לגנץ אין רוב מובהק ופשוט שיאפשר לו להרכיב את הממשלה הבאה. אבל במצב עניינים כזה, המוצא היחיד מהפלונטר שימנע בחירות שלישיות הוא הפסקת אש, שזה בעברית פוליטית - ממשלת אחדות. העובדה ששני השחקנים נמנעו מלנקוב בשמו של היריב שלהם מאותתת שגם הם מבינים את זה, השאלה היא מה יהיו תנאי ההסדרה, ומי ימצמץ ראשון.

      בנימין נתניהו במטה מפלגת הליכוד בתל אביב 18 בספטמבר 2019 (ראובן קסטרו)
      קרא לליכוד השורות. נתניהו, אתמול (צילום: ראובן קסטרו)

      רק תוצאות האמת יכריעו את כללי המשחק: מי עומד בראש המפלגה הגדולה, ולמי יש גוש ממליצים לא דמיוני שהוא יותר גדול. אבל בבוקר שאחרי ליל המדגמים הדרמטי, בשלב סיכומי הביניים, הולך ומתבהר כי נתניהו כשל במשימת הקמפיין העליונה ולא חצה את קו ה-61 עם שותפיו הטבעיים הימניים והחרדים, והגוש אף איבד חלק משמעותי מכוחו לעומת הבחירות האחרונות. אך נתניהו הוא לא אחד שיודה כל כך מהר בכישלון. להיפך, הנאום שלו אמש גילה שהוא מתכוון להילחם עד הסוף ושהוא בעצם ממשיך במשמעת קמפיין. ההכרזה שלו על הקמת ממשלה ציונית שתילחם על חוק הלאום נועדה לעשות דה-לגיטימציה לגוש החוסם הפוטנציאלי של גנץ עם איימן עודה ואחמד טיבי, ולהסית את השיח לכיוון לאומי/לאומני, במקום סדר היום החילוני/חרדי, זה שהכריע את הבחירות.

      בין אם הוא בהכחשה או פשוט נלחם כמו אריה, הכותרת העיקרית של תוצאות הבחירות היא בשורה רעה לנתניהו - מות נשיקה למהלך החסינות - כי ההתעקשות שלו על הברית עם החרדים ודתיים מונעת בעיקר מהתמיכה האוטומטית שהם התכוונו לתת לו במידה ויוגש נגדו כתב אישום. כעת, כשאין לו רוב - הוא ייאלץ למצוא נתיב מילוט אחר.

      הקרב בין נתניהו וגנץ עובר כעת למתכונת של משחק צ'יקן - מי יישבר ראשון, והזירה הראשונה שבה יתחולל המאבק הפסיכולוגי לא נוחה במיוחד לנתניהו היא אצל הנשיא ריבלין. מגוון התרחישים שעל הפרק עשיר וססגוני, וגם בכחול לבן וגם בליכוד מנהלים דיונים ערים אם עדיף להיות המועמד הראשון שמקבל את המנדט להרכבת הממשלה או השני, ולתת ליריבים להיכשל קודם. הלימבו הפוליטי הזה עשוי להתגלגל במשך שבועות, ובכירים בליכוד מדברים ברצינות על תרחיש של בחירות שלישיות.

      אך יש גם דרך נוספת: אם בתום סבב ההמלצות הראשון ריבלין יגיע למסקנה שגם לנתניהו וגם לגנץ אין סיכוי להרכיב ממשלה, הוא יכול לכנס את שניהם באותו חדר, ולהודיע להם שיסתדרו עד שיצא עשן לבן. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן קרא לנשיא לעשות את זה כבר עכשיו, מבלי לחכות לטקסיות של סבב ההמלצות. אבל כדי שאיזשהו עשן ייצא מהחדר - אחד מהם יצטרך להתגמש.

      הסנטימנט הציבורי אומנם דוחף לכיוון אחדות, אבל המחיר הפוליטי של מהלך כזה עלול להיות יקר מנשוא. גנץ התחייב במרוצת כל הקמפיין שלא לשבת עם נתניהו, ויצטרך למצוא פתרון יצירתי שהבייס יוכל לבלוע כדי לרדת מהעץ. רוטציה על ראשות הממשלה, כשהוא ראשון ונתניהו שני, יכולה להיות הדרגה הראשונה בסולם, אבל המשמעות של ויתור של נתניהו על הבכורה היא דרמטית. בעוד כשבועיים הוא צפוי להתייצב לשימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה, ובעוד כמה חודשים צפוי להיות מוגש נגדו כתב אישום בכפוף לו. אם בזמן הזה הוא לא יהיה ראש ממשלה אלא שר בלבד - הוא ייאלץ ללכת הביתה ולפנות את מקומו כדי לנהל את הליכיו המשפטיים. הרגע שבו הוא יעזוב את בלפור, הוא הרגע שבו יהפוך בעיקר לחשוד בפלילים.

      אפשרות יצירתית נוספת יכולה להיות הסכמה של גנץ שנתניהו יהיה ראשון, אבל בתנאי שבמידה ויוגש כתב אישום הוא יכריז על נבצרות עד שיתפנה לסיום הליכיו המשפטיים. יחד עם זאת, תרחיש כזה בהכרח כולל את פירוק השותפות בין גנץ ללפיד ולא בטוח שזה האינטרס הפוליטי של גנץ. כחול לבן הצליחה לשמור על תיקו צמוד לליכוד גם בסיבוב השני ולהתבסס ברמת כאלטרנטיבה שלטונית - הצטרפות לממשלה בראשות נתניהו תרסק את המפלגה וההישג שלה לרסיסים. יכול להיות שעדיף להם לתת לנתניהו לנסות ולהיכשל - ואז לראות איך הקלפים מסתדרים מחדש. בכל מקרה - המוצא היחיד שימנע בחירות הוא ממשלת אחדות. השאלה היחידה היא האם זה עם נתניהו או בלעדיו.

      לצופף את השורות

      מי שהאזין לנאום הלילי של נתניהו, שמע כמה פעמים את השורש ל.כ.ד. נתניהו הודה לחבריו על כך שהיו מלוכדים, וקרא להם להישאר "ליכוד מלוכד" בשבועות הקרובים. החסינות הפלילית של נתניהו היא עניין אחד, שככל הנראה כבר אין לו רוב, אבל החסינות הפוליטית שלו נובעת בראש ובראשונה מהחולשה של יריביו. כך הוא הצליח לשרוד בשלוש השנים האחרונות את החקירות והחשדות עם כיסוי פוליטי מושלם, מבנט ושקד שפחדו להגיד אמירה ערכית על התנהלותו של נתניהו, כחלון שהתגלה כחסר עמוד שדרה, ודרעי וליצמן שנגועים בתיקי שחיתות שלטונית בדיוק כמוהו. ובעיקר - בכירי הליכוד שלא יכולים לצאת נגד "רצון התנועה" והבייס מחשש לאבד מתפקדים. ליברמן, שמוכתר בריש גלי כמנצח הגדול של הבחירות, היה הראשון שהפך את הקערה על פיה, העז לצאת נגד נתניהו, ונתן לרשימה ארוכה של שחקנים הזדמנות שניה.

      יו"ר כחול לבן בני גנץ אחרי פרסום מדגמי הבחירות ב-18 בספטמבר 2019 (AP)
      מי שימצמץ ראשון. גנץ, אתמול (צילום: AP)

      על פניו, יש עכשיו שעת כושר לכל יריביו - בתוך הליכוד ומחוצה לו - להמשיך באותה מגמה. לכן הוא מיהר לזמן כבר היום בצהריים את כל ראשי הסיעות בימין ואחר כך את חברי הליכוד לישיבות הצהרתיות - המטרה היא לצופף את השורות מאחוריו ולחזק את המנהיגות שלו, גם אחרי הכישלון. מי כמו נתניהו יודע שזה הזמן להיזהר מניסיונות הפרד ומשול; כך שבזמן שליברמן ובכירי כחול לבן ימשיכו לזרוק הצעות מפתות ומלחיצות לבכירי הליכוד, גם הוא יעסוק בחתירה בשדות זרים בניסיון לקושש את הקולות החסרים לו להרכבת הממשלה. העבודה-גשר מסומנים כשותף הקל והנוח, אבל נתניהו ינסה גם לחתור עמוק בתוך המתחים המוכרים בכחול לבן. כדי להימנע מבחירות נוספות, אחד הליכודים/חיבורים ייאלץ להיפרם: או שגנץ יעזוב את לפיד וייכנס לממשלת נתניהו, או שהם יחזיקו מעמד - ויחתרו להקים קואליציה עם מישהו אחר מהליכוד. המנצח האמיתי בבחירות 2019 - מועד ב' יהיה זה שיישבר אחרון.