החסינות מחזירה את הכנסת לחיים
כשראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש את בקשת החסינות ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, גם הוא לא האמין שהיא תעלה לדיון כה מוקדם, חודשיים בלבד לפני הבחירות לכנסת ה-23. מטרתו הייתה בעיקר לקנות זמן, לדחות את משפטו בחצי שנה, אם לא יותר. גם בכחול לבן לא האמינו שיו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, יגיש להם מתנה על מגש זהב, ויתמוך בהקמת ועדת כנסת אחרי שהצהיר בפומבי שלא יאפשר זאת בתקופת בחירות. אבל הצהרות ותוכניות לחוד ומציאות לחוד, וכך, החודש הקרוב צפוי להיות הכי מעניין שהיה בשנה האחרונה בבניין הכנסת השומם. מאז שהכנסת יצאה לפגרה בסיבוב הראשון, כמעט ולא ידענו דיונים קולניים, והחסינות של נתניהו בהחלט תביא לנו כמה כאלה.
היועמ"ש לכנסת, איל ינון, קבע היום (ראשון) שאין לאדלשטיין סמכות למנוע את הדיון בחסינות או את הקמת ועדת הכנסת שתדון בכך, ובעצם הציל אותו מהצורך לגרור את תפקיד היו"ר הממלכתי אל העמדה הפוליטית בה הוא נאלץ לרצות את נתניהו. אדלשטיין החזיר לינון אות הוקרה שעה קלה אחר כך, כשיצא באופן תקיף נגד בכירי הליכוד והקמפיין שהם הובילו בימים האחרונים נגד היועץ המשפטי לכנסת.
בכחול לבן לא מתכוונים לבזבז זמן, ומתכננים להקים את ועדת הכנסת שתדון בחסינות של ראש הממשלה עד סוף השבוע, ובליכוד צפויים לנסות לעכב ככל שניתן את המהלך בעתירות לבג"ץ ופלפולים משפטיים. אבל מהרגע שהוועדה תוקם והדיונים יתחילו, זו תהיה כנראה ההצגה הכי טובה בעיר: גם נתניהו והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עשויים להתייצב, ככל שירצו בכך. התוצאה, בכל מקרה, ידועה מראש: רוב בכנסת מתנגד לבקשת החסינות של נתניהו; המשמעות היא שיוגש כתב אישום נגדו תוך כמה שבועות, ושהוא ילך למערכת הבחירות בה יתחיל בקרוב להתייצב בבית המשפט.
שעת החיבורים והאיחודים
מלבד המדגמים ותוצאות האמת, אנחנו נמצאים בשעות הכי חשובות בקמפיין, כשנותרו שלוש יממות בלבד לאיחודים וחיבורים של המפלגות הקטנות וניסיונות אחרים להתבצר בפני אחוז החסימה. בשמאל, לכאורה, יש תזוזות דרמטיות - לראשונה בשנת הבחירות הזו נפתח משא ומתן אמיתי לאיחוד בין מפלגת העבודה ומרצ. עמיר פרץ התנגד במשך שבועות בעיקשות לחיבור עם מרצ, אך בישורת האחרונה הוא נעתר ללחצים והחליט לפתוח במגעים רשמיים להקמת מה שיכונה כנראה "בלוק טכני". בימים האחרונים איציק שמולי הוביל קמפיין של לחץ פומבי על פרץ, אליו הצטרף גם עמר בר לב, והחשש מכובד האחריות על כך שאחת ממפלגות השמאל לא תעבור את אחוז החסימה עשה את שלו. הערב פרץ והורוביץ נפגשו כדי להתחיל לדסקס את העניינים ברצינות.
שתי סוגיות יעמדו במוקד המגעים: מפתח חלוקת הכיסאות ומקומה ומעמדה של אורלי לוי-אבקסיס ומפלגת גשר. ההצעה ההתחלתית של פרץ לחלוקת הכיסאות היא מפתח של 7:3, כלומר שלמחנה הדמוקרטי יהיו רק שלושה מקומות בעשירייה הראשונה; בכנסת הנוכחית יש שישה מנדטים לעבודה-גשר וחמישה למחנה הדמוקרטי, ובמרצ צפויים לדרוש מפתח של 6:4. לגבי לוי-אבקסיס, פרץ צפוי לדרוש שהיא תוצב במקום השני ברשימה, ואילו הורוביץ צפוי גם כן לשאוף לאותו מיקום. אם תהיה התקדמות, השלב הבא יהיה אישור של ההבנות בוועידות של שתי המפלגות ביום שלישי בערב. נותרה בחוץ, כנראה: סתיו שפיר, יו"ר המפלגה הירוקה, שבשלב זה אינה בתמונה. בעבודה אומרים שהיא יכולה להיכנס על מכסת המחנה הדמוקרטי, ושם מציעים לה את מקום החמישי, שגם ככה לא יהיה ריאלי במסגרת האיחוד. בשורה התחתונה: באף אחת מהמפלגות לא ממש רוצים אותה, והקריירה שלה נמצאת בצמתי הכרעה.
הדרמה בשמאל עדיין לא עברה לצד ימין וביממה האחרונה מרבית מראשי המפלגות מימין לליכוד לא מקיימים מגעים רציפים. יו"ר הימין החדש נפתלי בנט ויו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ', נפגשו בשבוע האחרון פעמיים, וסיכמו את התנאים העקרוניים לריצה משותפת, אך ההחלטה הסופית נדחתה כדי לבחון אפשרות לאיחוד רחב יותר. במקביל, סמוטריץ' עובד גם על אפשרות לאיחוד הטבעי יותר עם רפי פרץ והבית היהודי, אבל הצדדים לא קרובים להחלטה. בינתיים, בבית היהודי, שכבר חתומה על איחוד עם עוצמה יהודית, הודיעו היום על שריון מסתמן לעיתונאי שמעון ריקלין, בניסיון לשפר את מצב המשא ומתן, אך ההודעה התבררה כמוקדמת מידי כי ריקלין סירב.
השלב הבא הוא כינוס של מרכז הבית היהודי, שם פרץ ינסה לאשר את האיחוד עם עוצמה יהודית. אם הוא ייכשל - בנט ינסה לקדם איחוד רחב בימין ללא איתמר בן גביר. אם הוא יצליח - בנט יצטרך להכריע בין שלוש אפשרויות; לעמוד בראש מפלגת ימין דתית מאוחדת, לחבור לסמוטריץ', או לרוץ לבד במסגרת הימין החדש. בנט מתקשה לבלוע את בן גביר, וריצה בשתי מפלגות נפרדות תשחרר אותו לחזר אחרי קולות ימין ליברלי, אבל הטראומה של מועד א' מהדהדות, ועמה החשש לטבוע מתחת לאחוז החסימה.
תהיו כחלונים, הסוף
בפתח ישיבת הממשלה השבועית, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שוב חלק שבחים לשר האוצר משה כחלון, בזמן שבמערכת הפוליטית בכלל נערכים לפרידה ממנו. בחצי השנה האחרונה, נתניהו חילק הרבה מחמאות פומביות לכחלון, שהודיע לו בסוף השבוע סופית שהוא אינו מתכוון להתמודד ברשימת הליכוד הבאה.
למרות שכחלון ויתר על מקומו ברשימה ולוקח פסק זמן, לפחות זמני, לצערם של רבים לעת עתה הוא אינו מפנה את הכיסא היוקרתי במשרד האוצר. בשלב זה, נתניהו דוחף לכך שהוא ימשיך בתפקידו עד למינוי ממשלה חדשה, בין היתר, כך לדברי בכירים בליכוד, "כדי להימנע מכאב הראש" שבחלוקת התיק היוקרתי. גדול המאוכזבים בענין הוא ח"כ ניר ברקת, שהפעיל בשבועות האחרונים לחצים כבדים כדי להתמנות לאוצר, ואף הציג לנתניהו סקרים שמראים שמינוי שלו לתפקיד יעביר מנדטים לליכוד. בסופו של דבר, נתניהו בכלל דילג על ברקת בסבב המינויים האחרון, ובינתיים בג"ץ מתח ביקורת על היקף המינויים בממשלת המעבר וכל המינויים נדחו.
בליכוד אומרים שיש סיבה נוספת לכך שנתניהו לא רוצה שכחלון יפרוש דווקא עכשיו - כדי למנוע מראית עין של התפרקות בצל הגשת כתבי האישום. בזמנו, כשהיה יו"ר כולנו, כחלון הצהיר שהוא לא ישב עם ראש ממשלה תחת כתב אישום, אבל מאז עברו הרבה מים בירקון. אחרי בחירות מועד א', כשכולנו התמזגה לתוך הליכוד, כחלון שינה את עמדתו והפסיק להתבטא בנושא. ברקע דיוני החסינות שעומדים להתחיל בכנסת, פרישה של כחלון מהאוצר כעת הייתה משיבה את הזרקור לעבר הצהרות העבר שלו, ונתניהו מעדיף להימנע מכך. בנוסף, סקרים פנימיים מראים שכחלון הוא עדיין אחד השרים הפופולריים בליכוד, וכנראה שנתניהו עוד מעדיף אותו לצדו על פני רבים אחרים, כמו פעם, כשהטביע את המושג המוכר "תהיו כחלונים".