בליווי צליל תופים דמיוני, החלק הראשון של מערכת הבחירות הרביעית מגיע כעת לישורת האחרונה: יש עוד כ-60 שעות עד לסיום הגשת הרשימות לכנסת ה-24, בהם צפוי להתחולל מחול של מגעים ומשברים, שריונים ומצטרפים, וגם פורשים, מופרשים ונדחקים. זו ההזדמנות האחרונה לגיוס כוכבים, לשיפור עמדות וגם לחיבורים ואיחודים שיעצבו אחרת את המפה. בבחירות 2021, בהיעדר מפץ גדול באופק - זו בעיקר ההזדמנות האחרונה של כל השחקנים הקטנים שיצאו להרפתקאות עצמאיות להציל את עצמם מאבדון.
במפת המפלגות הצפופה של בחירות 2021 יש עדיין לא מעט מוקדי ענין לא פתורים: הציונות הדתית עוד לא הסתדרה על שלל פלגיה וקיצוניה, בשמאל ממתינים למרב מיכאלי, ברשימה המשותפת נעשים עוד מאמצי תיווך אחרונים. ויש לפחות תשע רשימות שלא עוברות את אחוז החסימה - ועוד שלוש מדגדגות אותו מלמעלה.
אף אחד מהמיזמים העצמאיים שנולדו בבחירות הללו לא טרף את הקלפים, סחף את הבוחרים, שינה את מאזן הכוחות הבינגושי או הגביר את האיום על הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו. להיפך, אחרי כמעט חודש וחצי, המפלגות הכי יציבות, הן הוותיקות, המוכרות והברורות - יש עתיד, מרצ ומפלגת העבודה. כל השאר ניסו את מזלן ונמצאות בעיצומו של תהליך נשירה. עבור חלקם, אלה שעות גורליות של החלטות קשות. שנאמר, המאני טיים.
עוד בוואלה!
אירועי הימים האחרונים מלמדים איך בחירה פוליטית אחת לא נכונה יכולה לסיים קריירות, או לפחות להוציא אותן לפסק זמן כפוי. גם משה יעלון, וגם אבי ניסנקורן, היו יכולים להיות עכשיו במקום נוח ונינוח, ובדרך הבטוחה להיבחר לכנסת הבאה תחת יאיר לפיד. שניהם מצאו את עצמם בחוץ.
ניסנקורן היה המרוויח היחיד מממשלת הרוטציה הכושלת של הליכוד וכחול לבן, ובכהונה הקצרה שלו במשרד המשפטים המניה שלו זינקה. הוא היה במקום הנכון בזמן הנכון - שר המשפטים בממשלה עם הליכוד, שנאבק בנתניהו, דודי אמסלם ושלמה קרעי כדי להגן על עצמאות מערכת שלטון החוק וכדי לאפשר את ההפגנות. מהעמדה הזו - אפילו הבייס הזועם של כחול לבן שזעם על הכניסה לממשלה הסכים לסלוח לו. עד לפני חודש הוא נחשב לסחורה אלקטורלית חמה, וכשהחליט לעזוב את כחול לבן - עמדו בפניו שתי הצעות מפתות לקבל את המקום ה-2, מלפיד ומרון חולדאי.
ואז, אחרי שהיה במקום הנכון בזמן הנכון, הוא קיבל את הבחירה הלא נכונה - המיזם של חולדאי, מפלגת "הישראלים", התברר ככישלון, בעוד לפיד רק הולך ומתחזק (השרה לשעבר מרב כהן, לדוגמה, עמדה בפני אותה דילמה ותשובץ ביש עתיד בחמישייה הפותחת). ובינתיים, הרחק מזוהרו של רחוב סלאח א-דין - הערך האמיתי שלו נחשף - והתרסק.
כך גם משה יעלון, שהודיע אתמול כי לא יתמודד לכנסת הבאה. גם לו לפיד הציע מקום בכיר ביש עתיד - וגם הוא קיבל את הבחירה הלא נכונה כשסירב לוותר על מפלגתו תל"ם והחליט לצאת לריצה עצמאית.
בשונה מניסנקורן, המניה שלו גם לא היתה גבוהה - המיזם שהקים אחרי שעזב את הליכוד ב-2016 מעולם לא הגיע למבחן הקלפיות, ומאז ומתמיד נחל כישלון בסקרים. אבל ליעלון היו סקרים אחרים, שהראו את שרצה לראות. היה לו גם תקציב מימון בחירות מכובד, שהיה מבוסס על חמשת הח"כים שתל"ם הכניסה לכנסת במסגרת כחול לבן, וכמה מיליוני שקלים כדי להריץ קמפיין. היו לו גם חלומות על הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שמאז התבדו והתפוגגו והנבחרת החדשה שגיבש מאחוריו - יזהר שי, חגי לוין וגונן בן יצחק - לא הצליחה להרים את תל"ם לשחקים.
יעלון לא הצליח לפצח גם את מומנט החיבורים: בימים האחרונים קיים מגעים עם חולדאי - אך חיבור כזה היה מקשה על המשך הפאזל עם מפלגת העבודה ומרב מיכאלי, ובסופו של דבר נגנז. אם הוא היה בוחר אחרת לפני חודש וחצי - העתיד הפוליטי שלו היה עוד לפניו. אתמול, ככל הנראה, הוא הכריז על סופו.
ניסנקורן ויעלון הבינו שניהם את מצבם, לקחו אחריות ופרשו בכבוד - והקדימו את תהליך הנשירה האכזרי שהיה יכול להיות להם. אחריהם, תשומת הלב עוברת לחולדאי ועפר שלח - שממתינים שמיכאלי תתפנה מחגיגות הפריימריז במפלגת העבודה. עד עכשיו, היא סירבה לנהל מו"מ אמיתי עם שניהם ונהנתה מהמומנטום בסקרים, אבל הפריימריז נגמרו והזמן הולך ואוזל.
שניהם, כל אחד מסיבותיו, מעדיפים לעשות איחוד רשימות, ולשמור על המיזם העצמאי שהקימו. חולדאי לקח ממקורביו עבור הקמפיין של הישראלים ערבויות כספיות שמוערכות במיליונים, ורוצה לוודא שיהיו לו נציגים בכנסת שדרכם יוכל להחזיר את המימון, ושלח רוצה לוודא ששני שותפיו ב"תנופה" ימצאו לעצמם מקום ברשימה. רק שממעמקי אחוז החסימה הם יתקשו לקבוע את המחיר ומיכאלי עשויה להתעקש כי הם יעזבו את בסיסי הבית ויצטרפו לעבודה במתכונת של שריונים אצלה. יש לה את מקום 2 ו-10 להציע.
למיכאלי יש את מפלגת העבודה, את המותג הוותיק והבסיס המפלגתי, שלחולדאי ושלח אין, והיא הכוכבת העולה של השמאל בסקרים, אבל גם עבורה אלה החלטות משמעותיות. הנבחרת החדשה שנבחרה אתמול בפריימריז עשירה ואטרקטיבית - עם ביטחוניסט (עמר בר לב), קיבוצניק (רם שפע), רב רפורמי (גלעד קריב), פובליציסטית תוססת (אמילי מואטי) וגם אבק כוכבים מעו"ד אפרת רייטן, כוכבת לשעבר של ערוץ הילדים.
אבל היא גם צבועה בגוון שמאלי ברור, ולא בהכרח קורצת לקהל הרחב או חורגת מגבולות תל אביב רבתי. כבר עכשיו, ההתחזקות של מיכאלי באה על חשבון מרצ, שאיבדה מנדט מאז שנבחרה, ואם זה יימשך - מרצ תיכנס בוודאות לטווח הסכנה של אחוז החסימה. בסוף, אחרי שיישכך החיבוק התקשורתי שהעבודה קיבלה מהפריימריז, שתי המפלגות מתחרות על מאגר די מצומצם של מנדטים, שעדיין מגדירים את עצמם "שמאל". לא מן הנמנע שביממות הקרובות יהיה לחץ גם עליהם להתאחד.
ההתחזקות של העבודה מסכנת גם את כחול לבן, אבל היו"ר בני גנץ עדיין לא הגיע לשלב ההכרעות הקשות וממשיך להתעקש שהוא רץ עד הסוף. גנץ אמר בחודש שעבר לראשונה "טעיתי", אבל ספק אם הוא באמת מודה בכך שבמרץ האחרון, כשהחליט לפרק את כחול לבן ולהצטרף לממשלת נתניהו, הוא עשה את הבחירה הלא נכונה. אי אפשר לומר שהוא לא משלם על הטעות, ובכל מקרה הוא נחוש לתקן.
יש לו גם תקציב מימון בחירות נדיב שמאפשר לו לעשות את זה, במקביל לחיים הקשים שהוא התחיל לעשות לליכוד על הסגר והקורונה בכנסת ובממשלה. הוא יצרף את איציק שמולי, יעשה אולי איזה מישמש ברשימה, אבל עם 5-4 מנדטים, ביום טוב, זה לא יספיק: ככל שהסחף בסקרים לכיוון לפיד ומיכאלי יימשך, כחול לבן עלולה להימחק. עוד מתעקש עיקש הוא ירון זליכה, יו"ר המפלגה הכלכלית, שמתקרב לאחוז החסימה אבל מעולם לא עבר אותו, וירוץ לבד עד הסוף גם אם הקולות ילכו לפח.