כמו בקטטת ילדים, קשה לזכור כעת מי התחיל קודם: יו"ר ימינה נפתלי בנט ויו"ר תקווה חדשה גדעון סער החליפו בשבוע החולף אינספור מכות ומהלומות שמילאו את גלי האתר. במגבלות הריחוק והסגר, זירת ההתקוטטות משופעת בסרטונים, תדרוכים, הדלפות והתקפות בריאיונות בתקשורת: בימינה ניסו לצייר את תקווה חדשה כמפלגה אפורה וכושלת של פליטים ועריקים, אצל סער למתג את בנט ושקד כמשת"פים בכיס של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ההתגוששות פרנסה את הכתבים והצייצנים הפוליטיים כל השבוע, עד שאתמול (חמישי) סער הרים דגל לבן והכריז על הפסקת אש חד-צדדית. "אתה לא היריב שלנו, והמשך ההתגוששות בינינו תשרת רק את נתניהו", הוא כתב בטוויטר. תגובתו של בנט טרם נתקבלה.
לקריאה נוספת בנושא בחירות 2021
סער ובנט מתחרים על אותו הכתר ומכוונים לאותה מטרה - לרשת את כיסאו של נתניהו כראש הממשלה הבא של הימין, הם רק חלוקים על הטקטיקה: האחד הצטרף במופגן למחנה המתנגד לנתניהו בעוד השני נוקט במדיניות של עמימות בוטה בשאלת הגרעין של "כן או לא ביבי". שניהם היו מתים לריב עם נתניהו - ולא אחד עם השני; בנט הזמין אותו לעימות על הקורונה, סער ניסה להתריס כשהקרין שלט קמפיין על הקיר במצודת זאב, מעוז הליכוד בתל אביב.
אבל נתניהו מתעלם מהם, ולכל היותר מתייחס אליהם כסייענים של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. אפשר לדמיין אותו משקיף על הריבים הקטנים ביניהם בהנאה, ומגיב כמו בלהיט הוויראלי "נה נה נה נה" שפרץ השבוע לחיינו.
נתניהו השיק מוקדם מהרגיל את סבב הריאיונות המסורתי של סוף הקמפיין והתייצב בביטחון לאחד המופעים הטובים בחייו בחצי שעה בפריים טיים בחדשות 12. השם של לפיד כיכב. כל עוד הוא המועמד המוביל והחזק מבין השלישיה ששואפת להחליף אותו, וסער ובנט משתרכים מאחוריו, נתניהו יכול לגמד אותם, לחזור על המנטרות הישנות והמוכרות שמזהירות מממשלת שמאל, להגחיך את שאיפותיהם לראשות הממשלה ולא להתמודד עם איום ממשי מימין.
גם סער וגם בנט כבר נגעו באולימפוס והוכתרו כהבטחה הגדולה להחלפת נתניהו, אך מאז נחלשים בעקביות. עד להקמת תקווה חדשה, בנט היה מלך הקורונה עם יותר מ-20 מנדטים בסקרים וסומן כיורש המוביל. תוך חצי שנה הוא איבד כמחצית מכוחו.
סער עזב את הליכוד ברעש גדול ויצר באזז ראשוני שהקפיץ אותו לעמדת ההובלה של האלטרנטיבה. תוך חודשיים, הוא איבד לפחות רבע מהתומכים שעברו לתמוך בלפיד, שניצב כעת בראש החץ המשולש, והתייצב בבטחה בעמדת המפלגה השנייה בגודלה.
ללפיד יש יותר מנדטים, לסער יש מארג קשרים פוליטי שנותן לו יתרון בבניית קואליציות, בנט מנסה לשווק את היותו לשון מאזניים כהצדקה לדרוש רוטציה, אבל ככל שהפער במספרים בין הקודקודים גדל - החלומות של בנט וסער על ראשות הממשלה יהפכו למורכבים ותלויים בפירוטכניקה מיוחדת. הריבים הקטנים ביניהם הם מאבק על 4-3 מנדטים שישפרו את עמדת ההזנקה.
בתוך הרעש של תגרות הימין, חדי האוזן הבחינו בשקט התעשייתי בין סער ללפיד, ויודעי דבר מספרים על תיאום קרוב והסכמות של אי-התקפה הדדית. בהכרזה החד-צדדית על הפסקת אש מול בנט הוא מנסה להשיג תוצאה דומה, ולהחזיר את החצים לכיוון היעד המשותף.
אם היו לוקחים את הכריזמה של לפיד, התבונה של סער ורוח היזמות של בנט ומשלבים במועמד אחד - קרוב לוודאי שלנתניהו היה קם מתחרה רציני. במשולש ביניהם טמונה בכל זאת אפשרות פוטנציאלית להחליף אותו, אבל היא תלויה בהנדסת אנוש מורכבת, בעוד מולם ניצב גדול המהנדסים והמפרקים שידעה הפוליטיקה הישראלית. אם הם ימשיכו לריב, הוא בוודאות יוכרז כמנצח או לפחות לא יפסיד - ויצליח לשמור על הכיסא עד לסיבוב נוסף של בחירות חמישיות.
למרות המשפט ולמרות אלפי מתי הקורונה ולמרות התקציב ובתי הספר ונתב"ג והפרת ההנחיות, נתניהו הכי קרוב שהיה לחלום על ממשלת "ימין מלא מלא". בחלק מהסקרים גוש הליכוד-חרדים-דתיים חוצה את רף 61 המנדטים, ובאלה שלא - הוא קרוב מאוד. בינתיים, השילוב של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר יציב מעל אחוז החסימה, ואין אף מפלגת ימין קטנה שמאיימת לזרוק קולות לפח. ובצד השני - תוהו ובוהו. פירוק המשותפת צפוי לגבות לפחות שליש מכוחם של מהח"כים הערבים, אם יו"ר רע"ם מנסור עבאס, כמצופה, לא יעבור את אחוז החסימה. שלוש מפלגות נוספות בגוש המרכז-שמאל משייטות בקרבת אחוז החסימה - כחול לבן, מרצ והעבודה.
המשולש הקטן הזה הוא שיכריע את עתידו של נתניהו עוד לפני המשולש הגדול של לפיד, סער ובנט. מספיק שמפלגה אחת לא תעבור - והדרך לממשלתו השישית הופכת להרבה יותר קלה. זה ההבדל בין סקר לסקר, והתנודות צפויות להימשך כל הדרך אל ספירת קולות הקלפיות. בגלל המשולש הזה נתניהו מנסה לגרור את לפיד לקרב ראש בראש - בעוד לו יש מרחב די בטוח לכרסום במפלגות הקטנות מימין, התחזקות של לפיד יכולה להוביל למעבר מצביעים אסטרטגיים שתמוטט את אחת ממפלגות השמאל ותזרוק עוד מנדטים של המחנה שנגדו.
וגם במשולש הזה יש כבר ריבים קטנים. במרצ והעבודה חתמו בשבוע שעבר על הסכם עודפים, ובאותה רוח נמנעים ככל האפשר מהתקפות הדדיות. אבל בכחול לבן מנהלים בימים האחרונים מאמץ מוגבר לגיוס מפא"יניקים ותיקים ומאוכזבים לשורות המפלגה ולחיזוק הקמפיין. בעוד לפיד ואנשי יש עתיד קוראים השכם והערב ליו"ר כחול לבן בני גנץ לפרוש מהמרוץ, שורה של פעילי עבודה מוכרים הודיעו השבוע על הצטרפות אליו ועל תמיכה ואמון בהנהגתו.
השבוע התקיים מפגש זום של שרים וח"כים מכחול לבן עם עשרות ותיקי עבודה, ובשבוע הבא צפוי להתקיים מפגש דומה עם גנץ. "כחול לבן מבטאת היום את אותם הערכים ההיסטוריים של מייסדי המדינה ומפלגת העבודה ההיסטורית, כאן ביתכם", אמר מיכאל ביטון במהלך שיחת הזום.
חלק גדול מהתומכים החדשים של גנץ מזוהים עם יו"ר מפלגת העבודה הקודם, עמיר פרץ, שנוקם את נקמתו במרב מיכאלי שהחליפה אותו. חלקם אנשי קיבוצים ומושבים או פעילים ותיקים במנגנון המפלגתי או בהסתדרות. לחלק יש תואר מפוצץ של יועץ לשעבר לפרס או רבין שבשמו הם ממליכים את גנץ כמנהיגם מחדש.
בכחול לבן זיהו את הסערה סביב של אבתיסאם מראענה בגוורדיה הוותיקה בעבודה, וקפצו לקבל את המחפשים אחר בית פוליטי חדש. לא בטוח כמה זו תהיה מכה אלקטורלית למיכאלי, אבל עבור גנץ - שנלחם על זכות קיומו - זה הישג תודעתי.
גם בתקווה חדשה מנהלים קמפיין ערני בהתיישבות העובדת ומגייסים ראשי מועצות וקיבוצניקים שהיו מזוהים בעבר עם העבודה לשורותיהם. מיכאלי בינתיים לא הביעה צער על אף פעיל, יועץ או עסקן לשעבר שיצא נגדה, אבל הריבים הקטנים מייצרים מומנטום שלילי, שעלול להכניס אותה לסכנה.