ראש הממשלה בנימין נתניהו מקפיד מסורתית למסגר את הבחירות כקרב על הרכב הממשלה הבאה ובעיקר על זהות העומד בראשה: "זה או אנחנו - או לבני/הרצוג/גנץ/לפיד ראש הממשלה!" זו סיסמה שרק מחליפה סיומת מסבב לסבב. מאחוריה יש גם אמת: בשביל נתניהו הבחירות הן אך ורק על ראשות הממשלה, והמשימה העיקרית שלו הייתה ונשארה לשמור על מקומו בבלפור.
רק שבתוך רעש הקמפיין קל לעתים לשכוח שבישראל יש שיטה פרלמנטרית, ושהבחירות הן לא על ראשות הממשלה - אלא קודם כל על מי ישלוט בכנסת. לגוש שניצב מול נתניהו היה רוב פרלמנטרי ברור גם במועד ב' וגם במועד ג', אך מרוב פילוגים, שסעים, פסילות ולבסוף עריקות והתקפלויות - הם מעולם לא הצליחו לממש אותו. עכשיו, הם קיבלו הזדמנות נוספת לתקן.
עד היום, הוא הצליח לסכל כל מזימה: פעם אחר פעם, עם שלל שטיקים וטריקים, הוא שמר על המפתחות לשלטון בידיו הבלעדיות, למרות שלא היה לו רוב בכנסת, ולא זו אף זו - גם כשהיה רוב נגדו. 11 יום לבחירות, נראה שנתניהו לא רחוק מתרחיש החלומות של 61 מנדטים, אבל אם הוא שוב יחטיא את היעד - הקרב על הכנסת יתעורר במלוא כוחו, עוד לפני שתורכב ממשלה ויוכרע מי העומד בראש.
לקריאה נוספת על בחירות 2021
בליכוד מעריכים שהמשימה הראשונה של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, יו"ר תקווה חדשה גדעון סער ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן אחרי הבחירות תהיה להגיע לעמדת יו"ר הכנסת, ומשם להשתלט על הוועדות החשובות, ולהמשיך לחקיקת בזק של חוק שימנע מנאשם בפלילים לכהן כראש הממשלה.
בכירי תקווה חדשה, גדעון סער וזאב אלקין, שבעברם בליכוד התנגדו בתוקף לחקיקה נגד נתניהו, השמיעו השבוע טון שונה, והסבירו שכעת הם "שוקלים" לתמוך בחוק כזה - אם הוא לא יהיה רטרואקטיבי ויחול רק מהבחירות הבאות. זה מספיק לכאורה בשביל לשים תאריך פג תוקף על שלטונו של נתניהו ולהוציא את העוקץ מהאפשרות של בחירות חמישיות.
בדיוק לפני שנה, אחרי הבחירות השלישיות, זו הייתה התוכנית שהובילו ליברמן ועפר שלח, למימוש 62 המנדטים של גוש הלא-ביבי. מיד אחרי השבעת הכנסת, כחול לבן דרשה להצביע על יו"ר חדש. ואז החלה אחת הדרמות החוקתיות הגדולות שידע הפלונטר, יש שיפליגו עד כדי אנרכיה שלטונית.
יולי אדלשטיין סירב לקיים את ההצבעה והפר צו מפורש של בג"צ, ונכנס להיסטוריה של מלחמת הפרדת הרשויות בישראל. ועד שבסוף הצביעו על היו"ר, גנץ כבר היה בעיצומו של מו"מ קדחתני עם נתניהו, נסוג מהתכנית המקורית והעמיד לבחירה את עצמו, ואז מסר את תפקיד יו"ר הכנסת לליכוד בהסכם הקואליציוני וויתר על מאחז הכוח הכי משמעותי בשיטה.
אם הגוש שמתנגד לנתניהו ישחזר את הרוב החוסם, לא מן הנמנע שהחלפת היו"ר שוב תהיה משימתם הראשונה, רק שהפעם בתפקיד אדלשטיין יככב יריב לוין. כבר בשנה שעברה הוא הזמין את נשיאת בית המשפט העליון להגיע לכנסת עם משמר בתי המשפט ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה. לוין הוא מהפכן רדיקלי ובוטה הרבה יותר מקודמו ואחד מנושאי הדגל של המאבק בין הכנסת לבג"צ. הוא גם חייל נאמן ומסור של נתניהו, שיודע שאם הוא יאבד את הכנסת - תקצר הדרך לאיבוד השלטון.
משפט ללא שר משפטים
בתוך כך, עוד דרמה שלטונית-משפטית נוספת עומדת להתרגש עלינו אחרי הבחירות, ומטרידה משפטנים בכירים: מה יעלה בגורל היצור המתקרא ממשלת חילופים היה וכחול לבן לא עוברת את אחוז החסימה. מה קורה אם גנץ לא ח"כ, ולמעמדו כראש הממשלה החליפי, ואם נתניהו יוכל לפטר את שריו מממשלת המעבר עד להשבעת ממשלה חדשה, או עד הבחירות הבאות, מה שיבוא קודם. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט סירב לספק לגנץ חוות דעת בנושא כדי לא להתערב בסוגיה לפני הבחירות, והשאיר, לשימוש קמפיין כחול לבן, את השאלה פתוחה באוויר.
לפי "מזימת אפריל" שמתנוססת כעת בכבישי הארץ, אם גנץ לא יעבור את אחוז החסימה, ביום שמושבעת כנסת חדשה - הוא כבר לא ראש ממשלה חליפי. ואז, נתניהו יכנס את הממשלה, יתעלם מהפריטטיות ומכל ההגבלות של ממשלת החילופים, ויעצב ממשלת מעבר כרצונו, ובעיקר - ימנה שר משפטים, שיפטר את היועמ"ש וימנה פרקליט מטעמו. ככל שבחירות חמישיות מסתמנות כאירוע בעל סיכוי ממשי, ממשלת המעבר הנוחה של נתניהו והמפחידה של כחול לבן יכולה לתפקד גם חודשים.
אגב, בדיוק כמו ממשלת המעבר הנוחה שהייתה לו במשך שנה בין מועד א' לג', שגם בה מינה את נאמניו לעמדות הכוח, וכך השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה הגיע למשרד המשפטים, יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' הפך לחבר קבינט, ויו"ר ימינה נפתלי בנט הגשים את חלומו להיות שר הביטחון.
לקמפיין של כחול לבן חיזוקים מהחיים עצמם: בחודש שעבר, נתניהו ניסה לכפות הצבעה בממשלה בניגוד להסכמות הפריטטיות בחוק יסוד: הממשלה ובניגוד לעמדת היועמ"ש. השבוע, בסיור בחירות, הוא קרא לתומכיו "לעלות על צלאח א-דין" כדי לדרוש את אישור התוכנית הכלכלית שהיועמ"ש מעכב בגלל שזה שוחד בחירות. והוא מסרב לדרישת גנץ למנות אותו לשר משפטים קבוע, כאילו מכין את הקרקע למינוי אחר במקומו.
בתוך הרעש הגדול של הסרטונים ושלטי החוצות, הסיפור של משרד המשפטים חורג מגבולות הקמפיין ויכניס את המדינה לעוד כאוס שלטוני ואת הממשלה לשיתוק תפקודי, עד שגם זה, כנראה, יתגלגל בסוף לבג"צ. גנץ משמש כיום מ"מ שר המשפטים, אבל שבוע אחרי הבחירות המינוי הזמני שלו פוקע, ולנתניהו אין כרגע שום כוונה לאשר אותו כקבוע, בין אם הוא יעבור את אחוז החסימה או לא.
כך, החל מ-1 באפריל לא יהיה שר משפטים בישראל, וחלק לא מבוטל מעבודת משרד המשפטים תשותק עד למועד לא ידוע: חנינות, הסגרות, תקנות, מינויים ועוד שלל סמכויות ייחודיות שנתונות לשר יישארו ללא מענה חוקי. ארבעה ימים לאחר מכן, יתחיל שלב העדויות במשפט נתניהו. אין לזה באמת משמעות לגבי המשפט, אבל בספרי ההיסטוריה יירשם שבימים ההם לא היה שר משפטים בישראל.
גם אם בסופו של דבר כחול לבן תשרוד - נתניהו לא ימהר למנות את גנץ לשר המשפטים, אבל הוא גם לא יוכל למנות לשם אף אחד אחר. תיק המשפטים, לפי החוק, הוא בעל זיקה לראש הממשלה החליפי, ורק הוא יכול למנות אותו. כך גם תיק התקשורת, שגנץ מייעד לח"כ איתן גינזבורג - שיישאר ללא שר בעוד שלושה ימים כי עדיין לא אושר מינויו הקבוע.
כל עוד נתניהו מעכב את שר המשפטים, בכחול לבן לא מסכימים לאשר גם את המינויים של יואב גלנט ויובל שטייניץ כשרי ההשכלה הגבוהה והמים, והכהונה הזמנית תפקע גם כן בשבועות הקרובים. בינתיים, כל עבודת הממשלה משותקת, אם אפשר לשתק אותה יותר ממה שהיא משותקת גם ככה. אפילו הצעות חוק על הקורונה לא יכולות לעבור, כי אי אפשר לכנס ועדת שרים לחקיקה ללא שר משפטים.
"מזימת אפריל" קמה ונופלת על שאלה אחת: מה יהיה מעמדו החוקי של גנץ אם הוא לא ח"כ, שיש לה פרשנויות משפטיות סותרות, ותתגלגל לבג"ץ גם היא. אבל הקמפיין מתעלם משאלה מרכזית אחרת: אם גנץ לא יעבור את אחוז החסימה, האם תהיה לו בכלל לגיטימציה ציבורית ופוליטית להמשיך להיאחז בכיסא? בכחול לבן מאמינים שאם התוצאות יבשרו על סבב בחירות נוסף, הגוש שמתנגד לנתניהו יעדיף שהוא ימשיך "לשמור עליו מבפנים" בממשלה. אבל אם הם יזרקו עשרות אלפי קולות הם רק יונצחו עוד יותר כמי שהנציחו את שלטון נתניהו, ולא מן הנמנע שהם יגורשו מהמחנה בבושת פנים.