1. שבוע לבחירות, זה הזמן שמקובל להתחיל להשתמש במונח "הישורת האחרונה" לתיאור החלק הסופי של הקמפיין. זה דימוי שלקוח מעולם הריצה, המקטע הישר האחרון לפני קו הסיום; הזמן לתת ספרינט במסרים, שלטים, סרטונים וראיונות, הזמן להלהיב ולהמריץ את הבוחרים ולהתארגן על יום הבחירות בפריסת שטח; והזמן לעקוף את המתחרים האחרים ולהבטיח מקום ברשימת המנצחים בסוף המירוץ.
אבל באותה מידה, השבוע האחרון לקמפיין הוא גם שיא הגארבג' טיים, זמן שנמרח במהלכים קטנים שהם לא כלום, בהמתנה יגעה לשריקת הסיום: כל התבטאות לא מוצלחת הופכת לדרמה, כל סרטון חסר טעם לשערורייה, כל אמירה על הרכב הממשלה הבאה לאירוע פוליטי מכונן - לפחות לשלוש שעות. הסייקל החדשותי הבלתי נגמר באתרים וברשתות רעב לכותרות, וכך גם הריבים והמסרים הולכים ומקצינים, במאמץ אחרון לתפוס את תשומת הלב. נתניהו נגד בנט וסער, ליברמן נגד החרדים, יאיר לפיד נגד בני גנץ וגנץ נגד לפיד ונתניהו בחזרה, מנסור עבאס נגד הרשימה המשותפת: שום דבר שלא שמענו עד כה, אבל בווליום מוגבר.
לגארבג' טיים כהלכתו אין השפעה על תוצאות המשחק. בזה שלנו, דווקא כן. השאלה המרכזית של הבחירות הרביעיות, כמו שלושת קודמותיהן, היא אם לנתניהו יהיה 61 או לא, והיא תלויה קודם כל בגורלן של ארבע מפלגות קטנות: מרצ, כחול לבן, הציונות הדתית ורע"מ. כישלון של כל אחת מהן יכול לשנות דרמטית את המפה ביום שאחרי, והשבוע הקרוב הוא ההזדמנות האחרונה שלהן להיאחז בחבל הצלה מפני אחוז החסימה.
לקריאה נוספת בנושא
2. לימין יש יתרון ברור במגרש המפלגות הקטנות - נתניהו חשוף רק בגזרה של יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ושותפו לרשימה איתמר בן גביר, אבל כל מפלגה קטנה אחרת שלא תעבור את אחוז החסימה תזרוק לפח עשרות, אם לא מאות, אלפי קולות של הגוש שמולו. לכן, הוא עשה ועודנו עושה מאמץ אדיר כדי לגרור את יאיר לפיד לקרב ראש בראש, שיוביל לסחף של מנדטים מהמפלגות הקטנות לכיוון יש עתיד. ולכן, הוא עשה ועודנו עושה מאמץ נדיר למצות את קולות הימין ולוודא ש"הציונות הדתית" לא יהיו בסכנה.
נתניהו מסתובב במעוזי הכיפות הסרוגות, והולך על הראש של בנט וסער, במאמץ לצמוח על חשבונם אבל בעיקר להוריד את שניהם למספר חד ספרתי, שיגחיך את שאיפותיהם לראשות הממשלה וינציח את מלוכתו בימין. לסמוטריץ', לעומת זאת, הוא נותן ג'סטה נדירה - קריאה פומבית להצביע עבורו. "אם אתה לא רוצה להצביע ליכוד - תצביע סמוטריץ'", אמר אתמול בכפר עציון.
בינתיים, בן גביר, שמסתמן כאחד מכוכבי הגארבג' טיים שמספק כותרות כמעט יומיומית - התחיל את השבוע עם דרישה לחוק חסינות שיעצור את משפט נתניהו, ואתמול, לכאורה לרגע, לא פסל שיתוף פעולה עם מנסור עבאס. הוא מיהר להתנער ולהבהיר את דבריו והפיל חזר להיות זבוב תוך חצי שעה, וגם הליכוד נאלץ להוציא עוד הודעה, בפעם המיליון, לפיה בחיים לא יקימו ממשלה בתמיכת הח"כים הערבים.
לפי סקר 103 שמתפרסם היום, עבאס עובר ויכול להיות המנדט ה-61 ו-62 לקואליציה של נתניהו, סמוטריץ', בן גביר, בנט, שקד, דרעי וליצמן. בכלל לא בטוח שהוא ירוץ כל כך מהר לזרועות הגוש הימני-חרדי-קיצוני, או שהגוש יפתח את שעריו לכבודו - אבל ככל שהאפשרות שרע"מ תעבור את אחוז החסימה הופכת לריאלית, חישובי הקואליציות והמספרים גם הופכים ליותר מורכבים לתחזית מראש.
בצד השני, בגוש המתנגד לנתניהו, הסכנה יותר גדולה: גם מרצ וגם כחול לבן מתנדנדות באזור אחוז החסימה, ואפילו מפלגת העבודה, שנחשבת לבטוחה לכאורה, יכולה להישאב לתוך סחף הקמפיין של יש עתיד בישורת האחרונה. אחרי שבועות של התנזרות תקשורתית, לפיד יכנס היום מסיבת עיתונאים וישיב למתקפות היומיומיות של נתניהו על כך שהוא מסתתר ומסתיר את כוונותיו להיות ראש הממשלה.
בתחילת השבוע, לסיסמה הקבועה של מודעות יש עתיד "ממשלה שפויה" הצטרפה סיומת - "יש עתיד גדולה". הוא גם שיגר בתפוצת מיליונים הודעות סמס בהן כתוב ש"מפלגות עם 5 מנדטים לא מחליפות שלטון ומפלגות עם 6 לא מצילות את הדמוקרטיה". ביש עתיד טוענים שהם מכוונים למצביעי כחול לבן, ושאין להם כוונה לטרגט את המצביעים של העבודה ושל מרצ, אלא רק את אלה ששוקלים להצביע לגנץ.
אחת השאלות שתכריע את השבוע הקרוב היא אם קמפיין המפלגה הגדולה יכול לברור את תומכיו במקלות סיניים: נתניהו מנסה לגייס את הימין מבלי לגעת בסמוטריץ', לפיד מנסה להוריד את גנץ בלי לגעת בהורוביץ ומיכאלי. זו דינמיקה עדינה ומסוכנת, שיכולה להוביל גם לכישלון.
3. מלבד גורל המפלגות הקטנות ואם לנתניהו יהיה 61 או לא, יש עוד שלל שאלות פתוחות, ועוד מקום רב להפתעות: כמה מנדטים בנט יקבל וכמה סער, מי מבין השניים יוכתר כבכור בבלוק ימין שידרוש את הבכורה בראשות הממשלה, והאם ביחד יהיו להם יותר מנדטים מלפיד ומליברמן ביחד? ועוד קודם לכן: מה יהיה אחוז ההצבעה? האם השטח הליכודי יתגייס בכל הכוח למרות שאין באמת מתחרה רציני על השלטון, אלא לכל הפחות בחירות חמישיות, והאם המרכז שמאל החבוט והמיואש יישאר בבית? האם באמת שיקרו לטובת גנץ בסקרים והאם פיצול המשותפת יוריד את הנהירה לקלפיות במגזר הערבי? האם המיאוס מהפלונטר הבלתי נפתר ישאיר את האנשים בבית ואיך תשפיע הקורונה - הרבה פחות ישראלים בחו"ל/קלפיות בבתי אבות/חשש מריחוק חברתי? ואולי יש משהו שכל הסקרים פיספסו וירון זליכה הוא בעצם באמת הפתעת הבחירות?
לא בטוח שדווקא זליכה, אבל לנוכח שיעור המתלבטים הגדול, עליו כולם נלחמים עכשיו עד הרגע האחרון, הבחירות הרביעיות, שנחשבות למשעממות ושגרתיות יחסית לקודמותיהן, עשויות עוד להפתיע. לכל אחד מהכיוונים.